איתי ולביא ביקורו של בינימין זאב הרצל בישראל ובראשון לציון

הד”ר בנימין זאב תיאודור הרצל (1860-1904) ייסד את התנועה הציונית בשנת 1897. הוא הגיע לארץ ישראל ב-26 בחודש אוקטובר 1898 (י’ בחשון תרנ”ט), במסגרת פעילותו לשכנוע מנהיגי המעצמות הגדולות של תקופתו בצורך להקים מדינה ליהודי מטרת בואו הייתה לפגוש את קיסר גרמניה וילהלם השני, שביקר בארץ, על מנת להביא לתודעתו את חשיבות העניין הציוני. הרצל קיווה שהקיסר יעביר את המסר אל בן בריתו,הסולטאן העות’מאני, וישכנע אותו לתת או למכור ליהודים את ארץ-ישראל

הקיסר הבחין בי עוד ממרחק. הוא התנער במקצת; הוביל את סוסו לעברי – ועצר מולי. צעדתי שני צעדים קדימה, וכשהתכופף לעבר צווארו של הסוס והושיט לי את ידו, צעדתי קרוב-קרוב לעבר סוסו, הושטתי את ידי כלפי מעלה ועמדתי לפניו בגילוי ראש. הוא צחק ועיניו האדנותיות ברקו אלי: “מה שלומך?”, “תודה, הוד מלכותו. אני תר את הארץ. איך עברה עליך נסיעתך עד עתה, הוד מלכותך?” הוא מצמץ בחוזקה בעיניו.   “חם מאוד. אבל לארץ יש עתיד.”

כך בדיוק היום לפני 117 שנה ( 28 באוקטובר 1898) כתב ביומנו בנימין זאב הרצל, בעת שפגש במקווה ישראל את הקיסר הגרמני ווילהלם השני, שהיה בדרכו לירושלים. פעם אחת בלבד במהלך חייו, ביקר חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל, השבוע לפני 117 שנים. עשרה ימים בלבד שהה הרצל בארץ ישראל, ביקר במושבותיה ובעיקר פגש בירושלים לשיחת עבודה מאכזבת את הקיסר הגרמני. הרצל הגיע לחופי יפו. ב-25 לאוקטובר 1898 ועד צאתו מארץ ישראל לכיוון אלכסנדריה ב-4 בנובמבר 1898

ביומו הראשון בארץ-ישראל נסע הרצל בלוויית משלחתו לביקור בבית הספר החקלאי מקוה-ישראל, ומשם אל ראשון-לציון. דבר בואו לארץ-ישראל נשמר בסוד, והופעתו הפתאומית בראשון-לציון גרמה להתרגשות רבה. הרצל שהה במושבה כחצי יממה בלבד אך ביקורו השאיר על הנוכחים רושם עז. האירוע תועד ביומנים ובכתבים של הרצל עצמו ושל עוזרו מקס בודנהיימר, ביומנו של משה דוד שוב, איש ראש-פשליווהאת המשלחת בביקורה בארץ, וכן ביומניהם של אנשי ראשון-לציון: , בנו יואל פרימן.

למרות שלא התכוננו לביקור מראש, ועל אף חילוקי הדעות בין הרצל לבין הברון רוטשילד, התייחסו הרצל ופקידי הברון זה אל זה בכבוד הראוי. אנשי ראשון-לציון ערכו להרצל ולפמלייתו קבלת פנים מכובדת ורבת משתתפים. הוא נתקבל אצל פקיד הברון, מנהל המושבה, חיים חזן , נלקח לביקור ביקב (כנראה פעמיים), שמע דברי ברכה, ונשא נאום בפני אנשי המושבה בבית-העם, שם ניגנה לכבודו האורקסטרה של ראשון-לציון. אחר כך ביקר בביתו של האיכר אשר לוין  ובעוד כמה מבתי האיכרים והפועלים, סעד פת ערבית אצל הד”ר מי”זא, רופא המושבה, נפגש עם איכרים מראשון-לציון ומנס-ציונה בבית הפקידות (כיום בית יד לבנים), שם גם בילה את הלילה. למחרת בבוקר ביקר בבית הספר, בגן ובשדרת הדקלים, והמשיך בדרכו אל נס-ציונה ורחובות.
ימים רבים דיברו בראשון-לציון אודות ביקורו של הרצל במושבה, עוד בחייו קראו על שמו תינוקות שנולדו. לאחר מותו קראו לרחוב אחד העם של היום, רחוב הרצל (כך נקרא עד שנת 1946). בשנת 1933 הקימו עולים חדשים מגרמניה קואופרטיב חקלאי וקראו לשכונתם “גן הרצל” (כיום רח’ וולפסון). כבכל מקום בהתיישבות היהודית הקפידו גם בראשון-לציון לציין את יום מותו בטקסים ובהספדים, ולתרום להסתדרות הציונית ולקרן הקימת לישראל.

עברו 110 שנים עברו מאז ביקורו הראשון והיחיד של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל בארץ ישראל. לרגל התאריך, החליטה המועצה הציבורית במשרד ראש הממשלה להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, לקיים פרויקט מיוחד – “בדרכו של הרצל”. במסגרת פרויקט זה, נתלו שלטים ב-7 האתרים בהם ביקר הרצל בביקורו ההיסטורי והחשוב בארץ ישראל.

באוקטובר 1898 הגיעה לחופי הארץ, משלחת ציונית ובראשה הרצל, מייסדה של התנועה הציונית. המשלחת הוזמנה לירושלים על-ידי הקיסר הגרמני וילהלם השני. מפגש זה נחשב בעיני הרצל כצעד חשוב בדרך להשגת היתר התיישבות מידי הסולטן העות’מני, עבדול חמיד השני, ששלט באותם ימים על כל שטחי הארץ. בביקורם בארץ עברו הרצל וחברי המשלחת בשבעה מקומות יישוב שהשאירו בהם רושם רב.