הישרדות ביער

או, סוף סוף הורי הסכימו ללכת לטיול משפחתי ביער.

אני כל כך מתרגש שאנחנו הולכים ליער, זה מקום מצמרר ומפחיד ובמיוחד בחורף בדיוק כמו שאני אוהב.

הנה אנחנו אורזים תיקים ועוד רגע יוצאים, ולצערי שכחנו להביא פנס, אם היינו זוכרים להביא פנס לא היינו צריכים להדליק מדורה, אך לא אקדים את המאוחר ואספר לכם מה קרה בהתחלה.

קוראים לי עידן ויש לי אחות גדולה שקוראים לה נועה. אני ממש רוצה ללכת לטיול משפחתי ביער ורק היום אחרי שנה שאני מבקש מהם, הורי(-משה ודנה) סוף סוף הסכימו ללכת.

אנחנו אורזים תיקים, נכנסים למכונית וכשאבא מתניע את המכונית נזכרתי שלא הבאנו פנס, אך נזכרתי מאוחר מדי.          אנחנו נסענו כבר, ממש התבאסתי, אבל סוף סוף אנחנו הולכים ליער, אז עזבתי את זה.

הנה אנחנו מתחילים לנסוע, ואנחנו נוסעים ונוסעים ונוסעים, נו כמה זמן?

או, סוף סוף הגענו ליער, איזה מגניב זה!! הכל חשוך כמו מין איזה כישוף אפל.

קצת יורד שלג, אבל למי אכפת. אנחנו ממשיכים לטייל ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בלב היער!!

אבל מכוסים בהרבה שלג, אוי נו, למה עכשיו בטיול המגניב הזה? איזה באסה :(.

למזלנו לאימא יש מאה אחוז בטלפון (בדרך כלל זה לא קורה) ,אימא מתקשרת לכולם, וכשאני אומר לכולם אני מתכוון לכולם!

אבל אין קליטה. אווווף, למה הכל קורה רק לי!?!?!? זה קרה לכם פעם? לא, נכון?

“אולי ננסה להדליק מדורה?” שאלה נועה. לא רציתי להסכים איתה, אבל לא הייתה לי בררה. כולנו הלכנו לאסוף עצים למדורה. אספנו ענפים גדולים וקטנים, מים, זרדים, בקיצור כל מה שצריך למדורה. אחרי חצי שעה של עבודה, אנחנו באים להדליק את המדורה אבל פתאום אנחנו מגלים שהגפרור היחידי שנשאר-רטוב! איזה חיים גרועים ומעצבנים.

שעה עוברת, שעתיים עוברות ואף אחד לא בא!! מה נעשה?

“הנה ג’יפ” צעקה נעה “בואו ננסה לאותת לו”. אף אחד לא האמין לה, אנחנו כבר תקועים איזה שעתיים וחצי בלי שום ישועה, אבל היא צדקה, באמת היה שם ג’יפ! נופפנו, צרחנו ואפילו שרקנו לו ולמזלנו הוא שמע, איזה מזל, הוא שאל אותנו לאן אנחנו רוצים להגיע, אמרנו לו: “אם אפשר, בבקשה, לכניסה של היער, ליד חנות המזכרות”. הוא לקח אותנו אל מחוץ ליער, ליד חנות המזכרות ואנחנו נכנסנו (כמובן שאמרנו לו תודה).

ליד הדלפק נמנם המוכר וכמובן שאנחנו הערנו אותו וסיפרנו לו את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף.

“אתם יודעים מה? אנחנו ניתן לכם פיצוי” אמר המוכר “שנייה, אני רק מברר את זה עם המנהל”.

לאחר שתי דקות הוא חזר אלינו ואמר: “ביררתי את זה, אתם קיבלתם שובר מתנה לחנות הזאת ועוד כניסה ליער בחינם”.

אחרי שעה ארוכה כולנו חזרנו הביתה עייפים אך ממש רוצים, טוב, לא סתם אנחנו מרוצים, הרי קיבלנו עוד כניסה ליער בחינם!! יש, אני אקבל עוד טיול משפחתי ביער. אולי החיים האלה לא כאלה גרועים.

“עידן, עידן! קום כבר ,אתה תאחר לבית ספר” אמרה אימי.”מה אמא מה קורה פה?” “השעה שבע, אני כבר עשר דקות מנסה להעיר אותך”. מה, כל זה היה רק חלום?!?!?! החיים כן כאלה גרועים!