• א .  תהליך הדה-קולוניזציה

דה- קולוניזציה – שחרור משלטון קולוניאלי. מדובר בתהליך שהתרחש במזרח התיכון ובצפון אפריקה בעיקר בין השנים 1945- 1965. התושבים שחיו בארצות שנכבשו ע”י המעצמות ניהלו מאבק נגד השלטון הזר ורצו להשיג מדינה עצמאית.

הגורמים לתהליך הדה-קולוניאליזציה

גורם כלכלי:

1. משבר כלכלי – מלחמת העולם השנייה גבתה מחיר כלכלי כבד. המלחמה המאומצת ושיקום הנזקים שהסבה המלחמה, גרמו לצרפת ובריטניה להתרכז בעצמן ולשקם את עצמן, זה היה כרוך במשאבים כלכליים. השליטה במושבות המרוחקות (קולוניות) עלתה לבריטניה וצרפת כסף רב והן לא היו מסוגלות לשקם את עצמן ולהחזיק במושבות. כתוצאה מכך, השליטה במושבות הפכה לנטל כלכלי על המעצמות.

גורמים אידיאולוגיים:

2. דעת קהל עולמית – אחרי מלה”ע השנייה, לאנשים בעולם נמאס ממלחמות ומהרוגים. לכן הם קראו למעצמות לשחרר את הארצות שכבשו ולתת להם עצמאות. הקולוניאליזם נתפס כדבר לא מוסרי שיש לסיימו.
3. רעיון הלאומיות– עד תקופת הקולוניאליזם, חיו העמים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון תחת האימפריה העות’מאנית, והמשותף לכולם היה דתם המוסלמית. עם כניסת הקולוניות צרפת ובריטניה, נכנסו גם רעיונות הלאומיות שהחלו לגבש את העמים סביב תודעה לאומית. העמים הפכו להיות לאומים וכל אחד מהם שאף להגדרה עצמית ולריבונות על השטח שלו בעקבות סילוק השלטון הזר.

גורם פוליטי:

4. או”ם – חברי האו”ם קראו למעצמות לשחרר את הארצות שכבשו, משום שלכל עם יש זכות למדינה עצמאית משלו. הארגון עודד שחרור של עמים ועודד מאבקים לאומיים. המעצמות הקולוניאליות התקשו להתמודד עם דרישות האו”ם והקולוניאליזם נגד את אמנת האו”ם.

מאפייני תהליך הדה-קולוניזציה

1. מאבק הדרגתי – תהליך הדה-קולוניזציה היה תהליך הדרגתי ולא מלחמה מהירה לשחרור המדינה.
2. מאבק לאומי קלאסי – המאבק לעצמאות של הארצות שנשלטו ע”י המעצמות היה דומה למאבק הלאומי שהיה באירופה: גיבוש תנועה לאומית וגיוס העם למאבק בשלטון הזר בהובלת מנהיג כריזמטי שגייסו את העם והושפעו מרעיונות ההשכלה.
3. מזרח תיכון קודם לצפון אפריקה – תהליך הדה קולוניאליזם התרחש תחילה במזה”ת ורק אח”כ בצפון אפריקה. במזרח התיכון השליטה בעזרת מנדט לזמן מוגבל הקלה על יציאת המעצמות. בצפון אפריקה הייתה את שיטת החסות בה המעצמה מתערבת בחיי המקומיים, שיטה זו הקשתה על יציאה מסודרת של המעצמות.

גורל היהודים בארצות האסלאם

מבט על: לפני הקמת מדינת ישראל חיו במדינות ערב כמיליון יהודים. תוך 20 שנה נשארו במדינות ערב 200 אלף יהודים בלבד. במשך מאות שנים נחשבו היהודים ל”בני חסות” במדינות ערב וזכו להגנה מצד השליטים אך שמרו אותם במעמד נמוך. היהודים במדינות ערב סבלו מייחס מפלה אך לא מפרעות כמו יהודי מזרח אירופה.

השלטון הקולוניאלי שיפר את מצבם הכלכלי של היהודים בארצות האסלאם ויהודים רבים התקרבו לשלטון הקולוניאלי ואימצו את התרבות האירופית. היהודים השתלבו והושפעו מהתרבות האירופית וכך שיפרו את מעמדם הכלכלי והמשפטי. היהודים התרחקו מהתרבות המקומית והחלו להיתפס ע”י הערבים המקומיים כגורם זר כמו האירופאים ומצבם הביטחוני הידרדר. החל משנות ה-30 חלה הידרדרות במצב היהודים. הסכסוך הערבי-יהודי והקמת מדינת ישראל הגבירו את האנטישמיות והמאמץ הלאומי של הערבים להשיג מדינה חיזק את הזרות של היהודים.

הגורמים אשר השפיעו על גורל היהודים בארצות האסלאם:

