שגב שאהב חציל

פעם היה שגב  שאהב רק חציל .

לא בשר ולא גבינה, רק חציל  פשוט.

לא דיסה ולא קקאו, רק חציל הוא רצה,

חציל . לא לחם, לא ארז ולא ביצה,

רק חציל .

וביער הרחוק ההוא, שבו הוא היה גר

לא היה  חציל .

ישב שגב ובכה, ובכה, ואמר:

אני רוצה חציל .

באה אמא שלו, אליה  ואמרה לו, תשמע, חמוד,

אין חציל  ביער שלנו אין חציל .

יש פטל, שזיפים, סגליות, מרק,

יש ארז, צ’יפס, קבב וארטיק ומיץ ממתק,

אבל חציל אין. אין.

תפסיק לבכות ותפסיק להתאונן.

אבל שגב  בכה ורצה רק חציל .

ואת עיניו נגב ונגב כל הזמן בסמרטוט.

ורצה רק חציל .

כל הזמן בכה, וכל הזמן רצה  חציל וחציל .

פעם אחת הלכו ילדים קטנים לטיל ביער ההוא

ולילדים ההם היה  חציל .

כי במקום שבו הם גרו ושממנו לטיול יצאו

היה חציל .

וכשהם יצאו לטיול, אמא שלהם שמה להם בתיק האכל חציל

כדי שאם פתאם יהיו רעבים, יוכלו לאכל חציל .

הרבה חציל .

ראה שגב  את הילדים

והריח חציל .

התקרב אליהם ואמר:

תנו לי חציל .

הילדים נבהלו מאד.

הם פחדו מחיות

גדולות

והם גם לא הבינו את שפת שגב .

ולא ידעו שהוא מבקש חציל .

הם חשבו שהוא רוצה לטרף אותם אולי –

אז הם ברחו. ברחו מהר מהר ודי.

וכ הרים את התיקים והתחיל לאכל את  החציל .

אכל שגב את החציל ,

ואכל ואכל עוד חציל

ועוד ועוד  חציל ,

עד שגמר הכל-

ואמר: פויה,

אני לא אוהב  חציל .

אני בכלל לא אוהב  חציל .

זאת היתה פשוט

טעות

כל העניין הזה

עם  החציל  .

ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה

ולא רוצה דברים שאין. ושרק לילדים אחרים יש.

הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה

והוא כבר  לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש.

ומה עם הילדים? (כך אתם  בודאי רוצים לשאֹל)

הילדים חזרו הביתה ובקשו מהר לאכול.

וכל אמא ואמא שאלה  את הילד שלה-

מה אתה רוצה לאכול חמוד?

וכל ילד וילד ענה על השאלה

רק במילה אחת – – איזו  מילה?…

                                                חציל .