The Forest

For Timmy

פרק 1:

ההתחלה של הכל

שלום. שמי הוא ג’ים ובספר הזה אני אספר לכם על ההרפתקה שלי. הכל התחיל בזה שאני ובני טימי טסנו מעל הוואי ליפן מארצות הברית. זוהי טיסה של בערך 15 שעות בדרך לכנס של סופרים מכל העולם. לאחר 8 שעות טיסה הטייס הודיע על בעיות טכניות במטוס ועל סופה שמתרחשת מחוץ למטוס ושנצטרך לנחות בשדה תעופה הקרוב, באותה שנייה חשבתי לעצמי איפה יש שדה תעופה באמצע האוקיינוס השקט? לאחר כמה שניות המטוס התחיל לרעוד ושמענו כמה רעשים קלים. טימי ישן, לא רציתי להעיר אותו אז התחלתי לחבק אותו למקרה שיקרה הנורא מכל. לאחר רבע שעה שמעתי עוד רעשים קלים במטוס, החלטתי להעיר את טימי והודעתי לו שיש בעיות טכניות במטוס ושנצטרך לנחות בשדה תעופה הקרוב ביותר, טימי שאל אותי בפחד אבל הכל יהיה בסדר נכון? עניתי לו שכן ושלא ידאג, אבל לאחר כמה שניות הרעשים ששמעתי הפכו לחזקים יותר ויותר ולפתע המטוס נקרע לשתיים והתחלנו לאבד גובה! ראיתי אנשים עפים בתוך המטוס מכיוון שהלכו לשאול אם הכל בסדר, הרוחות החזקות פגעו לנו בפרצוף ולא הצלחתי לפקוח את העיניים שלי. הסתכלתי הצידה בשביל לראות מה שלום טימי,

ראיתי אותו בוכה ופחדתי שזאת הפעם האחרונה שאני אראה אותו אז חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי בשביל להגן עליו כשנפגע במים. לאחר כמה שניות פגענו בקרקע ואיבדתי את ההכרה שלי. לאחר כמה שעות, כשהכל היה עוד מעומעם ראיתי יצור דמוי אדם אבל הוא נראה שונה מבני אדם, היו עליו סמלים מוזרים וצבע העור שלו היה לבן כמו חלב אבל היו לו שיניים ממש חדות, ראיתי אותו לוקח את טימי, פחדתי שיפגע בו אבל לא יכולתי לזוז כי פחדתי שהוא גם ייקח אותי, לאחר כמה שניות שוב איבדתי את הכרתי ולא הפסקתי לחשוב על מה שהולך לקרות לבן שלי, באותו רגע נשבעתי שאני אמצא אותו בריא ושלם וביחד נברח מהמקום המפחיד הזה.

פרק שני: התאוששות

אחרי שראיתי את היצור שלקח את טימי התעוררתי, הייתי חלש אבל הצלחתי ללכת ולאסוף אוכל מהמטוס וחפצים שיכלו לעזור לי בחיפוש של טימי כמו פנס וגרזן בטיחות שהיה בכל מטוס. החלטתי לצאת מהמטוס וראיתי הרבה מזוודות שהחלטתי לפתוח בשביל חפצים שיעזרו לי. לפתע שמעתי צעקה של אישה, נבהלתי ממש כי חשבתי שזה טימי ואז התחלתי לשמוע רעשים בשיחים. בלי לחשוב פעמיים קפצתי בחזרה למטוס בגלל שפחדתי וכי הייתי סקרן לראות את היצורים הללו. אחרי כמה רגעים ראיתי עוד פעם את היצורים דמויי האדם מחוץ למטוס, הם ראו גופה של איש מחוץ למטוס ולקחו אותו. לא ידעתי למה ולא ידעתי לאיפה, בגלל ההתנהגות שלהם החלטתי לכנות אותם “קניבלים”. לא ידעתי מה הקניבלים הולכים לעשות לגופה ופחדתי לעקוב אחרים אז התחלתי ללכת בכיוון הנגדי לאן שהם הלכו, זכרתי את הדרך למטוס למקרה שאזדקק לחלקי חילוף ולברזל. לפתע מצאתי חוף ים שהייתה לידו יאכטה קטנה, היא נראתה נטושה אבל שחיתי אליה בכל מקרה בשביל למצוא עוד חפצים שיעזרו לי. מצאתי הרבה אוכל על הסירה אבל הסקרנות שלי לגבי מה שקרה לאנשים שהיו על הסירה הזאת רק גברה וגברה אז נכנסתי לחדר של הסירה ומצאתי תמונות של קניבלים, כנראה שהאנשים שהיו על הסירה היו מבולבלים בדיוק כמוני.