1. השפעות תהליך הדה-קולוניזציה והתגברות הלאומיות הערבית: תהליך הדה-קולוניזציה השפיע על מצבם של יהודי ארצות האסלאם השפעה שלילית. היהודים הזדהו יותר עם השלטון הקולוניאלי ואימצו תרבות מערבית. ככל שהתגבר יותר תהליך הדה- קולוניזציה כך התגברה הלאומיות. הלאומיות הבליטה את ההבדלים בין היהודים והערבים. הזהות המערבית שאימצו לעצמם היהודים סימנו את היהודים כגורם שיש להוציא מהמדינה יחד עם השלטון הקולוניאלי. כאשר זכו המדינות המוסלמיות בעצמאות, הגיע מצבם של היהודים בהן לשפל. יהודים רבים נאלצו לברוח.
2. השפעת מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל: ככל שהתרחב הסכסוך הערבי–יהודי בארץ ישראל, גברה השפעתו על היחסים בין יהודים וערבים בארצות האסלאם. מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל הפכו סכסוך זה לעימות כולל בין העם היהודי והעולם הערבי. לעימות זה הייתה השפעה ישירה על גורלם של היהודים בארצות ערב השונות. הראשונים להיפגע היו היהודים בארצות ערב שהיו מעורבות בפועל במלחמה: מצרים, סוריה, לבנון ועיראק.
3. הציונות ומדיניות “חיסול הגלויות” של מדינת ישראל: לאחר מלחמת העולם השנייה התגברה מאוד הפעילות הציונית בארצות האסלאם. שליחים ציוניים רבים הגיעו מארץ ישראל לארצות האסלאם. השליחים שמו דגש על עידוד העלייה לארץ וההצטרפות למאבק להקמת המדינה. לאחר הקמת המדינה, הפעילה ממשלת ישראל מדיניות של “חיסול גלויות” שמשמעה היא העלאת קהילות יהודיות שלמות לישראל.

יהדות אלג’יריה – מדינה מדגימה להשפעתם של גורמים שונים על מצבם של היהודים

בשנת 1870 התגוררו באלג’יריה כ130000 (מאה ושלושים אלף) יהודים ועם הכיבוש הצרפתי קבלו כל יהודי אלג’יריה אזרחות צרפתית לפי “פקודת כרמיה”. יהודי אלג’יריה ראו עצמם כשייכים לתרבות הצרפתית, הם למדו והתחנכו במוסדות צרפתיים.

בסוף המאה ה-19, היהודים סבלו מידי פעם מאנטישמיות ע”י הצרפתים שחיו באלג’יריה ונערכו מספר פוגרומים ביהודים. המוסלמים באלג’יריה לא לקחו חלק במהומות והיחסים בינהם היו טובים.

עם כניעתה של צרפת לגרמניה וכיבוש אלג’יריה עי” הנאצים במלחמת העולם השנייה, חוקקו חוקים אנטישמים כגון: איסור על יהודים לשמש בתפקידים ממשלתיים, נאסר עליהם לעסוק בבנקאות ביטוח ותווך כספים הוצאו מתחום החינוך הציבורי (מורים ותלמידים), חלק מיהודי אלג’יריה נשלח למחנות ריכוז.

לאחר כיבוש אלג’יריה ע”י כוחות הברית בוטלו החוקים האנטישמים וקמו 30 סניפים ציוניים באלג’יריה. עם הקמת מדינת ישראל התערערו היחסים בין היהודים לערבים.

המרד הלאומי שפרץ באלג’יריה נגד הצרפתים, השפיע גם על היהודים מאחר שהוא התאפיין כמלחמה בין הרוב המוסלמי למעוט הנוצרי והיהודי. ראשי הקהילה היהודית הכריזו על ניטראליות כי רצו לשמור על אזרחותם הצרפתית, עמדה שהביאה לעוינות המוסלמים.

ב- 1961 ערכה המחתרת האלג’ירית התקפה על ריכוזי היהודים באלג’יריה, התקפה שהביאה ליציאה המונית של היהודים לצרפת. עזיבת היהודים התגברה לאחר שאלג’יריה קיבלה עצמאות. בתקופה זו עזבו רוב יהודי אלג’יריה לצרפת יחד עם רוב האזרחים הצרפתים ששהו באלג’יריה.

99% מיהודי אלג’יריה היגרו לצרפת ורק מעטים היגרו למדינת ישראל. באלג’יריה לא התקיימה פעילות ציונית משמעותית וזאת לעומת מדינות כמו מרוקו ותוניסיה.

ב .מ ל ח מ ת    י ו ם    ה כ י פ ו ר י ם – 1973 

מלחמת יום הכיפורים (24.10.73 –  6.10.73) הייתה אחת המלחמות הקשות ביותר שעברה מדינת ישראל. מצרים וסוריה תקפו את ישראל בהפתעה והובילו להרוגים ישראלים רבים ולשבר בחברה הישראלית.

הגורמים/ סיבות לפרוץ המלחמה:

מדוע יצאו מדינות ערב למלחמה:

1. השבת הכבוד הערבי: מאז מלחמת ששת הימים (1967) במהלכה כבשה ישראל שטחי ענק ממצרים, ירדן וסוריה, רצו מדינות ערב ובייחוד מצרים וסוריה להחזיר לעצמן את כבודן האבוד שנפגע כאשר ישראל הקטנה כבשה בששה ימים שטח הגדול משטחה פי שלושה! סוריה ומצרים רצו לנקום במדינת ישראל על התבוסה הצורבת שלהן במלחמת ששת הימים, להשיב להן את השטחים שנכבשו ע”י ישראל במלחמת 1967 .

2. הסירוב הישראלי למשא ומתן מדיני עם מדינות ערב. בשנים שלפני המלחמה נעשו מספר ניסיונות להביא למו”מ מדיני בעיקר בין מצרים לישראל בדבר נסיגה של ישראל מתעלת סואץ, אולם הניסיונות נכשלו. במהלך 1972 ניסה אנואר סאדאת, נשיא מצרים ,להגיע להסכם מדיני עם ישראל להחזרת חצי האי סיני למצרים. ממשלת ישראל דחתה את הצעותיו. סאדאת חשב שאם מצרים וסוריה יפתחו במלחמה נגד מדינת ישראל, יביא הדבר לשבירת הקיפאון המדיני ולתחילת משא ומתן מדיני עם מדינת ישראל על נסיגה מחצי האי סיני ומרמת הגולן.

