תרנגול הבית

תרנגול הבית (שם מדעי: Gallus gallus domesticus) הוא עוף מבוית, הנפוץ ביותר מבין בעלי־החיים המבויתים ומבין כלל העופות על-פני כדור הארץ. מספר התרנגולים שנשחטו לצורכי מזון בשנת 2009 מוערך בכ-52 מיליארד^[1].

תרנגולים מוחזקים על ידי האדם לצורך הפקת בשר, ביצים ונוצות, לצורך עריכת קרב תרנגולים ולעתים גם כחיות מחמד.

תרנגול זכר הוא העוף הלאומי של צרפת.

בתנ”ך התרנגול אינו מוזכר בשמו, אם כי ניתן לשער כי הכוונה בשם “שכוי” המוזכר בספר איוב: “מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה”^[2] היא לתרנגול, וכן יש מן המפרשים המזהים את ה”ברברים” המוזכרים בספר מלכים עם התרנגול.

השם העברי תרנגול בא מהשפה השומרית דרך האכדית בצורה תר-לוגל, ופירושו הוא “עוף המלך”. כאשר עברה המילה לעברית התחלפה ל’ ב-נ’ והמילה הפכה לתרנגול.

תרנגול זכר קרוי בעברית גם שכווי או גבר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של תרנגול הבית בדרום-מזרח אסיה, שם מצויים בימינו ארבעה מיני תרנגולי-בר. בעבר העריכו שהתרנגול בויתמתרנגול הבנקיבה, אך כיום מקובל שהיה מעורב אב קדמון נוסף ממנו התפתחו הגזעים האסייתיים של תרנגול הבית, או לדעת אחרים, כל ארבעת מיני תרנגול-הבר מעורבים בהתפתחות תרנגול הבית.^[3] ראשית ביותו של התרנגול החלה בסביבות שנת 3000 לפנה”ס בתרבות עמק האינדוס. ביותו של התרנגול שינה רבות את תכונותיו – הוא הביא לעלייה בגודלו ובמשקלו, לאובדן כושר התעופה שלו ובשל כך למעבר מקינון על-פני עצים לקינון על-פני הקרקע (אם יתאפשר לו) וכן להחלפת אורח-החיים המונוגמי באורח-חיים פוליגמי.

לאחר ביותו בצפון תת-היבשת ההודית, התרנגול התפשט מערבה למסופוטמיה בסביבות האלף הראשון לפני הספירה, אם כי בתחילה השימוש בו עדיין היה מועט מאוד.

מניחים שהתרנגול חדר לארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל או בתחילת תקופת הברזל, כפי שעולה ממצאי עצם שנמצאו בתל לכיש ותל חשבון בשכבות המתוארכות לתקופה זו. נמצאו גם שרידים של תרנגול באתר ה’עופל‘ בירושלים מתקופת הברזל השנייה, שהיה מיושב עד חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה”ס, נמצאו גם שתי טביעות חותם (אחת מתל אלנצבה) בהם מופיעים דמויות תרנגולים בעמדת קרב, ואיור על כד מגבעון. ממצאים אלו מתוארכים למאה השביעית לפנה”ס והמאה השישית לפנה”ס. דומה שבתחילה הייתה חשיבותו של התרנגול בכלכלה הים תיכונית מועטה. נראה שרק מתקופת הברזל השנייה הוא החל להשתלב בכלכלת ארץ ישראל, וגם אז הייתה חשיבותו קטנה לעומת בשר יונהוציפורים אחרות^[4].

גם בקרב היוונים הקדמונים גידול התרנגול לא היה נפוץ במיוחד, והם כינו אותו “העוף הפרסי” או “העוף המדיי“, בשל זיהויו עם מקורותיו המזרחיים. רק בתקופת האימפריה הרומית גידול התרנגולים החל להיות נפוץ מאוד גם במערב, והפך לאחד הענפים המרכזיים של חקלאות החי.

