פרשת שמות

ספר שמות מעביר אותנו מסיפור של משפחה בודדת, לסיפורו של עַם ישראל.

בני ישראל רַבִּים ומתעצמים במצרַים, ומֶלֶך פרעה חדש, שלא מכיר את יוסף,  חושש מפניהם בשל כך, ומטיל גזֵרות קשות על ישראל. אחת הגזֵרות – להמית את הבנים הנולדים להם.  כאשר נולד משה מחביאה אותו משפחתו בתיבה, ומניחה את התיבה על מֵי היאור, בתקווה שמישהו יראה את הילד בתיבה ויציל אותו. בת פרעה מבחִינה בתינוק שבתיבה, ומְאַמֶּצֶת אותו.
בבגרותו, לאחר שהרג איש מצרי שמכה איש עברי, ברח משה אל מדיָן, שם הוא התחתן עם ציפורה, בת יתרוֹ. יום אחד מתגלה ה’ אל משה מתוך הסְנֶה הבוער, ושולח אותו להושיע את ישראל. משה חוזר למצרַים, ועם אהרון אחיו מגיע לפרעה בבקשה לשחרר את בני ישראל ולהוציאם ממצרַים. אך פרעה – מסרב!
ועוד בפרשה: אשת משה מָלָה את בנם, וכך ניצל משה ממוות.

בת פרעה חומלת על משה

וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר
וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר.
וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף,
וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר, בֹּכֶה,
וַתַּחְמֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.

כאשר גדל משה הוא יוצא מן הארמון כדי לראות את אחיו הסובלים. הוא רואה מצרי המכה יהודי, מביט כה וכה וכשהוא רואה שאין איש הוא הורג את המצרי וטומן את גופתו בחול.

למחרת הוא פוגש בשני יהודים נצים, וכשהוא מוכיח אותם הם מתריסים לעברו: האם אתה עומד להרוג אותנו כפי שהרגת את המצרי? משה מבין שהרג המצרי התפרסם ומחשש לחייו הוא נמלט למדין.

במדין הוא מגיע אל הבאר, שם הוא רועה את הרועים מגרשים את בנות הכוהן המקומי, רעואל (יתרו). הוא נלחם ברועים ומסייע להן להשקות את צאנן. יתרו מתרשם ממעשיו האציליים ומזמין אותו לאכול לחם בביתו. הוא גם נותן לו את בתו צפורה לאישה. לזוג הצעיר נולד בן ומשה מעניק לו את השם ‘גרשום’, “כי אמר גר הייתי בארץ נכריה”.