מדוע ישראל הופתעה במלחמה:

1. כישלון המודיעין– מערך המודיעין של צה”ל פיתח תפישה שגויה (“הקונספציה“) לפיה צבאות ערב לא יעזו לתקוף את צה”ל שחזק מהן, וגם אם כן יתקפו (בסבירות נמוכה) אז המודיעין הישראלי יתריע על כוונות אלה מראש, התרעה שתאפשר גיוס מילואים וניצחון מוחץ על הערבים. הדבקות בקונספציה של “סבירות נמוכה” המלווה באופוריה וזלזול, גרמו לכך שכל המידע המודיעיני על המלחמה המתקרבת נדחה על ידי ראשי המודיעין וצה”ל הופתע קשות בפתיחת המלחמה. צה”ל סמך על קו הביצורים מול מצרים “קו בר לב” שימנע את המתקפה. זה התברר ככישלון והמצרים עברו אותו ללא בעיה.

2. זלזול ושאננות – ממשלת ישראל, ראשי צה”ל והציבור בישראל זלזלו ביכולתם הצבאית של
   צבאות ערב. הנהגת המדינה סמכה כי צה”ל יתגבר על כל ניסיון תקיפה ערבי לאור תוצאות
   מלחמת “ששת הימים”. בשל שאננות זו לקתה כל ההנהגה באופוריה (הרגשת זלזול ועליונות מוחלטת מול הצד הערבי) ולכן צה”ל לא הוכן במידה מספיקה למלחמה.

הנסיבות בהן פרצה המלחמה

הימים שקדמו לפרוץ המלחמה (6 לאוקטובר 1973) לוו במתח רב שאחז בצמרת השלטון המדיני והצבאי של ישראל.

1. יומיים לפני המלחמה – ברית המועצות פינתה את משפחות היועצים שלה מסוריה ומצרים. ראש אמ”ן התחיל לקבל את התפיסה שאכן ישנו סיכוי למלחמה בזמן הקרוב, אך יחד עם זאת הוא העריך שהסיכוי נמוך. עם זאת, הוחלט לתגבר את הגזרות בטנקים.
2. יום לפני פרוץ המלחמה – בערב יום כיפור, כינסה גולדה את הממשלה וקבלה ממנה ייפוי כוח להחליט על גיוס מילואים. המוסד הישראלי מקבל דיווח ממקור מודיעין בכיר במצרים שלמחרת תחל מתקפה.
3. ביום פרוץ המלחמה – בבוקר יום כיפור, ה-6 לאוקטובר, הגיעו ידיעות על כוונותיהן של מצרים וסוריה לתקוף את ישראל באותו יום לפנות ערב. השאלות שניצבו בפני מקבלי ההחלטות היו: מהו היקף כוחות מילואים שיש לגייס? והאם להנחית על המצרים מכת מנע ע”י חיל האוויר? ארה”ב מונעת מישראל להתקיף את מצרים.

תוצאות המלחמה (בטווח המיידי)

1. אבדות כבדות: המלחמה גבתה ממדינת ישראל מחיר כבד מאוד: 2,656 הרוגים, 7,251 פצועים, 301 שבויים, עשרות נעדרים, אבדות כבדות במטוסים וטנקים ומחיר כלכלי כבד ביותר.
2. בגזרה המצרית חצה הצבא המצרי את תעלת סואץ והשתלט על מוצבי קו בר-לב. לאחר שלב התארגנות ערך צה”ל התקפת נגד, חצה את התעלה, השתלט על שטחים נרחבים ממערב לתעלה והטיל מצור על הארמיה המצרית השנייה (כשליש מהצבא המצרי). עם סיום המלחמה החלו שיחות להפרדת כוחות בין ישראל למצרים בתיווך ארצות הברית בקילומטר ה-101 (מקהיר). בעקבות השיחות נחתם הסכם הפרדת כוחות וצה”ל נסוג מהגדה המערבית של התעלה ונערך במרחק של כ-30 ק”מ מזרחית לתעלת סואץ. התעלה נשארה כולה בשליטת מצרים.
3. בגזרה הסורית השתלטו הסורים ביומיים הראשונים של המלחמה על חלקים גדולים מרמת הגולן ועל מוצב החרמון. צה”ל עבר להתקפת נגד ולאחר שלושה ימים דחק את הכוחות הסורים מרמת הגולן ואף כבש שטח בתוך סוריה (“המובלעת”) והגיע לטווח של כ- 40 ק”מ מדמשק. החרמון שוחרר רק ביום האחרון של המלחמה. בעקבות איום של ברית המועצות להתערב לטובת מצרים וסוריה, נערכו שיחות הפרדת כוחות בתיווך אמריקאי וצה”ל נסוג מ”המובלעת” הסורית חזרה לרמת הגולן.

השפעות המלחמה על ישראל-חברתית, כלכלית, ביטחונית ופוליטית:

חברתית

1. ערעור האמון בהנהגה המדינית והצבאית: בקרב הציבור הישראלי שרר הלם כבד בשל מספר האבדות הגדול, התערערה מאוד תחושת הביטחון והתערער האמון בממשלה ובראשי הצבא.
2. הקמת ועדת חקירה: הוקמה ועדת חקירה ממלכתית-“ועדת אגרנט” (על שם השופט שמעון אגרנט שעמד בראשה) שחקרה את מחדלי המלחמה. מסקנות הוועדה הופנו נגד הדרג הצבאי, דבר שהביא להתפטרותו של הרמטכ”ל דוד אלעזר ולהדחת קצינים בכירים בצה”ל.

