התאים המרקדים

תא שריר

שייך למערכת השרירים

תאי השריר (10 מ”מ) – מאופיינים בתנועה הנוצרים מהתכווצות השריר

מבנה תאי השריר- תאים מאורכים בהם סיבים אלסטיים

תפקיד השריר- כיווץ והרפיה של רקמת השריר המאפשרים תנועה

התאמה בין מבנה לתפקיד- הסיבים מאפשרים תנועה יעילה יותר של התא בגלל האופן בו הם מסודרים במקביל זה לזה. כאשר קבוצת תאים מתכווצת או מתרפה בבת אחת נוצרת תנועה. מספר הסיבים הגדול מאפשר תנועה גמישה יותר של

הגוף.

מיקרוסקופ אלקטרוני-

קליטת ופליטת חומרים ואנרגיה וקיום מטבוליזם- האנרגיה נוצרת במיטוכונדריה ותהליך נשימה תאית

נעשה באמצעות כניסה לגלוקוז, פחמן ומים

ATP-ADP-משחרר את האנרגיה להתכווצות השריר

חלק ממנה יכול להיפלט כחום ולא להתכווצות השריר

שמירת הומאוסטזיס- נפלטת אנרגיית חום, כדי לווסת אנרגיית

חום זו המנגנונים לשמירת הומאוסטזיס נכנסת לפעולה

כאשר מספר הסיבים עולים, התא והשריר נעשים יותר עבים

גם כמו מספר תאי הדם שמגיעים לשריר

תא צמח ירוק

מבנהו כולל את קרום התא, הציטופלסמה, גרעין התא, המיטוכונדריה ואת הריבוזום

בנוסף, לתאי צמח ישנם 3 אברונים ייחודיים ומבנה מיוחד:

1. דופן תא אשר מבנהו עשוי מחומר הנקרא תאית אשר מקיפה את הקרום ומאפשרת חדירת חומרים לתא

תפקוד התאית מקנה לתא הצמח הגנה מפני פגיעות חיצוניות ועמידות בפני שינויים בכמות המים בתא

2. חלולית אשר מבנה חלל פנימי בתא המוקף קרום זהה לקרום התא ומלא בתמיסה מימית

תפקידה של החלולית הוא לשמש לתר בעיקר כמאגר נוזלים ולאזן את תכולת המים, בנוסף היא מספקת תמיכה פנימית למבנה התא במצד של מחסור במים.

בתאים צמחיים החלולית ממלאה את רב נפח התא, ואילו הציטופלסמה נדחקת אל הדפנות. החלולית מופרדת מהציטופלסמה ע”י קרום. החלולית מלאה במים וחומרים מומסים

3. כלורופלסטים– אברונים בתא צמחי בהם יש כלורופיל- פיגמנט הקולט את אנרגית האור לצורכי הפוטוסינתזה ומקנה לעלה את הצבע הירוק. בתוך הכלורופלסט מתבצע תהליך הפוטוסינתזה

תאי אפידרמיס

תאי האפידרמיס (חיפוי, כמו עור או שכבה חיצונית בצמחים) מסודרים באופן שמטרתו להגן על הרקמות שתחתם

האפידרמיס בצמחים הוא שכבת התאים החיצונית ביותר של העלה אשר נמצאת בקשר עם הסביבה, בה נמצאות הפיוניות המשמשות לחילוף הגזים בצמח.

מבנה- שכבה יחידה, סדורה מאוד. מכיוון שמים רבים זורמים לעלים (לצורך הפוטוסינתזה), חייבים למנוע אידוי הוא סדור מאוד ומצופה בשכבה שומנית הנקראת– קוטיקולה.

שכבה שומנית זו יוצרת בעיה בדמות הכנסת CO2 או חמצן והפתרון הוא פיוניות, פתחים בעלה אשר הסידור של הפיוניות הינו בהתאמה לסביבה, גודלן, כמותן וכו’.

יש לה דפנות פנימיות עבות וחיצוניות דקות (פיונית אחת מורכבת משני תאים שומרים). כאשר נכנסים מים לפיונית הלחץ עולה, בעיקר על הדפנות החיצוניות הדקות – הדופן נמתחת יותר מאשר העבה. הדופן העבה “נגררת” אחרי הדקה, ומתקבל פתח קטן.

לכן, כאשר אין לחץ הפיונית סגורה, וכאשר הלחץ יעלה הפיונית תיפתח, יצאו מים והפיונית תיסגר.

מערכת זו מבוקרת ע”י לחץ המים, ע”י אור וע”י ריכוזי CO2.

מנגנון – מתחת לפיונית יש חלל אוויר. בתוך הפיוניות יש רצפטור לאור כחול, וכאשר הוא מופעל מופעלת משאבת יונים שזורקת H+ אל מחוץ לתא (זוהי תגובה לאור – השמש עולה ומתחילה הזרמת יונים).

הפעילות הפוטוסינתטית הוא הגורם המבקר השני– ריכוז נמוך של CO2 מעכב פעילות תעלות כלוריד המוציאות יוני כלור מהתאים השומרים (ריכוז נמוך זה נובע מהפעילות הפוטוסינתטית. כאשר הריכוז יורד יש צורך בהוצאת החמצן הנוצר והכנסת CO2 נוסף). לכן עם העצמת הפעילות הפוטוסינטית (בנוכחות אור אדום) המשאבות יעוכבו, ויצטבר מטען שלילי בצד הפנימי של הממברנה כך שיש  הכפלה מבחינת פוטנציאל הממברנה- הוא עולה בצד החיצוני, יורד בצידו הפנימי ע”י שילוב הפעולות.

בפיוניות יש תעלות אשלגן תלויות מתח וכתגובה לשינוי בפוטנציאל הממברנה תעלות אלה נפתחות ומתחיל לזרום אשלגן לתוך הפיונית (ובעקבותיו גם יוני כלור). כתוצאה מהעלייה בפוטנציאל האוסמוטי מתחילים לזרום מים לתוך הפיונית, הלחץ יעלה והפיונית תיפתח.