רוץ ילד רוץ

משימה ראשונה:

 היה גם מיעוט קטן של אנשים אשר אזרו אומץ יוצא דופן על מנת לשמור על ערכי המוסר שלהם. אלו הם חסידי אומות העולם, הם עמדו בניגוד מוחלט לזרם המרכזי של אדישות ועוינות שהיה שכיח בזמן השואה. בניגוד לסובבים אותם, מצילים אלו ראו ביהודים בני אדם וסברו שיש להם מחויבות מוסרית כלפיהם. חסידי אומות העולם שהוכרו בידי יד ושם הם לא-יהודים ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים בתקופת השואה. דרכי ההצלה היו מגוונות, וחסידי אומות העולם הם בני לאומים רבים, וקבוצות

   .  דתיות או חברתיות שונות

הדרכים העיקריות בהם סייעו חסידי אומות העולם:
הסתרת יהודים בבתי המצילים או בחוותם. באזורים הכפריים של מזרח אירופה נחפרו מסתורים או בונקרים מתחת לבתים, לרפתות ולאסמים בהם היהודים יכלו להיות נסתרים מן העין. יהודים הוחבאו בעליות גג, במקומות מסתור ביער ובכל מקום אחר שיכל לספק מחסה ומסתור כגון: בית קברות, ואפילו בתעלות ביוב ובכלובים בגן החיות. בנוסף לסכנת המוות שריחפה מעל ראשיהם של היהודים, התנאים הפיסיים במקומות אלו היו קשים מנשוא. המסתתרים חיו בצפיפות, בחושך, בקור. גם המצילים חיו תחת אימה מפני גילוי. הם דאגו לספק מזון למתחבאים – משימה לא פשוטה עבור משפחות עניות ועוד בתקופת מלחמה, ונדרשו לפנות את הצרכים של המסתתרים. לפעמים הציגו את היהודים בתור לא-יהודים, קרובים של המצילים או  ילדים  מאומצים. יהודים גם הוחבאו בדירות מסתור בערים, ילדים הושארו במנזרים בהם הנזירות הסתירו את זהותם האמיתית. במערב אירופה יהודים הסתתרו בעיקר בבתים, חוות ומנזרים.

חסידי אומות עולם עזרתם באה לידי ביטוי כאשר גם בספר הכותב מתאר את העזרה שהם היוו ליהודים.

אוגוסט 1944, פרצו הגרמנים למחבוא בעליית הגג ועצרו את שמונת המסתתרים. אחד מנציגי החברה שהייתה של אוטו פרנק שלח את מיפ אל הגרמנים כדי שתנסה לשחררם תמורת שוחד. מיפ לא נרתעה והלכה אל המפקדה הנאצית. מי שהיה האחראי על החיפוש בבניין טען כי אין באפשרותו לסייע. מיפ סירבה להשתכנע והתעקשה לדבר עם הממונים עליו. היא דפקה על הדלת ונכנסה פנימה מבלי לחכות לתשובה, תוך שהיא שואלת “מי האחראי?”. אחד הגרמנים נעמד, קילל ודחף אותה החוצה. לאחר הכישלון במשימה, חשה מיפ שברון לב וחזרה לפרינסחראכט 263. על אף שהכניסה למחבוא הייתה אסורה, הלכה לשם מיפ. יומנה של אנה פרנק היה זרוק על הרצפה. היא אספה את הדפים ושמרה על היומן במגרת שולחן הכתיבה שלה.

אוטו פרנק שרד את המלחמה. אשתו ובנותיו נספו; הוא היה היחיד מבין שמונת המסתתרים ששרד. כשחזר להולנד נתנה מיפ לאוטו את יומנה של אנה באומרה: “זוהי המורשת של בתך.”

לאחר המלחמה, אביה של אנה פרנק, אוטו, התחתן בשנית. אשתו השנייה, אלפרידה, מילאה דפי עד לזכרן של אנה פרנק, אמה ואחותה.

.לזכרן.ב-8 במרץ, 1972, הכיר יד ושם ביאן אוגוסטוס חיס ובאשתו הרמינה (מיפ) חיס-סנטרושיץ כחסידי אומות עולם. במאי 1977 הגיעה מיפ חיס ליד ושם ונטעה עץ

  אני חושבת שחסידי עולם פעלו לעזרתם של היהודים מפני שהם ראו את האומללות, העצבות, הפחד של היהודים

, .