כלכלית

1. נזק כלכלי: המלחמה גרמה לנזק כלכלי עצום עקב אובדן ציוד צבאי יקר ואובדן ימי עבודה רבים של החיילים המגויסים. בנוסף היה על ישראל חרם נפט. הדבר הביא לקיפאון ולאינפלציה במשק הישראלי.
2. התגברות התלות בארצות הברית: בעקבות המלחמה גברה התלות בסיוע הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי האמריקני (במהלך המלחמה שלחה ארצות הברית משלוחי נשק גדולים לישראל- (“רכבת אווירית”) .

ביטחונית

1. ירידת האמון בצה”ל ומערכת הביטחון: צה”ל איבד רבות מתדמיתו הזוהרת בעקבות התבוסות בימיה הראשונים של המלחמה ומספר האבדות העצום.
2. הסכם השלום עם מצרים: הסכם השלום עם מצרים שנחתם ב-1977 החליש את האיום הערבי על גבולותיה של המדינה ותרם לחיזוק ביטחונה של ישראל.

פוליטית

1. שינויים במפה הפוליטית – “המהפך“: קציני וחיילי מילואים שחזרו מהמלחמה בראשות סרן מוטי אשכנזי ערכו הפגנות מתמשכות מול הכנסת ועוררו גל מחאה ציבורי שדרש גם מהדרג המדיני לתת את הדין על מחדלי המלחמה. בעקבות לחץ זה התפטרה “ממשלת המערך” (העבודה) ברשות ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין. בבחירות 1977 אירע מהפך פוליטי כאשר עלתה לשלטון לראשונה מפלגת “הליכוד” בראשות מנחם בגין. העם איבד את אמונו במפלגת המערך (עבודה), ששלטה מאז מקום המדינה, כי ראה בה אחראית ל”מחדל מלחמת יום הכיפורים”.
2. העמקת הקיטוב החברתי והפוליטי: בעקבות המלחמה צמחו תנועות מחאה מימין (“גוש אמונים”) ומהשמאל (“שלום עכשיו”) והועמק הקיטוב החברתי והפוליטי בחברה הישראלית.

השפעות המלחמה על מדינות ערב:

1. השבת הכבוד האבוד – למרות התבוסה הצבאית של מצרים, מלחמת יום כיפור המכונה במצרים “מלחמת אוקטובר”, נחשבת כניצחון אדיר על ישראל. צבאות ערב הוכיחו כי אינם נופלים מצה”ל.
2. הסכם שלום עם מצרים – נסללה הדרך לביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בנובמבר 1977 בישראל, לשיחות שלום ולחתימה על הסכם שלום בין ישראל למצרים (הסכם “קמפ-דיוויד”).
3. נוקשות סורית: סוריה לא שינתה את הקו הנוקשה כלפי ישראל. היא התנגדה להסכם השלום בין ישראל למצרים, המשיכה לתמוך בארגוני מחבלים שפעלו מלבנון, אך דאגה כי משטחה לא יצאו מחבלים ושמרה על גבול שקט עם ישראל.
4. חרם הנפט–ארגון המדינות המפיקות נפט הערביות הודיעו במהלך המלחמה על הפחתה בחמישה אחוזים של הפקת נפט ומכירתו, עד אשר ישראל תיסוג מכל השטחים הכבושים. בשלב הבא הופסקה מכירת הנפט לארה”ב בשל תמיכתה בישראל, דבר שיצר מחסור חמור בנפט בארצות הברית.

ג.העליות למדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60 

היקף העלייה וארצות המוצא של העולים

 לאחר ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, התחדשה העלייה המסיבית למדינת ישראל. תוך שלוש שנים הגיעו לישראל כ-700,000 יהודים. אם ערב מלחמת העצמאות האוכלוסייה היהודית בישראל מנתה כ-650,000 נפשות, במהלך שלוש שנים האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה .במהלך שני העשורים (שנות ה-50-60) הגיעו למדינת ישראל למעלה ממיליון (1,100,000) עולים.

ארצות המוצא העיקריות

 אירופה: כ- 420,000 – 44% מכלל העולים. (עקורים מהמחנות בגרמניה, ממדינות מזרח אירופה)

אסיה: כ- 275,000 – 28% מכלל העולים. (תימן, עיראק וסוריה).

צפון אפריקה: כ- 235,000 – 24% מכלל העולים. (לוב, מצרים ומרוקו).

הגורמים לעליות שנות ה-50 וה-60

1. מלחמת העצמאות – במהלך 1948 יהודים רבים שחיו במדינות ערב נגדן לחמה ישראל באותה שנה, קבלו בהתרגשות גדולה את הידיעה על הקמתה של מדינת ישראל. יחד עם זאת, הייתה זו התרגשות מאופקת מחשש להחמרה ביחסים שבינם לבין שכניהם המוסלמים. במדינות מסוימות, בעיקר לאחר המלחמה, היהודים סבלו מאד מיחס עוין שהתעורר בקרב שכניהם המוסלמים.
2. הקמת מדינת ישראל (חיסול גלויות) – עבור יהודים רבים, הקמתה של מדינת ישראל יצרה אפשרות לחיים חדשים בתוך מדינה יהודית. סיום המנדט הבריטי, וחוק השבות שנחקק ב-1950 ואפשר לכל יהודי בעולם לעלות לישראל וכך יכלו להעלות את כל היהודים מהגלות למדינה החדשה.
3. דה קולוניזציה במזרח התיכון וארצות צפון אפריקה – סיום המשטרים הקולוניאליים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, היווה גורם נוסף לעליית יהודים לישראל. יהודים רבים נהנו מיחסים טובים מאד עם השלטונות הקולוניאליים (אנגליה וצרפת), והמעבר באותן ארצות לחיים תחת משטרים לאומיים עצמאיים, איים לפגוע באיכות החיים של חלק מן היהודים. בנוסף, היהודים נחשבו לזרים ונחשדו בשיתוף פעולה עם השלטונות הקולוניאליים.
4. סיומה של השואה – עם סיומה של השואה התדלדלה באופן משמעותי כמות אוכלוסיית יהודי אירופה. חלק גדול מהניצולים היו מרוכזים במחנות עקורים באירופה ומחנות מעצר של מעפילים בקפריסין, יהודים אחרים חיו במדינות קומוניסטיות כמו ברה”מ, ורומניה. הקמתה של מדינת ישראל העניקה אפשרות מידית לשחרורם של העקורים והבאתם לישראל.
5. התעצמות הסכסוך הערבי-ישראלי: מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל השפיעו לרעה על היחס ליהודים בארצות האסלאם והתרבו הפגיעות ביהודים בארצות אלה. היהודים העלו שאלות לגבי המשך חייהם במדינות המוסלמיות ושליחים ציוניים שפעלו בארצות אלה, העבירו דיווחים על הסכנה הנשקפת ליהודים שם. הסכסוך היהודי-ערבי הוביל לעלייה המונית למדינה החדשה.

