מלחמות

מלחמת ששת הימים-

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ”ו באייר – ב’ בסיוון ה’תשכ”ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג’יריה.

המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה

מלחמת העצמאות- מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש”ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו”ם, תקפו ערביי ארץ ישראל את היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה של התוכנית. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית חברו לסייע למתקפת ערביי הארץ. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של שלטון המנדט, הכריזה מדינת ישראל על הקמתה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה הסתיימה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל הפסידו. צבאות מדינות ערב, אשר פלשו לארץ ישראל או נטלו חלק בלחימה ספגו מכה קשה, ובייחוד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית, מצרים, שכבשה את רצועת עזה ובעיקר מדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה, בתוך ארץ ישראל, מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו”ם. ירושלים שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבש במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עדמלחמת ששת הימים, וכן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות כפופה לשלטון בינלאומי.^[3] בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטת בגבולות החדשים של ישראל.