שירים / שרה קובלסקי/גרס

באביב לפני קציר

לשכב על רגבי אדמה

בבוקר בשדה הקמה.

טל נוטף בירוק המרגיע,

משב רוח קליל בקידה חיננית,

סוחף לריקוד

סייפן תבואה וורוד גביע.

בשמיים,ברצף תנועה

ענני כבשה לבנים צופים בדממה,

כמו קהל המוזמן ליום חג,

בהמוניו מצטופף ללא קול,להריע.

זיכרונות מכפר בילו.

בחלומי

בחלומי עלי מיתר

פרטו אצבעותיי ניגון מוכר

ועל ידי,סבי לי שר,

שם,בחלומי,הכל נשאר

כי מתיי הורי אבי,דודי ודודתי

בגטו נכחדו,על אדמת נכר.

הרחק,הרחק מאדמתי.

מרץ 2018 – אזור.

ולי אמרת :

את האוהבים כולם אוהבים.

כף ידך החמה,

את מותניי הדקיקות חובקת,

כך ברחוב ראשי של עיר,

עם הנשק על הכתף,

את פניי מלטף

ובנשיקות רכות עוטף.

ברחוב,שניים הולכים,

חייל וחיילת

במדים

ואנשים זרים עדים.

מרץ 1970 רחובות שרה גרס קובלסקי.

תזכורת קטנה מלפני 48 שנה

לחייל אשר אותי אהב

על גב תמונה למזכרת,

כתבת לי כך :

“לך אבנה מקדש,

מקום פולחן חדש,

בו אהבה היא דת,

בו אהבה היא את”

ואני זוכרת ש …

הייתי בטוחה כי,

חלום זה יתגשם

והפכתי התמונה

וחייכו אליי פניך

ודמיינתי לי איך,

את עיניך הירוקות

בנועם אתה עוצם

ובערגה אליי רושם,

מילים נהדרות כך כך,

עם הבטחה של אח,

כי אותי לבטח לא תשכח.

הצעת נישואין מאוחרת

בבוקר חמים של חורף

לבדי יצאתי למרכז תל אביב

,שמלה לבנה לבחור

מרוקמת דנטל של פרחים

בגוונים של אביב,

שובל מתבדר וקלוש

כך רציתי ללבוש

ביום נישואיי עוד שבועיים.

ופגשתי אותו ואחז בידי

וחייכו עיניו ובחן אצבעותיי,

קלות משך שתי ידיי

והניח בחיבה בכף ידו

“שלום”

אמרתי,”את לבד” ? שאל והפך שתי ידיי בידיו מצד  אל לצד

“אמרי רק מילה ואקנה לך שמלה,גם טבעת,

הרי את יודעת,כי את בלבי לעולם”

ומשך ידיי אל לוח לבו ושוב חייך ובנועם הוסיף”זוכרת ”

ואני במרכזה של עיר רוצה שמלה לבחור,

בגוונים של לובן צחור,אמרתי :

כן,עוד שבועיים אלבש ואחר כך ירח דבש”

אליי הוא קרב וקולו באוזני מלטף וחום את עורפי עוטף,

שנתיים חלפו ,שנתיים ” לחשתי

והייתה דממה כמו בתוך חלום,

אצבעותיי מידיו נשמטו

ובין דמעות העצב לדמעות הצחוק נפרדנו לשלום.