מאפייני העלייה: עליית הצלה, עלייה מבוקרת ועלייה חשאית

ניתן להבחין בשלושה סוגים של עלייה לארץ בשנים הללו:

1.עליית הצלה-  “חיסול גלויות” – העלאת יהודים ממדינות האסלאם שנשקפה להם סכנה קיומית, ומדינת ישראל עשתה ככל יכולתה להוציאם משם. בחירת השם משקפת את המצוקה שבה היו נתונים היהודים בארצות האסלאם. לדפוס ארגון זה שני מאפיינים מרכזיים:

ביטחוני – מדיני – הערכה שבתוך זמן קצר יורע עוד יותר מצב היהודים בארצם, ועל כן חייבים להעלותם ומהירות –  התחייבו לדפוס פעולה שתכליתו היה לפעול במהירות.

2. “עלייה מבוקרת” – (עלייה סלקטיבית) ההנחה הייתה שמצבם היחסי של היהודים היה סביר, ושאין סכנה שמאיימת על חייהם. בוצעה סלקציה של המועמדים לעלות וההחלטה על המיון נעשתה תוך קביעת סדרי העדיפות בהתחשב במצב הכלכלי- בטחוני של היהודים באותה מדינה, בגודלה של הקהילה ולעיתים אפילו במצב הבריאות של היהודים.

מדיניות זו זכתה לביקורת בטענה לפגיעה בזכויות האדם, כי סכנה אמתית ריחפה על יהודים בארצות האסלאם. הצעדים שננקטו להכנת העלייה המבוקרת:

• א. המועמדים לעלייה נבחרו מבין אלה שעמדו בתנאים הבאים: גיל, מס’ הנפשות במשפחה, וכשירות בריאותית, על מנת שלא יפלו כנטל כלכלי על המדינה.
• ב. הוחל בהליך של ריכוז היהודים מהכפרים לערים.
• ג. טיפול בריאותי ביהודי המקום וריפויים לקראת העלייה.

3.עלייה חשאית-

עלייה באופן חשאי, שאינו גלוי. בתקופות שונות, חל איסור על העלאת העולים ממדינות שונות (מרוקו ,תימן ,לוב, עיראק, ארצות מזרח אירופה) והיה צריך להעלותם בצורה חשאית.

במהלך שנות ה-50 עלו יהודים מהמדינות הקומוניסטיות בראשן פולין ורומניה. קדם לכך משא ומתן ממושך עם אותן מדינות שמהן נאסרה העלייה. במחצית הראשונה של שנות ה-60 הגיעו למעלה מ-200 אלף עולים רובם מצפון אפריקה אסיה ורומניה.

4. עליית ניצולי שואה – כחצי מיליון ניצולי השואה מגיעים למדינת ישראל מאירופה. ניצולי השואה חיו במחנות העקורים לאחר מלה”ע ה-2, ומשם עלו לא”י ע”י שליחים שארגנו את העלייה. הם ראו במדינת ישראל כמקלט עבורם, מקום בו לא יפגעו בהם ושבו הם יצליחו לשקם את חייהם.

קשיים בקליטת העלייה בשנות ה-50 וה-60

השיקולים המשפיעים על תהליך הקליטה

1. פיזור העולים בכל הארץ – הוקמו מעברות ברחבי הארץ על מנת לפזר את העולים ולמנוע את ריכוזם במרכז. המעברות היו יישובים זמניים שהוקמו ליד הערים הוותיקות כדי לשכן את המונים העולים.
2. ביטחון – הוקמו יישובים באזורים הקרובים לגבול, זאת על מנת למנוע ממסתננים ערביים לחדור לשטח מדינת ישראל ולבצע פיגועים.
3. כור היתוך – “כור היתוך” הוא כינוי למדיניות של ממשלת ישראל שמשמעותו ליצור תרבות אחת אחידה בקרב כל היהודים שהגיעו לא”י מארצות שונות ומתרבויות שונות. הסיבה למדיניות זו: מדינת ישראל עמדה בפני איומים ביטחוניים. לכן היה צורך לאחד את כל העולים החדשים סביב תרבות אחת על מנת שירגישו מאוחדים ומגובשים ויהיו מוכנים להילחם למען קיומה של מדינת ישראל.

קשיי הקולטים

1.הקושי לקלוט את גלי העלייה ההמוניים:

תוך שלוש שנים עלו ארצה כ-700 אלף איש, שהכפילו את האוכלוסייה במדינה הצעירה. מדינת ישראל הייתה חסרה את המשאבים הכלכליים הנדרשים כדי לקלוט עלייה המונית גדולה. גלי העלייה יצרו בעיות כלכליות קשות של מגורים ועבודה.

