פלא

פלא הוא ספר שנכתב באנגלית על ידי ר”ג פלאסיו ותורגם על ידי שהם סמיט ואמנון כץ.

הספר מספר על ילד בכיתה ה’ ששמו אוגוסט. אוגוסט סובל מעיוות נדיר וקשה בפנים. חוץ מזה הוא עושה את כל הדברים שילדים רגילים עושים, משחק באקס בוקס, אוכל גלידה, רוכב על אופניים.

עד כיתה ה’ הוא לא למד בבית ספר וההסתגלות לבית הספר ולתלמידים קשה. גם במקומות חדשים אחרים קשה לו להסתגל, בגלל העיוות בפנים.

אבל עכשיו הגיע הזמן של אוגוסט לנסות להשתלב בחברה ולהשתלב כמו ילד רגיל.  בתוך תוכו הוא מרגיש ילד רגיל לגמרי, אבל ילדים לפעמים מתנהגים אליו מגעיל, בגלל

העיוות בפנים שלו.

על בסיס הספר יצא סרט בשנת 2017, עם ג’וליה רוברטס.

ציטוט של אוגוסט מתוך הספר:

“אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה אחת, הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד בכלל לא ישים לב אליהן.  הייתי מבקש שאוכל ללכת ברחוב בלי שאנשים, ברגע שהם רק רואים אותי, יעשו את הקטע הזה של להביט לצד השני.  אני אגיד לכם מה דעתי: אני לא רגיל רק בגלל שאף אחד אחר לא חושב שאני רגיל, זאת הסיבה היחידה…”

בציטוט הזה הרגשתי ממש קשה לקרוא את המלים שלו.  הוא מדבר מהלב ומראה כמה הוא רגיל ורק החברה עושה אותו לו רגיל ושבני האדם לא מסוגלים לקבל את השונה מהם.

בהמשך, אוגוסט מתייחס לאיך שהמשפחה שלו מרגישה בגללו:

“..אבל אפשר לומר שאני כבר די התרגלתי למראֶה שלי. אני יודע להעמיד פנים שאני לא רואה את הפרצופים שאנשים עושים. כולנו נהיינו מאוד מתורגלים בקטע הזה: אני, אמא ואבא, וִיָה. לא, קבלו תיקון, לא ויה. ויה לא כל כך טובה בזה. היא מתעצבנת נורא כשמישהו גועלי אלי. למשל, פעם במגרש משחקים ילדים יותר גדולים מאיתנו עשו כל מיני קולות. אין לי מושג מה בדיוק הקולות האלה היו אמורים להביע, כי לא שמעתי אותם בעצמי, אבל ויה שמעה וישר צרחה עליהם. היא כזאת. אני לא כזה…”.

לפי הציטוט הזה אפשר להבין שגם המשפחה של אוגוסט נפגעת מאיך שמתייחסים אליו, כי הוא ילד רגיל.

אבל בהמשך אוגוסט מספר את מה שהוא חושב שהמשפחה שלו מרגישה כלפיו: “ויה לא חושבת שאני רגיל. היא רק אומרת ככה, אבל אם הייתי רגיל, היא לא היתה מרגישה שהיא תמיד צריכה להגן עלי. וגם אמא ואבא לא חושבים שאני רגיל. הם חושבים שאני לא־רגיל. נראה לי שהאדם היחיד בעולם שיודע בדיוק עד כמה אני רגיל זה אני…”

אני ממליצה על הספר מאד כי הספר מלמד אותנו שאנחנו צריכים להתייחס לאנשים באופן רגיל, גם אם מישהו שונה מאיתנו, לא צריך להתייחס אליו כאילו הוא שונה מאיתנו.

בספר מסופר על אוגוסט שיש לו עיוות בפנים, אבל זה לא רק שונה באופן כזה, אלא גם צריך להתייחס רגיל לנכים, לאנשים עם צבע עור שונה, לעיוורים, לחירשים, וגם סתם לילדים ואנשים שאנחנו לא מכירים.

גם למדתי שצריך לעזור למשפחות, כי גם הם נפגעים וגם להם קשה כשמתייחסים לא יפה לבן משפחה שלהם.

אני חושבת שזה ספר חשוב לקרוא, לא רק לילדים, אלא גם בני נוער ומבוגרים, כדי שכל החברה תדע איך להתנהג לאנשים ששונים מאיתנו.