משימת חשיבה על הספר רוץ ילד רוץ:                                       19.2.2018

יש להעתיק את המשימה לעמוד השלישי ביומן הכתיבה ולענות על השאלות.

עד כה סיפרנו על בריחתו של שרוליק מהגטו ותחילת השוטטות שלו באזור הכפרי הסמוך לגטו.

קראנו כי שרוליק פוגש קבוצת ילדים ומסתקרן לדעת מה הם אוספים בכיסיהם.

בעמוד 34 קראנו כי יש בכיסיהם של הילדים שפגש קופסת גפרורים ושברי זכוכית.

לפני שנמשיך לקרוא, נסו לחשוב אלו חפצים נוספים אספו הילדים בכיסיהם על מנת לשרוד.

היו יצירתיים ורשמו עשרה חפצים/אביזרים נוספים שיסייעו לדעתכם לילדים בהישרדותם ולאיזו  מטרה ישמשו החפצים הללו.

חשבו על תנאי החיים, התקופה (לפני 75 שנה), מזג האוויר הקר בחורף, חוסר במזון, געגועים למשפחה וכ”ו.

• נא לא לקרוא את המשך הסיפור לפני שכותבים את המשימה.

1. לפי דעתי הילדים אספו בכיסם :

• כסף- בשביל שאם יבואו לקחת מישהו שיכולו לשחרר אותו ערבות, כדי לקנות אוכל שייגמר להם.

• חבל- כדי שיוכל להיעזר בו בטיפוס.

• תמונה- תמונה של משפחתו שאחרי המלחמה הוא יחפש את משפחתו.

• סבון- כדי שיהיה לו שהם מתקלחים.

• סוכריות- שיהיה לו אם יגמר לו האוכל.

• סמרטוט- כדי לשים את הזכוכית בפנים שלא יקרע הכיס.

• נר- כדי שהגפרורים לא יגמרו מהר.

• סיכה- כדי לפרוץ למקומות.

• תעודת זהות מזויפת- כדי לא להיתפס.

• מצפן- כדי לדעת לאן הם הולכים.

משימה:

בעמוד 73 קראנו על המפגש האקראי בין שרוליק לאביו.

1. הכן רשימה ובה המסרים אותם מעביר אבא של שרוליק לבנו בתעלה לצד הכביש.

2. מה מתוך הרשימה יישם שרוליק לפני שפגש את אביו.

3. מה לדעתך גרם לשרוליק לבצע חלק מהדברים לפני ששמע אותם מאביו באותו מפגש בתעלה.

4. בעמוד 75 כתוב: “באותו לילה התקשה שרוליק להרדם”…

    תאר ב 7 שורות (לא פחות) על מה חשב שרוליק באותו הלילה כשישב על עץ רחב צמרת.

הערה: השתמש בסימני פיסוק, חשוב הייטב על הנושאים שאתה רוצה להעלות ורשום אותם באופן מסודר. קרא את דבריך מספר פעמים לפני שאתה שומר את הקובץ.

תשובות:

1. המסרים הם:

• הוא חייב להישאר בחיים.

• הוא אומר לו שימצא מישהו שילמד אותו איך להתנהג בין הגויים, להצטלב ולהתפלל, אחר כך תלך לאיכר עד שתיגמר המלחמה .

• לך תמיד אל העיניים.

• .אל תתרחץ בנהר עם ילדים אחרים.

• .אם רודפים אחריך כלבים תיכנס למים לביצה, הכלבים מאבדים את חוש הריח במים.

• שכח את השם שלך

• אף פעם אל תשכח שאתה יהודי

• תמיד תברח ליער מפני שהגרמנים פוחדים להיכנס לשם בגלל הפרטיזנים .