2.חוסר ידע מקצוע:

 הישוב הוותיק, רובו ממדינות אירופה, היה חסר את הכלים והידע הנדרשים כדי לטפל בעולים החדשים שבאו מארצות אסיה ואפריקה. הוותיקים לא הכירו את שפתם, את אורח חייהם, מאכליהם, את הדרך בה נהגו לחנך את ילדיהם. ההבדלים בין העדות השונות הכבידו על יכולת הקליטה, כל קבוצה, עדה, דיברה בשפה אחרת, דרשה בית כנסת נפרד, מקום תעסוקה שונה.

קשיי העולים

1)     קשיים בתחום הדיור

על הישוב היהודי בארץ, אשר מנה 650 אלף איש הוטל לקלוט 700 אלף איש, המשימה הראשונה הייתה מציאת מקומות דיור לעולים, הם נשלחו תחילה לשני יעדים : אל בתים שננטשו על ידי הערבים בערים המעורבות : חיפה, טבריה, צפת ירושלים ויפו, היעד השני היו המחנות ששימשו את הצבא הבריטי. מבנים אלה שופצו והותאמו למגורי עולים. התנאים במחנות אלה היו גרועים מאוד.

בעקבות הלחץ הגובר של גלי העלייה, נוצר צורך להקים מחנות אוהלים בהם ישהו העולים לפחות תקופה קצרה. ב-1950 החלו להקים את המעברות שבהם נבנו צריפי עץ ופחונים. רבבות עולים התגוררו במעברות כשהם חסדי תעסוקה וניזונים ממטבחים משותפים שסיפקו להם ארוחות חמות. תקופת המעבדות נמשכה זמן ארוך ממה שקיוו. הממשלה בנתה שיכונים לעולים אך חיסול המעברות נמשך זמן רב.

מצבם של העולים השתפר עם המעבר לישובים החקלאים ולעיירות הפיתוח כגון שדרות ודימונה.

2)     קשיים בתחום הבריאות

אחת הבעיות הקשות של העלייה הייתה הטיפול בחולים ונכים רבים, שהיו זקוקים לטיפול רפואי דחוף, המוסדות הקולטים עמדו חסרי אונים מול הבעיות הרפואיות. יהודי אירופה הביאו עמם את צלקות השואה, ואילו יהודי המזרח הביאו עמם מחלות שעד כה לא היו נפוצות בארץ. הייתה תחלואה ותמותה בקרב התינוקות בשל התנאים הקשים במחנות העולים.

3)     קשיים בתחום התעסוקה

אחוז המובטלים בקרב העולים היה גדול. בעוד שהתעשייה הצעירה הייתה זקוקה לידיים עובדות, היו העולים החדשים חסרי השכלה מקצועית ולא התאימו לדרישות העבודה. לשם כך, היה צורך להעבירם תקופת הכשרה. גם רמת ההשכלה של העולים הייתה נמוכה, דבר שהיקשה על קבלתם לעבודה. עולים רבים הועסקו בעבודות פיזיות קשות – בהם נטעו עצים, סללו כבישים וסיקלו אבנים.

המעבר למושבים החקלאיים ולעיירות הפיתוח לא פתר לחלוטין את בעיות התעסוקה- העולים במושבים נתקלו בבעיות כלכליות קשות שנבעו בין השאר, מחוסר הידע ומחוסר הניסיון של שלהם בעבודה החקלאית. עיירות הפיתוח  הוקמו בריחוק ממרכזי הכלכלה והתעסוקה ולא נבנתה בהן תשתית תעסוקתית מספקת.

4)     קשיים בתחום החינוך

ב-1949 נחקק חוק חינוך חובה, המחייב כל ילד ללמוד בבית ספר, אך למרות החוק, ילדים רבים לא למדו בבית ספר כיוון שבעקבות המצב הכלכלי הוריהם שלחו אותם לעבודה. בנות רבות נשארו בבית כדי לעזור לאימהותיהן לגדל את אחיהן.

 מרבית בתי הספר שהוקמו במעברות סבלו ממחסור באמצעים, ממחסור במבנים נאותים, שולחנות וכסאות, ספרי לימוד ומורים מוסמכים. תנאי מצוקה קשים ופגעי טבע (גשם, קור ובוץ ) היקשו על ההוראה. צוות המורים הורכב ממורים צעירים חסרי ניסיון ומיומנות.

הבעיות הבולטות בהן נתקלו המורים היו אי ידיעת השפה העברית והשוני התרבותי בין התלמידים. בכיתה אחת היו לפעמים תלמידים מכמה ארצות, מה שהפך את ההוראה למשימה בלתי אפשרית.

גם בערי הפיתוח נשאר החינוך ברמה נמוכה יותר מאשר בישובים הוותיקים כתוצאה ממחסור באמצעים ומחסור במורים מנוסים. כמובן שמצב זה פגע במאמץ לצמצום הפער  הכלכלי-חברתי בין העולים לוותיקים.

תפיסת “כור ההיתוך” כמעצבת את תהליך הקליטה

 מיד לאחר הקמתה של מדינת ישראל, שאפה הנהגת המדינה לעצב את דמות ישראלי החדש: ה – “צבר”. דמות שהעולים ילמדו להתנהג כמוה. מדיניות זו ביקשה לבצע תהליך של “כור היתוך” וליצור אומה ישראלית אחת. בן גוריון האמין כי יש להנחיל לעולים את מורשת היישוב הוותיק ולחנכם לציונות, ולערכי תרבות מערבית מודרנית. כך יקום ישראלי חדש – “הצבר”, שיוכשר להגנת המולדת, להתיישבות ולעבהודה בחקלאות. על המדינה להביא את העולים להסיר מעליהם את כל התרבות ממנה באו ולהביאם לידי שפה ותרבות אחת.