אינטליגנציה וחישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שנערך בשנת 2005, מצא כי תרנגולת הבית מסוגלת להפגין שליטה עצמית בציפייה לתגמול מאוחר יותר. על התרנגולות נערך ניסוי דומה למבחן המרשמלו – מהתרנגולות נדרש ללחוץ על כפתור על מנת לקבל מזון. תרנגולת שהייתה מוכנה לחכות 2–3 שניות לפני שלחצה, קיבלה כמות קטנה של אוכל. תרנגולת שחיכתה 22 שניות, קיבלה כמות גדולה הרבה יותר. בכתשעים אחוז מהפעמים, התרנגולות העדיפו לחכות

תפיסה מרחבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטען כי תרנגולות מבינות קביעות אובייקט כלומר שהן מחפשות עצם במקום בו נראה לאחרונה בלי לראות אותו, תוצאות סותרות הושגו במחקרים בשאלה אם תרנגולות מסוגלות לחזות מיקום של עצם נע כשהוא יוצא משדה הראייה^[6]. התפיסה המרחבית נלמדת ומשתפרת כשהתרנגולת נחשפת לגירויים חזותיים בשבועות החיים הראשונים. המידע הסביבתי מעובד בצידו הימני של ההיפוקמפוס ולכן התרנגולת לומדת טוב יותר על סביבתה ממידע הנקלט בעין שמאל

תרנגולים בתעשייה החקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביית התרנגולים במשק המתועש המודרני מתבצעת על ידי הדגרה מלאכותית. הביצים מוטלות בלולי רבייה מיוחדים, שבהן יש זכר אחד על כל עשר נקבות. לאחר ההטלה נלקחות הביצים ומושמות במדגרה אשר מחקה את תנאי הדגירה הטבעיים, על ידי שמירה על טמפרטורה ולחות קבועים, אוורור נאות, וגלגול של הביצים מדי פעם.

כיום, בעקבות תיעוש ענף הלול, מתקיימת הפרדה כמעט מוחלטת בין השימוש בתרנגולים לתעשיית הבשר ובין השימוש בהם לתעשיית הביצים. שתי התעשיות משתמשות בגזעים נפרדים של תרנגולים המותאמים לצרכיהן השונים. בנוסף, קיימים מספר סוגי לולים ומערכיהם שונים בהתאם לשימוש.

תעשיית הבשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך תעשיית הבשר פותחו גזעי תרנגולים שהותאמו על ידי ברירה מלאכותית לגדילה בקצב מואץ ולממדים גדולים, בפרט של האיברים בעלי הערך הכלכלי הגבוה יותר, כגון החזה, הכנף והכרעיים. הגזעים הנפוצים בתעשיית הבשר הם קוב ורוס, הגדלים במהירות גבוהה, ומגיעים לגודל ראוי לשיווק כבר בהיותם בני 35 ימים

התרנגולת בטבע מטילה כעשר ביצים בשנה. הטלת ביצה היא חלק ממחזור הרבייה שלה. התרנגולת דוגרת על הביצים, מהן יבקעו אפרוחים רק אם הופרו על ידי תרנגול זכר. הביצים המשמשות למאכל הן ביצים “עקרות”, שלא הופרו. בתהליך ביות של אלפי שנים נעשו הרבה הכלאות והשבחות, שתוצאתן מחזורי רבייה ברוב ימות השנה. תרנגולת הבית יכולה להטיל ביצים ללא הפריה מדי 28-24 שעות. הביוץ בתרנגולת הבית מתחדש כ-15 עד 75 דקות לאחר הטלת הביצה.

קרב תרנגולים הוא סוג של ספורט עממי המיועד לתרנגולים. במשחק אלים זה, משסים את התרנגולים זה בזה עד שאחד המתמודדים מפסיד ולמעשה מת. מקורו של קרב התרנגולים בסקוטלנד במאה ה-12.