2. מה ששרוליק יישם זה :

• לא להתרחץ באגם עם ילדים אחרים

• את שינוי השם שלו

3. מה שגרם לשרוליק זה הילדים, שהסבירו לו הכל והמחשבות שלו איך לעשות גברים מבלי שיתפסו אותו

4. מעניין מה קרה לאבא שלי האם הוא חי האם הוא מת, האם הוא פצוע או האם בכלל הוא הצליח לברוח מידם

מעניין מדוע אבא אמר לי שאני צריך לשכח מהכל חוץ מזה שאני יהודי לשכוח מי הוריי, אחיי, לשכוח את העבר שלי, איך בכלל אוכל לעשות זאת

מדוע אבא לא סיפר לי על אחיי, למה הוא לא סיפר לי מה הוא עבר, לאן הוא הולך ומה הוא יעשה עד סוף המלחמה

למה לא שאלתי אותו למה הוא לא יישאר איתי יגן עליי ונהיה ביחד עד סוף המלחמה

מעניין מה אבא עשה פה אולי הוא גם ברח מהגרמנים, אולי הוא היה גם פה בין איכרים, בכפר

…הלוואי שהכל יסתדר בסוף

בוקר טוב תלמידים יקרים.

משימה שאלות:

1. קראו בספר מעמוד 75 באמצע עד עמוד 84.

2. 2. בעמוד 80 מספרת האישה לשרוליק (יורק סטניאק) על בני משפחתה שהיו פרטיזנים.

פתח את הקישור הבא וענה על השאלות בעמוד חדש באפליקציית our boox

א. מה הייתה מטרת פעילות הפרטיזנים?

ב. היכן בעיקר פעלו הפרטיזנים?

ג. מה אפיין את הפרטיזנים היהודים?

ד. האם ובמה הצליחה פעילותם של הפרטיזנים?

בעמוד הבא בספר ourboox ענה על שאלה 3:

3. אחת מהפרטיזניות המפורסמות הייתה חנה סנש. כתבו אודותיה מידע בין 10 שורות לפחות שיתאר את פעילותה באירופה נגד הנאצים.

ב. כתוב, במה לדעתך ניכרת גבורתה של חנה סנש?

תשובות:

2. א- מטרת פעילות הפרטיזנים הייתה לחימה נגד הכוחות הנאציים. פעולות

אלו כללו מיקּוש דרכי תחבורה ומסילות ברזל ופגיעה בחיילים נאצים.

ב- הפרטיזנים פעלו בעיקר ביערות שם תכננו מארבים לגרמנים והצליחו להביס את כוחם בעיקר ביערות.

ג- מה שאפיין את הפרטיזנים היהודים זה שהם היו צריכים לעבור קשיים רבים!

כמו: עזיבת המשפחה, להיכנס אל סביבת היער שהם לא רגילים אליה, להתרחק מהלשנות, לחיות באווירה של אנטישמיות קשה! , תמיכה של ההנהגה והדבר הכי קשה לברוח מהגטו בלי שיתפסו אותם!!!

ד- פעולתם של הפרטיזנים הצליחה בהצלת יהודים רבים, והם הצליחו להבריח אותם מהגטו, פעולתם עזרה ונתנה גב ליהודים שסבלו בגטו.

3. חנה סנש נולדה ב-17 ביולי 1921 בבודפשט שבהונגריה למשפחה מעורה בחברה הכללית. אביה, בֵּלָה סנש, היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות תיאטרון וקומדיות, שנפטר כשהייתה בת שש. אמה קטרינה סנש גידלה אותה.

סנש התקבלה לבית ספר נוצרי קלוויניסטי לבנות. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר, נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות אנטישמיות. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה לארץ-ישראל, למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שוחט בנהלל, והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן “הגר”. ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש וחבריה ביוגוסלביה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ”א בחשוון ה’תש”ה), בהיותה בת 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת היא כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946.

אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב”חלקת המרטירים”, בבית העלמין היהודי בבודפשט[2]. במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה “קדמה” עד סמוך לחופי הארץ, וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של חיל הים הישראלי. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד, וב-26 במרץ 1950 הוא הגיע כך לנמל חיפה.

ב- לפי דעתי גבורתה של חנה סנש ניכרת בעיקר בסודיות, שהיא שמרה על כל הסודות והעדיפה למות בייסורים מאשר לספר הכל ולא למות, היא גיבורה אמיתית!!!