אני נועה, תכירו אותי, את אחי שגיא בן התשע ואת אמי שירה. יש לנו כלב שמו דוגי. דוגי הוא כלב קטן, חום וחמוד.

אמא רוצה למסור אותו אבל אני ושגיא לא מסכימים. אמא תמיד אומרת שהוא מתרוצץ בבית ומפריע לה.

לקראת ארוחת הערב אמא הביאה לדוגי אוכל, ושוב אמרה כמנהגה: “אולי נמסור את דוגי, הוא מפריע ומציק כל הזמן”.

“לא אימא” עניתי לה ושגיא הנהן בהסכמה.

אימא אמרה “מתוקים אני מבינה שאתם אוהבים את דוגי,  אבל צרכיו גוזלים ממני זמן וכסף נדבר על העניין הזה מחר, עכשיו אתם צריכים ללכת לישון”.

הלכתי לחדרי שקועה במחשבות ומהורהרת האם אמי תמסור את דוגי? נשכבתי במיטה וחשבתי, האם גם לשגיא יש חיבור גדול עם דוגי כמוני?

למחרת אמי אמרה לנו :”תיפרדו מדוגי כי אמא של עומר ילד מהשכונה הציעה לי לקחת את דוגי עבור בנה עומר. עומר הוא ילד יחיד ואין לו עם מי להיות בשעות אחר הצהריים”. כאשר אמא סיימה לדבר, אני ושגיא פרצנו בבכי.

בעוד שעתיים דוגי יעזוב. אני עצובה, הכל כל כך מבולבל ומוזר. ליטפתי את דוגי ואמרתי בפנים עצובות “תכף תעזוב. ראיתי את פניו של דוגי, גם הם היו עצובות, הוא ידע שמשהו עומד לקרות.

עומר ואמו באו לביתנו כדי לקחת את דוגי.

לקחתי את שגיא לחדר שלא יראה שלוקחים את דוגי.

 כשעומר ואמו הלכו, דוגי הלך אתם.

שגיא היה עצוב מאוד אבל בחר להתגבר על העצב והגעגוע וחשב על רעיון מיוחד.

למחרת בצהרים שגיא הביא לי  דף ועליו רשום הרעיון שלו.

הרעיון המושלם שלי:

עומר טייל עם דוגי היום בפארק המשחקים שליד בית הספר וכנראה יטייל אתו גם מחר.

מחר אני ואת נחטוף את דוגי. את תבקשי מעומר ללטף את דוגי ואני אנסה לשכנע את עומר לשחק איתי. בזמן שהוא ישחק איתי את תיקחי את דוגי ותברחי. שאני אראה שאת ודוגי התרחקתם מספיק אני אפסיק לשחק עם עומר ואחזור הביתה.

בבוקר של אותו יום התארגנתי לקראת המשימה.

הלכתי עם שגיא לפארק המשחקים. בפארק ראינו את עומר מטייל עם דוגי.

ניגשתי לעומר ואמרתי לו:

“שלום עומר אפשר ללטף את דוגי? אני מאוד מתגעגעת אליו”.

“בהחלט את יכולה” ענה לי עומר.

בזמן שאני ליטפתי את דוגי, שגיא ניגש לעומר ואמר לו: ” עומר, אתה רוצה לשחק איתי במתקנים?”.

עומר מאוד שמח וענה לי: “כן”.

בנתיים אני התרחקתי מהפארק ביחד עם דוגי והלכתי לכיוון הבית.

כאשר שגיא ראה שהתרחקתי מהפארק הוא התנצל בפני עומר ואמר לו שהוא חייב לחזור הביתה.

עומר נשאר לבדו בפארק וחיפש אחרי דוגי.

אני ושגיא שמחנו שהרעיון שלנו הצליח.

אבל הרגשנו מאוד רע שלקחנו לעומר את דוגי.

בזמן שאנחנו שיחקנו עם דוגי, נשמעה דפיקה בדלת.

אני ושגיא ידענו שזאת אמא, מיד החבאתי את דוגי ושגיא פתח את הדלת.

אמא נכנסה לחדר ומה עם דוגי, הוא לא דג!!!

אפילו שבשמו יש את האותיות ד.ג. הוא התחיל לנבוח.

אמא כעסה ואני לא ידעתי מה אני צריכה לעשות.

אמא אמרה בכעס: “מה זה? איך דוגי פה?” וחיבקה אותו באהבה.

אני ראיתי שאמא התגעגעה אליו.

אני ושגיא סיפרנו לאמא מה עשינו ואמרנו לה שאנחנו ממש מצטערים אבל פשוט התגעגענו לדוגי.

למרות שאמא כעסה עלנו היא גם הבינה אותנו והציעה רעיון גאוני.

אני, שגיא ועומר הפכנו להיות הבעלים המשותפים של דוגי.

כולנו יחד טיפלנו ושיחקנו אתו.

אני ושגיא זכינו בעוד חבר ועומר לא היה לבדו יותר.

הסוף