עשר המַכּוֹת, הגִרסה המדעית

המכה הראשונה – דם: הרי באותם ימים לא היו מיקרוֹסקוֹפּים ומעבּדוֹת, לכן אפשר להניח שכל נוזל אדום נקרא דם. חוקרים רבים חושבים כי מכת הדם נגרמה מריבוי של אַצוֹת מיקרוסקופיות שצִבעָן אדום בנילוס. ריבּוּי אצות אדומות במקווי מים מוכּר ממקומות שונים בעולם. המים עלוּלים להיעשות במקרים כאלה לא ראויים לשתייה, ועם הִתפּרקוּת האצות – אף רעילים.

המכה השנייה – צפרדע: ריבוי אצות אדומות במים ופגיעה באֵיכוּתם יכולים להסביר את מכת הצפרדעים. בשל הפגיעה במים ברחו הצפרדעים ממֵי הנילוס, החלו להסתובב ביבשה ונהיו ממש מכה. כידוע, צפרדעים אינן יכולות לשׂרוד זמן רב ביבשה, ורובן מתו.

המכה השלישית – כינים: כינים וחרקים אחרים שעוֹקצים וגורמים גירוּד נפוצים לצערנו עד היום, למרות כל התַכשירים המודרניים – לכן ודאי שהיו קיימים במצרים העתיקה. ואכן, על מוּמיוֹת של מִצרים קדמוֹנים זיהו החוקרים כינים.

המכה הרביעית – עָרוֹב: מוֹת הדגים והצפַרדעים בשל הִתפּרקוּת האצות האדומות אִפשר לחרקים להתרַבּוֹת. יש חוקרים שחושבים כי גם מכת הערוב מתייחסת לחרקים ולא בהכרֵחַ לחיות גדולות יותר – חרקים שיכולים להעביר מחלות לבעלי חיים ולבני אדם, כמו שמתואר במכות הבאות.

המכה החמישית – דֶבֶר: הכַּוָונה למחלה של חיות מֶשק (לא למחלה הקשה והקטלנית באדם). מחלות שפוגעות בחיות המשק פורצות מִדי פעם בפעם כמגפות אפילו בימינו, כשקיימים חיסוּנים ותרופות.

המכה השישית – שְׁחין: זהו שם כולל למִגוון מחלות עור דלקתיוֹת, המלוּוֹת בשַלפּוּחיוֹת על העור. מחלות כאלה היו נפוצות בעבר, לפני התפתחות הרפואה ופיתוח תרופות לנִגעֵי עור.

המכה השביעית – בָּרָד: ברד אינו נָפוֹץ במצרים החמה, אבל מדי פעם בפעם מזג האוויר משתגע, גם בימינו. למשל, בעת סוּפת השֶלג הגדולה שהייתה השנה באֲזוֹרים הגבוהים בארץ, אפילו מצרים זכתה למעט שלג. יש מַדענים שקושרים את מכת הברד למכה התשיעית – חושך: אֵפר גַעֲשׁי הִתנגש בעננים, וכך נוצר ברד כבד (ראו הסבר במכה התשיעית).

המכה השמינית – אַרבּה: להקות ארבה הן תופעה מוכּרת באזוֹרנוּ. רק לפני כשנה, במרס 2013, נחתו להקות ארבה בשְׂדוֹת הנֶגב, וארבה הגיע עד צפון הארץ. מכות הארבה הקודמות היו ב-2004 וב-1955. מכת ארבה היא תוֹפעה טִבעית.

המכה התשיעית – חושך: “וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים” (שמות פרק י, פסוק כב). אילו דובר בכיבּוּי השמש עצמה זה באמת היה נֵס. אבל לא כך היה: בארץ גוֹשֶן, מקום מוֹשבם של בני ישראל, היה אור. הסבר אפשרי לתופעה כזו הוא אובֶך קשה, סופת חול, מסוג סופות החול הקשות הפּוֹקדוֹת מדי פעם בפעם את מִדבּר סָהָרָה. יש חוקרים שמסבירים את מכת החושך במצב נָדיר יותר, אך טבעי: ענן של אפר געשי שפרץ מהר געש נישא באוויר וכיסה את עֵין השמש. למשל, לפני ארבע שנים, באפריל 2010, התפרץ ההר הגעש אֶיְיַפְיַטְלָאיֵיקוּטְל באיסלַנְד, יצר ענן אפר, וזה התפשט לחלקים גדולים של אֵירוֹפָּה. מה מקוֹרוֹ של האפר הגעשי האַחראי לפי גרסה זו למכת החושך ולמכת הברד? מדענים מצביעים על התפרצות אדירה של הר געש באי היְוָוני סַנטוֹריני. בהתפרצות זו התפוצץ ואף הועף חלק גדול של האי. ההתפרצות יצרה ענן אפר געשי אדיר, וזה הגיע עד מצרים – חוקרים מצאו במצרים שׂרידי התפרצות געשית, אף שבמצרים עצמה אין כְּלל הרי געש! ההתפרצות בסנטוריני התרחשה בתקופה המַקבילה בערך לפרעה רעמסֵס השני, שבתקופתו, כך חושבים כמה מהמדענים, הייתה יציאת מצרים.

המכה העשירית – בכורות: כל תשע המכות יכולות להיות מוּסבּרוֹת על ידי תופעות טבע, גם אם נדירוֹת וקיצוֹניוֹת. אך כיצד אפשר להסביר את מוֹתם של הבנים הבכורים דווקא, ורק בקרב המִצרים? יש הטוענים כי זו לא הייתה ממש מכה שניחתה על המצרים, אלא שהמצרים עצמם גרמו אותה: בעקבות המכות הקשות הִקריבוּ המצרים את הבנים הבכורים לאלים, כדי לפַייס אותם – מעשה זה נראה לנו מזעזע, אך הוא היה נהוג בתרבּוּיוֹת עתיקות שונות, בעיקר בתקופות מצוּקה.

https://www.youtube.com/watch?v=-_mU6LBtqXE