יש בי אהבה והיא תנצח

.ביפפפפ, “אוף אני שוב מאחרת”. רבקה זינקה מהמיטה ויצאה בריצה אל האוטובוס

.היא הספיקה לעצור אותו ברגע האחרון

.אולי כן תספיק להגיע לבית חולים

כשהגיעה לבית החולים ניגש אליה ד”ר רון בפנים רציניות, לא עם החיוך הרגיל שלו , “רות ויצמן מתכוננת ללידה” אמר. רות ויצמן היא אם חד הורית “אני ערכתי כמה בדיקות, יש סכנה רצינית לחייה, צריך להוביל אותה לניתוח.” רבקה נכנסה לחדרה של רות, רות הייתה שרועה על המיטה חיוורת ומיוזעת, רבקה חייכה אל רות, וזו התאמצה

.להחזיר לה חיוך, “הכול יהיה בסדר” – היא אמרה

רופא צעיר הוביל את מיטתה של רות אל חדר הניתוח. מצבה הידרדר בזמן הניתוח, רופאים שונים נכנסו ויצאו. לאחר זמן מה החדר דמם.רות נשמה את נשימתה האחרונה. רבקה התאוששה מיד ולקחה את התינוק מידיו של ד”ר רון. “התינוק יתום” חשבה

.התינוק הביט בה בעניים עצובות, כאילו ידע על מצבו

.רבקה עבדה גם בתינוקייה, היא זאת שלרוב טיפלה בתינוק של רות

היא אהבה לטפל בו, אולי אהבה יותר מדי, משהו בתינוק הזה הקסים אותה, היה לו מבט נבון  בעיניים, מבט שקשה לעמוד בו

.לא עבר זמן רב ובעיה נתגלתה בתינוקה של רות; הוא היה חירש. אין מי  שרוצה תינוק חירש

כל יום רבקה הייתה מתעוררת בזמן בידיעה שהיום היא שוב היא תטפל בתינוק האהוב עליה בתינוקייה. כל פעם שחשבה על אותו תינוק יתום וחירש, דמעות היו עולות בעיניה

.באותו בוקר גורלי התעוררה רבקה בזמן ויצאה בהליכה אטית לתחנת האוטובוס, אפילו נשאר לה זמן לשבת בתחנה

היא חשבה על התינוק החירש, איך הייתה היא קוראת לו אילו היה שלה? עומר? גיא? רז? כן, אילו היה הוא שלי הייתי קוראת לו רז. רעיון מטורף עלה בראשה “למה אילו? רז – כך אקרא לו – הוא יתום, ולפי מה ששמעתי אין מי שיאמץ  אותו

באותו ערב התיישבה רבקה מול המחשב, “אימוץ” כתבה, וזה התנאי הראשון שראתה בתוצאות החיפוש

.”זוג נשוי, מגורים משותפים שנתיים לפחות”

.”אין סיכוי שאצליח למצוא חתן ולחיות איתו שנתיים רק בשביל לאמץ את רז”

:היא עברה את הלילה בשינה טרופה, וכשלבסוף נרדמה חלמה חלום

היא עומדת בבית החולים, רז נמצא בידיה, אישה באיפור כבד נגשת אליה, נוטלת את רז ומעלימה אותו: “את לא תראי אותו עוד

“לאאאאאא!” רבקה התעוררה במיטתה מיוזעת ומתנשמת, היא הסתכלה בשעונה, 3 לפנות בוקר.

.”רבקה לא חזרה לישון” היא התיישבה על מיטתה וחשבה שוב על רז “אני לא מוכנה לוותר עליו

כאן המרכז לאימוץ הילד?” המזכירה לא הסירה עיניה מהטלפון – “מלאי את הטפסים ותפני אלי כשתגמרי”

רבקה מילאה את השאלון ולבה החסיר פעימה כשהגיעה לשאלה האחרונה

“?כמה זמן את/ה נשוי/נשואה”

“!מה לענות? אני לא נשואה”

.היא הגישה את הטופס המלא בחשש

.”אני רואה שאת לא נשואה, לרווקות אין מה לעשות כאן”

.היא חזרה לביתה ודמעות בעיניה

.לא הגיוני!” הדהדו המילים בראשה”

-שוב נכנסה לדף תנאי האימוץ במחשב, ולפתע ראתה תנאי מעניין שלא הבחינה בו קודם

• מאמצים יחידים, יהיו מועמדים לקבלת קטינים, רק כאשר לא נמצא זוג נשוי לאמץ את הקטין.

.אולי בכל זאת אוכל לאמץ את רז”,התמלאה תקוה”

בבוקר צעדה רבקה בביטחון למרכז אימוץ הילד “הנה”, הניחה את המסמך על הדלפק

“המזכירה דיפדפה במהירות – “נראה שאת צודקת, אבל תצטרכי לעבוד קשה לשם כך

.בשמחה מילאה רבקה את הטפסים ועברה את התהליך הכל בשביל רז

.הרגע הגדול הגיע. בכניסה לבית החולים עמד ד”ר רון  בחיוך רחב, בידיו החזיק את רז

.רז זהר באור מיוחד עיניו נצצו וכך גם עיניה של רבקה