מימוש מדיניות “כור ההיתוך” הוטלה על שתי מערכות במדינה – מערכת החינוך וצה”ל:

א. מערכת החינוך – הרצון להפוך את העולים החדשים ל”צברים” הצריך מערכת חינוך, שתעסוק בלימוד השפה העברית ובהנחלת הערכים הציוניים לעולים. החינוך הפך לחובה וחינוך ממלכתי.

ב. גיוס לצה”ל – הגיוס לצבא הוא חובה לכולם, ובצבא – מעמד שווה לכולם .

מהומות ואדי סאליב- דוגמא לקשיי קליטת העולים

ב- 1958, חיו בארץ ישראל כ-160 אלף יוצאי מרוקו ומצבם היה קשה. רבים מהם חיו בעוני והתגוררו בעיירות מרוחקות. אלו מהם שהגיעו אל הערים הגדולות, התגוררו בשכונות עוני צפופות, דוגמת שכונת ואדי סאליב בחיפה. מדובר בשכונה של עולים יהודים ממרוקו.

ביולי 1959, בוואדי סאליב, שכונת עוני בחיפה, שמרבית מתושביה עולים מארצות האסלאם, בעיקר ממרוקו, פרץ סכסוך בבית קפה. בעל בית הקפה, שלא הצליח להשתלט בעצמו על הסכסוך, קרא למשטרה. השוטרים השתמשו בכוח ואחד השוטרים ירה באדם, שלטענת השוטרים היה שיכור וגילה התנגדות. הפצוע נלקח לבית החולים עם פצעים קלים, אך באותו לילה נפוצה שמועה, כי הפצוע נפטר. השמועה גרמה ליציאת רבים להפגנה נגד המשטרה. ההפגנה הפכה למהומה: מכוניות הועלו באש, חנויות נפרצו ונבזזו, שוטרים ואזרחים נפצעו. כעבור יום התפשטו המהומות לכל רחבי הארץ והפגנות סוערות נערכו במקומות רבים.  כמה ימים לאחר פרוץ המהומות, מינתה הממשלה ועדת חקירה ציבורית בראשות משה עציוני (שופט בית המשפט המחוזי). בפני הוועדה התייצב דוד בן הרוש, מנהיג המהומות בוואדי סאליב. בן הרוש היה בן עדת מרוקו וסיפורו האישי שיקף את מצבם העגום של עולי מרוקו. בן הרוש סיפר שלאחר שהשתחרר מהצבא התקשה למצוא מקום עבודה ומקום מגורים הולם, וכי חש שדוחים אותו על רקע עדתי.

תוצאות ומשמעות מהומות ואדי סאליב:

1. המהומות עוררו ויכוח ודיון ציבורי בחברה הישראלית. חלק הסכימו, כי מדובר בציבור, הסובל מאפליה ומקיפוח. אפליה על רקע עדתי. אחרים טענו, כי מדובר בציבור פחות משכיל אשר לא עושה הרבה לשפר את מצבו.
2. במהומות אלו ניתן לראות את ניצני הפגנות “הפנתרים השחורים” שנערכו בירושלים בתחילת שנות ה- 70, הפגנות שהעלו שוב את בעיית הקיפוח העדתי.
3. הוקמה ועדת חקירה שחשפה את המתח בין העדות בישראל.
4. שינוי במדיניות הממשלה: הימים היו ימי בחירות, לכן הושקע הון רב יותר בהוצאת העולים מהמעברות.

 בתחום החברתי-  הוגשה הצעת חוק, לפיה יוענק מענק למשפחות ברוכות ילדים והוחל בתכנון קורסים מקצועיים לחיילים משוחררים.

בתחום הפוליטי: המפלגות הוותיקות, הגדילו את מספר המועמדים ברשימותיהן מבני עדות המזרח. וכן הוקמו רשימות עדתיות שביקשו להיבחר לכנסת.

•  ד.  כור היתוך ורב תרבותיות במדינת ישראל

מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך 6 העשורים לקיום המדינה –

מתפיסת ‘כור ההיתוך’ לגישת הרב תרבותיות.

כור היתוך

מדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה, ולפיה העולים מתפוצות ישראל השונות  יתאימו עצמם לחברה הישראלית החדשה במדינה הצעירה והסמל המייצג הוא דמות ה”צבר”.

הכוונה הייתה ליצור תרבות אחת אחידה בקרב כל היהודים שהגיעו לא”י מארצות שונות ומתרבויות שונות.  על- פי “כור ההיתוך”, יש למחוק את התרבות הקודמת ממנה הגיעו העולים ולהתחבר לתרבות הישראלית. הסיבה למדיניות זו: מדינת ישראל עמדה בפני איומים ביטחוניים. לכן יש צורך לאחד את כל העולים החדשים סביב תרבות אחת על מנת שירגישו מאוחדים ומגובשים ויהיו מוכנים להילחם למען קיומה של מדינת ישראל.

הגורמים למדיניות זו: לבנות חברה מאוחדת ומגובשת במדינה החדשה ולהתלכד מול האיום הביטחוני מצד מדינות ערב.

מאפייני הגישה:

“הצבר”- המבטא בתרבותו, בעיסוקיו ובהופעתו החיצונית [ישראלי חזק, חלוץ, גיבור] את המהפכה הציונית, שעמדה בניגוד לכל מה שסימל את היהודי בגולה. הכוונה הייתה לסלק את הפגמים מהגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ. אפילו שינו את שמות העולים- עיברתו להם את השם!