אבל הייתה תמונה אחת שבלטה לי. זה היה מין עכביש ענקי שהסתובבו מסביבו קניבלים. אני חשבתי שהעכביש הזה הוא כמו האמא של כל הקניבלים עד שמצאתי עוד ועוד תמונות של עכבישים שונים ואז הבנתי שיש הרבה כאלה. הם היו גדולים יותר מהקניבלים אז ידעתי שאם אני אקלע לקרב איתם אז הסיכויים לשרוד הם נמוכים. אספתי את התמונות אבל בטעות מעדתי ונפלתי מהסירה, פתאום ראיתי חפץ אדום מתחת לסירה דמוי רובה, צללתי ולקחתי את הרובה. החפץ היה רובה לאות עזרה. אבל בגלל שהאי הזה כל כך מרוחק מכל ציוויליזיצה אז לא השתמשתי בו וחשבתי להשתמש בו כנשק מול הקניבלים והעכביש אם אני אתקל באחד.

התחיל לרדת הלילה ולא ידעתי מה לעשות. מצאתי קצת אוכל ומים נקיים על היאכטה אבל חוץ מזה המצב שלי לא היה טוב כל כך, הייתי מפוחד מבולבל והיה לי קר. הייתה כרית בתוך היאכטה אז קרעתי אותה ויצרתי ממנה חולצה ארוכה וזה עזר לי לשמור על החום של הגוף שלי. החלטתי להישאר ביאכטה ולישון עד שהשמש תזרח. באמצע הלילה שמעתי צעקות מהחוף אז עליתי לחלק העליון של היאכטה בשביל לראות מה קורה, אלה היו הקניבלים, הם היו בקבוצה של שלוש. לאחד מהם היה פנס מחובר לראש ואחד מהם היה בכלל נקבה אבל השלישי היה שונה. הוא היה גבוה יותר משלושתם והיה לו ענפים על הגב שהיו תלויים עליהם ראשים של בני אדם. באותו רגע הבנתי שהיו כבר בני אדם על האי הזה ושכנראה אין יותר מהם כי הקניבלים לקחו אותם ואכלו אותם. מאותו רגע הכינוי “קניבלים” קיבל משמעות, לא היה לי ספק שהם היו קניבלים בצורת בני אדם וחלק מוטציות. אחרי חצי שעה שצפיתי בהתנהגות המשונה שלהם הלכתי לישון כי הייתי נורא עייף. אחרי בערך שמונה שעות התעוררתי וירד גשם, אבל גשם חזק. לא ידעתי מה לעשות באותו רגע כי ידעתי שאם אני אחזור לאי אז הקניבלים יחפשו אותי ואם לא אז אני אצטנן ויהיה לי חום, זו לא הייתה אופציה שהייתי רוצה לקחת כי ממילא הייתי במצב נורא, הייתי עייף כי כל היום הייתי על הרגליים והייתי מפוחד בגלל טימי. אז נשארתי על היאכטה. נשארתי שלוש שעות בפנים ויצאתי החוצה בשביל לראות אם הפסיק הגשם אבל הוא לא הפסיק. הסתכלתי על האי בשביל לראות אם יצאו עוד קניבלים החוצה

אבל לא היה שם אף אחד. המשכתי להסתכל על האי ופתאום ראיתי מערה, וממנה יוצאים קניבלים. באותו רגע חשבתי לעצמי שאולי לשם הם לקחו את טימי. אבל כל כך פחדתי ללכת לשם, לא נלחמתי פעם אחת בקניבל, לא ידעתי כמה חזקים הם, לא ידעתי כמה הם. אז למרות הדחף שלי למצוא את טימי ולברוח מהאי המטורף הזה החלטתי לא ללכת למערה הזאת עד שיהיה לי יותר כוחות ואמצעים להרוג את הקניבלים ואת העכבישים המוטציות.

פרק שלישי: הבסיס

הגשם הפסיק והראות התבהרה יותר, ירדתי מהיאכטה והלכתי לאי, הוצאתי את הגרזן חירום שמצאתי במטוס וכרתתי כמה עצים. בניתי מהם אוהל קטן וגדרות מסביבו, המקום הזה הפך זמנית להיות הבסיס שלי. כרתתי עוד עצים ושידרגתי את הגדרות, בניתי מלכודות ויצרתי מדורה, היא הייתה מקור החום שלי אז לא הייתי צריך את המעיל שלי יותר, אז קרעתי אותו לחמש חלקים ויצרתי ממנו לפידים ובהם אני אשתמש בכניסה שלי למערה.