בעלו של התרנגול הזוכה היה מקבל את גופת התרנגול שהפסיד ומת למאכל. אופן בידור זה היה נפוץ בין שכבות העם העניות באחוזות רבות בדרום המדינה, וכן היה משחק זה מקור הכנסת מזון לפיהן של משפחות רבות באותה תקופה. קרבות התרנגולים עדיין נפוצים במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום מזרח אסיה.

האנתרופולוג קליפורד גירץ חקר את קרב התרנגולים הבאלינזי והסיק ממנו מסקנות לגבי השלכת רגשות אנושיים על בעלי חיים ואופיו המזעזע של הפולחן במקום.

בכמה ממדינות ארצות הברית, עקב זכויות בעלי החיים, הוצאו קרבות התרנגולים אל מחוץ לחוק. הקריאות לאשר מחדש את הקרבות כוללות הצעות מקוריות להמתקת הכאב הנגרם לתרנגולים, כמו ציוד בכפפות אגרוף מותאמות וחליפות המצוידות בחיישנים אלקטרוניים המזהים פגיעה, כמו בסיף.

בשפה העברית, הביטוי קרב תרנגולים מתאר מריבה שמטרתה להרשים את הקהל

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר קדום של תרבות המאיה התגלו שרידים של תרנגול הודו המתוארכים לתקופה שבין 327 לפנה”ס לבין 54 לספירת הנוצרים, וזו העדות המוקדמת ביותר לביותו. תרנגול ההודו הגיע לאירופה במאה ה-16 ממקסיקו, ונקרא כך, משום שמגלי היבשת החדשה חשבו שאמריקה היא הודו.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של תרנגול ההודו אינו בהודו אלא במקסיקו שביבשת אמריקה ושמו נובע מבלבול בין אמריקה לבין הודו – אותו בלבול שבגללו קיבלו איי הודו המערבית והאינדיאנים (בתרגום מילולי, “הודים”) באמריקה את שמם. שמו האצטקי המקורי היה שם מסובך וקשה להגייה ולכן המתיישבים האירופים המציאו לו שמות שונים. קולומבוס שנתקל בהונדורס בעוף המוזר כ-10 שנים לאחר גילוי אמריקה, כינה אותו “Gallina de la tierra” (“גָייִנַה דה לה טִיאֵרַה”), שפירושו “תרנגולת הארץ” אך טעויות בזיהוי מקורו של העוף, כנראה לאחר הבאתו לארצות “העולם הישן” הביאו לשלל שמות שונים בשפות רבות בעולם.

גרסאות שונות שבסיסן “הודו” קיימות בשפות רבות בהן רוסית וצרפתית. השם העברי הגיע ככל הנראה מהשם היידי “אינדיק”, וההלחם “תרנהוד” הוא חידוש של הבלשן יצחק אבינרי. יש הטועים לחשוב שמקורו השם “הודו” הוא מהמילה “הודיה” שכן זה העוף שאוכלים בחג ההודיה.

בפורטוגל קוראים לתרנגול “פרואני” על שם פרו משום שהיה כנראה נפוץ בשווקים בפרו וכך גם כינויו בהודו עצמה. ביוונית הוא מכונה “תרנגול צרפתי” ובערבית נקרא “תרנגול ביזנטי” או חבשי.

הכינוי “turkey” השגור באנגלית התפתח בשל טעות כפולה ואף על פי שאינו קשור לטורקיה שבה מכונה העוף “תרנגול הודי”. הטעות מבוססת על בלבול בין תרנגול ההודו לבין פניניה. פניניה, שמקורה באפריקה, נודעת כנראה לאנגלים דרך סוחרים טורקיים ומכאן שמו.

במזרח הרחוק מקובלים שמות שונים לגמרי: השם היפני (七面鳥) והקוריאני (칠면조) פירושם “תרנגול בעל שבעה פנים”. בווייטנאמית הוא מכונה “תרנגול מערבי” ובאורדו המדוברת בפקיסטן ובהודו הוא מכונה תרנגול פרואני, כאמור לעיל.

קרב תרנגולים