שלילת הגלות- זוהי גישה השוללת את הגלות על כל משמעויותיה הגיאוגרפיות, כלכליות חברתיות, תרבותיות ודתיות ומעמידה במקומה גישה השואפת ליצור בא”י חברה חדשה ואדם יהודי חדש.

המטרה הייתה התאמת העולים החדשים, מכל הארצות, למודל היהודי החדש ולתרבות החדשה- הצבר.

רב תרבותיות

גישה שמאמינה שכל אדם צריך לחיות לפי אמונותיו, ערכיו והתרבות בה הוא גדל. אין תרבות אחת שהיא טובה או עליונה מתרבות אחרת. צריך לכבד כל אדם וכל תרבות ולהתייחס אליה בצורה שווה ולא לנסות למחוק אותה או לבטל אותה.

יש כאן ויתור על יצירת חברה חדשה ואחידה, מתוך הכרה שחברת מהגרים בנויה מפאזל תרבויות. בגישת הרב תרבותיות, הקבוצות השונות שומרות על זהותן, על המנהגים, האמונות, והשפה שלהן אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית.  התפיסה הרב תרבותית היא פלורליסטית ורואה במפגש של התרבויות השונות אמצעי לדיאלוג בין שווים המעשיר את החברה ומחנך אותה לסובלנות הדדית.

ההבדל המשמעותי בין הגישות: במדיניות ה”כור היתוך”- התרבות מעמידה במרכז את האומה ואת הערכים הלאומיים. במדיניות ה”רב תרבותיות”- התרבות מעמידה במרכז את הפרט שעלה לארץ.

הגורמים למעבר לחברה רב תרבותית:

1.תהליך כלל עולמי- ישראל הושפעה מתהליכים תרבותיים בעולם שם החל תהליך של מעבר לחברה רב תרבותית בעקבות האסון של מלחמת העולם השנייה. מאפייניו הם גישה פוסט מודרנית שלא מקבלת דברים כעובדות ושקיעת האידיאולוגיות כמו הקומוניזם . גישה זו מעמידה את היחיד וצרכיו במרכז במקום העם והחברה הנאבקת על קיומה. יש שאיפה לחיות חיים טובים ובטוחים במקום להקריב למען המדינה.

2.בישראל

מלחמת יום הכיפורים-יצרה משבר אמון בישראל בין לממשלה ולוותיקי היישוב שתפיסת כור ההיתוך הייתה חלק מהשקפת עולמם. החברה הפסיקה להקשיב למדיניות הממשלה שרצתה ליצור חברה אחידה. כל אחד הדגיש את התרבות שלו ושל משפחתו.

תנועות המחאה- החלו מחאות  נגד השלטון כמו המחאה  החברתית של ה”פנתרים השחורים”, שהעלתה על פני השטח את תחושת הקיפוח של יוצאי ארצות האסלאם ואת המודעות לתרבותם. הישגי המחאה הדגישה את רעיון ה”רב תרבותיות” – שיש לגלות רגישות לקבוצות שונות בחברה ולא צריך למחוק את תרבותם ולזלזל בה.

המהפך הפוליטי של 1977- הביא לראשונה לעלית הליכוד (הימין) לשלטון. המפלגה עלתה בתמיכת היהודים המזרחיים שיצאו נגד הממסד האשכנזי .מהפך זה הביא גם לעלית אליטות חדשות עם תובנות חדשות וחלוקת כסף למגזרים אחרים.

ביטויים של הרב תרבותיות בחברה בישראל

תקשורת– התקיים מעבר מתקשורת אחידה ממלכתית ומגויסת ומערוץ אחד, לעיתונות ביקורתית וחוקרת ולריבוי ערוצי תקשורת שמיצגים גוונים בחברה שפונים לקהל מגוון כמו ערוצים עדתיים וערוצים לדתיים ולעולים.

מוזיקה- בשנים הראשונות של המדינה, כאשר תחנות הרדיו היו בפיקוח ממשלתי, כמעט ולא הושמעה המוזיקה המזרחית ברדיו הציבורי. למעשה, השמיעו רק שירים שזוהו עם התרבות האירופאית. החל משנות ה-80, כאשר המדינה עברה להיות רב תרבותיות, החלה לפרוח המוזיקה המזרחית.

קולנוע– בעבר דמות “הצבר” הודגשה בסרטים ובתיאטרון (“הוא הלך בשדות”) כמו בסרטים של אפרים קישון – “סאלח שבתי”, “השוטר אזולאי” אשר הציגו את המפגש של התרבויות. בהדרגה החל המעבר לעיסוק באדם הפרטי ועולמו [סיפורי עולים שונים, סרטי בורקס] ואפילו הועלתה ביקורת על מוסדות השלטון.  החל ייצוג מגוון של החברה הישראלית באמנות ובתקשורת, תוך הדגשת דמויות מזרחיות, הצגת הומוסקסואלים או עולים מברית המועצות בקולנוע.

חגים עדתיים – בתקופת “כור ההיתוך” היו חוגגים את החגים היהודים המסורתיים (ראש השנה, חנוכה, פסח) וחגים לאומיים כמו יום העצמאות. בהדרגה היהודים מהעדות השונות החלו לחגוג את החגים שמקובלים בעדות שלהם, לדוגמא: המימונה אצל יהודי מרוקו, חג הסיגד אצל יהודי אתיופיה.

בתחום הפוליטיקה – קמו מפלגות, שייצגו קבוצות מסוימות כמו: מפלגת עולים לייצוג של העולים או  מפלגות כמו ש”ס, שמייצגות את החברה המזרחית – מסורתית, שאמורות לדאוג לצרכי ציבור הבוחרים שלהן. במקביל כוחן של המפלגות הגדולות נחלש.