הדרשה של יהב

שמי:

שמי הוא יהב

הפירוש העברי לשם יהב, אשר מופיע גם בלשון בתנ”ך, הוא סיכוי ותקווה. במשמעות העמוקה יותר, המילה יהב מסמלת אמונה וחיבור לבורא עולם.

מקור תנכי: “הַשְׁלֵךְ עַל אדוני יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ” (תהילים נ”ה, כ”ג) מהווה סמל לדרכו בחיים של היהודי המאמין, אשר משליך את יהבו ותקוותו על ריבון העולמים ובוטח בו כי הוא יספק לו את כל צרכיו.

בשפה הארמית, משמעות המילה “יהב” נגזרת מנתינה, בדומה לפועל הב = תן בשפה העברית. בחירה בשם יהב משקפת אמונה של ההורים בבורא עולם ומבטאת את תקוותם כי בנם / ביתם החדשים יתוו את דרכם בחיים בהתאם לאמונת הוריהם.

בנוסף שמי מהווה ראשי תיבות של:  י– יהי

                                         ה– ה’ (השם)

                                         ב– בעזרי

שמי נבחר על ידי הוריי, שמאוד אהבו שם זה, חשבו שהוא ייחודי והתחברו למשמעותו.

תאריך לידה:

תאריך הלידה הלועזי שלי הוא: 20.6.2006

תאריך הלידה העברי שלי הוא- כ”ד סיון התשס”ו.

מקום לידתי הוא בית החולים תל השומר הנמצא ברמת-גן.

המזל שלי הוא תאומים

הפרשה שלי:

שם הפרשה הוא קרח.

מראה מקום: ספר במדבר מפרק ט”ז פסוק א’ עד פרק י”ח פסוק ל”ב.

תוכן הפרשה:

ארבעים שנה נדדו בני ישראל במדבר, חוויות רבות עברו על עם ישראל באותן שנים, מתוכם 38 השנים האמצעיות מוקדשת רק לפרשה אחת, פרשת קרח!

בפרשתי מתואר מאבק על הנהגת העם. קבוצות שונות חברו יחדיו וניסו להדיח את משה מהנהגת העם ולתפוס את השלטון תחתיו.

משתתפי המרד השתייכו לשלוש קבוצות עיקריות:

• מנהיג המרד, בן לשבט לוי – קרח.
• כמה ממנהיגי שבט ראובן – דתן, אבירם ואון בן פלת.
• 250 איש מחשובי בני ישראל.

משתתפי המרד החליטו למרוד במנהיג שהוציא אותם ממצרים בטענה ש “כל העדה כולם קדושים”, כולנו יהודים, כולנו קדושים, אז מדוע נבחרו לווים וכוהנים מקרב שבט לוי לעסוק בעבודות המשכן ולהיות מובדלים משאר העם? כל העם יכולים להיות במעמד של כוהנים!
הם טענו בפני משה: “משה, נכשלת בתפקידך!”, “הבטחת לקחת אותנו לארץ זבת חלב ודבש ובמקום זה אנחנו תקועים פה במדבר החם! לכן, הגיע הזמן שתתפטר מתפקידך”.

משה מגיב לטענה הראשונה ומבקש לערוך ניסוי שיוכיח עם מי הצדק, כל אחד מחבורתו של קרח יביא את המחתה שלו (כלי מתכת להוצאת פחמים ולטיפול באש) וכך יעשו גם משה ואהרון. בבוקר, יסמן ה’ באיזו מחתה הוא בחר וכך יוכיח את מי הוא מעדיף. הבוקר מגיע ועדת קרח ומחתות בידיה מתייצבים בפתח אוהל מועד. מולם מתייצבים משה ואהרון, וכל עם ישראל עומד וצופה.

אלא שה’ משנה את חוקי המשחק ובמקום להצביע מיהו הנבחר מודיע למשה שהוא רוצה להעלים את בני ישראל כולם ולהשאיר רק את משה ואהרון. משה ואהרון יוצאים נגד העונש מפני שהוא מכוון כלפי העם כולו במקום קבוצת המורדים הקטנה וה’ מקבל את דעתם.
פתאום פותחת האדמה את פיה ובולעת את קרח, הקבוצה שהצטרפה אליו, בני משפחותיהם ורכושם. הצופים במחזה נבהלים ובורחים מפחד שהאדמה תבלע גם אותם.

כך מסתיים מרד עדת קרח, אך משה ואהרון אינם יכולים להיות בטוחים בהנהגתם. תוצאותיו הקשות של המרד – הריגת כל מתנגדי משה ואהרון מעלה זעם רב בקרב העם, אותו הם מפנים כלפי משה ואהרון.

בשלב זה שוב מתערב ה’ והפעם הוא מחליט לסיים באופן סופי את תלונות בני ישראל על בחירת משה ואהרון למנהיגים ועורך ניסוי מסוג חדש: כל שבט מתבקש להביא מקל המכונה “מטה”. שנים עשר המטות יונחו במשכן למשך לילה שלם ובבוקר יפרח אחד המקלות ויסמן מיהו השבט הנבחר. בבוקר מתגלה המטה של שבט לוי כשהוא פורח והמסקנה גלויה וברורה.

