מגילת רות

לפני שנים רבות בארץ ישראל חיה משפחה בעיר בית לחם.

אבא -אלימלך.

אמא – נעמי ושני בנים. מחלון וכליון.

באותם ימים המצב בארץ היה קשה.

היו שנים של בצורת, לא ירדו גשמים והיו ימים של רעב.

החליט האבא ,שעל המשפחה לעבור לגור  לארץ אחרת.

המשפחה עברה לארץ אדום , שם הילדים גדלו והתחתנו.

שם הכלות -עורפה ורות.

לאחר מספר שנים, האבא ושני הבנים נפטרו.

החליטה נעמי, שהיא רוצה לחזור לארץ ישראל.

הכלות שמאוד אהבו את נעמי ,החליטו ללוות את נעמי בדרך חזרה.

נעמי בקשה מהכלות שיחזרו הביתה להורים שלהם.

עורפה הקשיבה לנעמי וחזרה הביתה, ואילו רות נשארה ללוות את נעמי.

רות לא רצתה לעזוב את נעמי.

אמרה רות לנעמי ” כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקיך אלקי..”

 נעמי ראתה שרות אינה רוצה לחזור לבית הוריה,

רות רוצה ממש לדבוק בנעמי. המשיכו ללכת לכיוון ארץ ישראל.

רות ונעמי , הגיעו לבית לחם.

בימים החמים של תחילת הקיץ , שכל האנשים העובדים בשדה, בזמן הקציר.

האנשים שרואים אותן קוראים :

-” הזאת נעמי?”

ונעמי עונה ואומרת -” אל תקראנה לי נעמי קראה לי מרא..”

                      – “הלכתי מלאה : אבא , אמא ושני בנים. עכשיו חזרתי לבד..”

בספרון הבא ,נגלה מה קרה לנעמי ורות בבית לחם.

נשמע על החסד הגדול, שעשתה רות עם נעמי.

בגלל החסד הגדול, קם מלך בישראל.

.