יומן מסע בורות

יומני היקר שלום,

לאחרונה התחלנו לקרוא את הספר “בורות” של הסופר לואיס סצ’ר. בספר מסופר על סטנלי ילנטס, ילד שמן ממשפחה המקוללת כבר דורות רבים. סטנלי נשלח למחנה “גרין לייק” לעבריינים צעירים. ליד המחנה יש אגם יבש ובו הנערים צריכים לחפור בורות בעומק ורוחב של מטר וחצי. סטנלי פוגש חברים וכותב לאמא שלו כל שבוע מכתב. הספר מדבר על החוויות של סטנלי במחנה ועל מה שעובר עליו שם.

יומני היקר שלום,

סטנלי מצא שפורפרת בבור שלו בזמן החפירה אבל לייזר אמר לתת לו את כל מה שסטנלי מוצא כי לדעתו מגיע לו את היום חופש שיקבל יותר מסטנלי כי לייזר נמצא במחנה כבר הרבה זמן. סטנלי גילה שהשפורפרת הייתה של קייט בארלו ולא רצה לתת ללייזר את השפורפרת אבל בכל זאת נתן לו אותה. לייזר הראה למפקחת את השפורפרת וקיבל יום חופש. אני חושבת שמגיע לו יום חופש והוא לא היה צריך לתת אות השפורפרת ללייזר. עכשיו סטנלי מחפש דרך איך לספר מפקחת היכן ומי באמת מצא את השפורפרת כי הוא לא רוצה שהמפקחת תכאיב לאפס כשיחזור למחנה כמו שסטרה למר אדון. אני חושבת שסטנלי צריך ללכת למפקחת ולהגיד לה שהוא דואג לליזר ושאם הוא יגיד לה איפה באמת מצאו את השפורפרת היא לא תפגע באפס. היא תבטיח שלא תפגע באפס והוא יספר לה רק אחרי שאפס יחזור.

מכתב מסטנלי לאמו

אמא יקרה שלום,

רציתי להתנצל ולספר לך עכשיו את האמת. אני לא נהנה במחנה, אף אחד לא. האנשים פה קשוחים והאוכל מגעיל. אנחנו קמים ב4:30 בבוקר ובכלל לא שוחים באגם כי אין אגם, האגם התייבש לפני מאה שנים ועכשיו, איפה שפעם היה האגם אנחנו חופרים בורות. הבורות חייבים להיות בעומק וברוחב של מטר וחצי בדיוק ומי שלא מסיים לחפור נשאר לחפור לבד אחרי שכולם סיימו. אחרי שחפרנו בורות אנחנו הולכים ל”חדר הנשחקים”. הכל שם שבור ולכן אין כל כך מה לעשות שם. במקום ללכת ל”חדר הנשחקים” אני מלמד את אפס (מישהו מהקבוצה שלנו) לקרוא ולכתוב ובתמורה הוא חופר את הבור שלי, מה שמקל עליי מאוד וככה יש לי כוח ללמד אותו. הנערים האחרים בקבוצה צחקו עליי ועל אפס שחפר במקומי את הבור והציקו לנו. לייזר התחיל להתעצבן עליי והתחיל לדחוף אותי ולהרביץ לי. אפס חנק את לייזר כדי לעזור לי ואז באו המדריכים והפרידו בין אפס ללייזר. המפקחת באה אלינו והתחילה לעשות בירור. היא גילתה שאפס חפר במקומי שעה אחת ביום ואני מלמד אותו ואמרה לנו שאם נמשיך לעשות את העסקה שלנו היא תעניש אותנו. אפס התחיל להתעצבן והכה את מר פנדנסקי בפניו והוא איבד הכרה. אפס ברח ונעלם באובך והמפקחת אמרה שלא יחפשו אותו ושאם יחזור הוא לא יקבל מים ויענש בחומרה. אני מתגעגע לאפס ובגלל שהוא לא כאן ועכשיו אני צריך לחפור שני בורות (הבור שלי וגם את שלו).

יומני היקר שלום,

אני דואגת לסטנלי. אחרי שאפס ברח סטנלי לא ידע מה לעשות וחשב לצאת ולחפש אותו. אני לא חושבת שכדאי שסטנלי יצא לבד מהמחנה. יש הרבה סכנות. הוא יכול להיפצע ואף אחד לא יוכל לעזור לו, הוא יכול לראות לטאה מנומרת והוא יכול להתייבש אם לא יהיו לו מספיק מים או שיאבד את הדרך ולא ידע לאן ללכת. אני לא חושבת שסטנלי צריך לצאת לחפש את אפס. יכול להיות שאפס כבר לא בחיים וסטנלי ילך לחפש אותו ויסכן את חייו סתם.

יומני היקר שלום,

בשיעור הקודם סיימנו לקרוא את הספר. אני אהבתי את הספר מאוד. הוא עורר בי עניין והשראה. אחרי כל פרק הרגשתי צורך לקרוא עוד ולדעת מה קורה בהמשך הספר, ומה עולה בגרלו של סטנלי. הספר היה מצחיק. הקטע שהכי הצחיק אותי היה הקטע שבו מר אדון העיר לנערים במהלך הספר ואמר ש”גרין לייק” הוא לא מחנה של צופות ובסוף הספר “גרין לייק” הפך למחנה של צופות. אני שמחה בשביל אבא של סטנלי שבסוף הצליח למצוא פתרון לבעיית הנעליים ואני שמחה גם בשביל אפס שעכשיו יש לו מספיק כסף כדי לקנות בית ואוכל.