בזמר העברי יש תמלילים מרוביי לחנים כשם שיש הרבה לחנים מרוביי תמלילים.

לתופעה זו מספר גורמים שעליהם מפורט בהמשך הספר:-)

1) בפיוטים- ריבוי לחנים הוא הרגיל כיוון שהטקסטים משותפים לכלל הקהילות ואילו המנגינות נבדלות.

הזמר העברי הוסיף על הלחנים המסורתיים לחנים חדשים.

2) שירי משוררים- (ביאליק, טשרניחובסקי, רחל, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, נתן יונתן ועוד).

בדרך כלל המלחינים מגיעים לטקסטים מתוך ספרי שירה קנונים.

– בדגם הכתיבה הפזמונאית, תמלילן עשוי למסור להלחנה חוזרת שיר שלחנו הראשון נכשל מבחינה מוסרית.

3)ריבוי לחנים נדיר- מצוי ברוק הישראלי, בו רוב המבצעים כתבו לעצמם את השירים וגם בזמר המזרחי(בדור האחרון) בו נשמרת הפרדת התפקידים בין מחברים למבצעים.

-בתקופת הישוב, זכו לחנים לתמלילים נפרדים כיוון שהמציאות הייתה מפוזרת, לא היו קשרים ולכן לא ידעו מקום אחד על לחן אחר.

-ישנם לחנים שזכו ללחן חדש לשיר מוכר מתוך רצון להתחבר לטקסט של המלחין. אך יש כאלו שזכו ללחן חדש מתוך ניסיון לתקן / לשפר .

(תיקון עלול להביע גם פולמוס רעיוני).

-לפעמים חוברו לאותו תמליל, לחנים אחדים במקביל. (בדרך כלל בהזמנה).

הנבדלות בלחנים ותמלילים

1) יישום המשקל הפואטי 

2)דירוג ההטעמות

3)הבדלים במשקל המוזיקלי

4)תוספת פיסוק / הפסקות

5)מיקום הרגעים היציבים

6)הברות חסרות פשר

7)הלחנת מילים חוזרות

8)הוספת חלק חדש למנגינה

9)הבדלים רגשיים

קריאה מהנה ומעשירה:)