פרשתי מסתיימת בפירוט מתנות הכוהנים, המתנות שבני ישראל מצווים להעלות לכוהנים והלויים מן הקרבנות ומהתוצרת החקלאית.

פרשת השבוע שלי מעניינת מאוד ועוררה בי סקרנות משום שארבעים שנה נדדו בני ישראל במדבר, וסיפור עלילות שנים אלו ממלא ארבעה מחמשת חומשי התורה. אולם מעקב אחר ארבעים השנה מגלה תופעה מוזרה: שנת הנדודים הראשונה פרוסה על פני שניים וחצי חומשים, לשנת הנדודים האחרונה מוקדשים מחצית מספר במדבר וכל ספר דברים ואילו ל- 38 השנים האמצעיות מוקדשת רק פרשה אחת, פרשת קרח!

לא הסכמתי עם התנהגותם של קורח ועדתו למשה, שהתנהגו אליו בכפיות טובה למרות שהוציא אותם ממצרים וכל מה שעשה למענם לאורך כל הנדידה.

המסר שעליו ארצה לדבר מתוך הפרשה הינו הדיבר העשירי מתוך עשרת הדברות “לא תחמוד”.

“לא תחמוד” פירושו שלא לחמוד דבר השייך לאדם אחר (לרצות לעצמך, להשתוקק).

קורח ומשתתפי המרד חמדו בשבט לוי ובתפקיד שניתן להם והחליטו למרוד במנהיג שהוציא אותם ממצרים בטענה ש “כל העדה כולם קדושים”, כולנו יהודים,  אז מדוע נבחרו לווים וכוהנים מקרב שבט לוי לעסוק בעבודות המשכן ולהיות מובדלים משאר העם? טענתם, שכל העם יכולים להיות במעמד של כוהנים!

אני יוצא כנגד התנהגותם של קרח ומשתתפי המרד, שחמדו תפקיד של מישהו אחר, לא הסתכלו על חצי הכוס המלאה ולא כיבדו את משה ואהרון למרות כל מה שעשו למענם.

ערכים:

מתינות

כוחות מיוחדים, גדולים, ולעתים יוצאי דופן, נדרשים ממנהיג ציבור. עליו להכיל התפרצויות של אנשים כתוצאה מתחושת פגיעה, עליו לעמוד בלוח זמנים צפוף של אירועים וכו’. פרשת “קרח” מלמדת על משה שנהג במתינות רבה מול סערת ההתפרצות של קרח ועדתו בנושא המנהיגות. הוא יכל לדחות אותם בסגנון מנהיגותי, המקובל אצל מנהיגים אחרים, כגון: “נוהגים אתם בחוצפה כנגד מנהיג”, “עליכם לחזור בכם מייד ולהתנצל”, “היזהרו מעונש חמור הצפוי למי שמורד במנהיגו”. אך משה לא נהג כך, אלא ניסה להרגיע את הרוחות, בכך שניסה להעביר מסר שמי שממנה את המנהיגים אינו אלא ה’.

 מנהיגות

תפקידו של מנהיג הוא מהקשים ביותר שבחברה. מצד אחד עליו לשמור על אוירה רגועה בציבור מונהגיו, ומצד שני, אסור לו להרשות חריגות קשות בתחום המשמעת ופגיעה במעמד המנהיגות.  פרשת “קרח” מלמדת שמשה רבנו ידע לנהוג בקו דק ולהתייחס באותו אירוע במתינות כלפי קבוצת מפגינים נגררת, ולעומת זאת בתקיפות כלפי דתן ואבירם, מי שנהגו בחוצפה יתרה כלפי מנהיג בישראל.

אני מתחבר לערכים אלה ומשתדל לפעול על פיהם בחיי היום יום, כלומר להיות סבלני וסובלני כלפי דעות של אחרים ובנוסף לדעת להנהיג ולהוביל את הזולת מתוך כבוד, הקשבה, קבלה ולא מתוך שתלטנות.

דוגמה אישית לכך היא עבודת החקר במדעים.

פתגם המשקף את המסר: “יהי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ”.

פירוש: כבודו של חברך (של הזולת בכלל) צריך להיות חשוב לך כמו הכבוד שלך. כלומר – התנהג אל אחרים כמו שהיית רוצה שיתנהגו אליך.

הדרשה שלי: 

עם הצטרפותי לעולם הבוגרים אני מרגיש שאני יותר אחראי ומסור.

כעת בהגיעי לגיל מצוות אני מסוגל ליטול על עצמי תפקידים עם אחריות רבה יותר, לחשוב פעמיים לפני כל מעשה (סוף מעשה במחשבה תחילה) ולגלות בגרות.

בהתייחס לפרשת השבוע שלי אשתדל לנהוג בסבלנות ובמתינות כמשה ובנוסף לחדד את יכולת המנהיגות שלי ולפעול בחכמה במצבים שונים.

משפחה עבורי היא עוגן, מקום בטוח ומקבל. למשפחתי אני רוצה להודות על התמיכה והנתינה האין סופיים, שהם תמיד שם עבורי בכל זמן ובכל מצב.