יציאת מצריים

בשהותי במצרים הייתי אני ובני ביתי ובני עמי עבדים לפרעה, פרעה העביד אותנו קשה בפרך, עבדנו יום ולילה, מילדים ועד זקנים עד אפס כוחותינו, הצליפו בגופנו, המעיטו בערכנו, מעט מזון גם היה משהו, שהיה קשה לקבל.

אני עבד יהודי מבוגר, שלחו אותי לבנות פירמידות לפרעה במצרים . המצרים השגיחו עלינו שנעבוד ללא הפסקה. כשעצרתי לנוח המצרי הרביץ לי עם השוט שלו ללא הפסקה, אף אחד לא התערב כי כולם פחדו. לא הצלחתי לקום , הייתי מותש ללא אוכל או מים. למזלי, הגיע נסיך מצרים- משה, והתערב. הוא ציווה על המצרי להניח לי לנפשי, אך שהמצרי לא הפסיק – משה דחף אותו והוא נפל מגובה רב ומת. משה ברח. אני ושאר העבדים נשארנו בפירמידה והיינו בהלם. זו פעם ראשונה שמישהו מגן עלינו.

לאחר זמן מה, התגלה לנו שמשה היה יהודי, ושה׳ שלח אותו להיות מושיע של עם ישראל. באופן מפתיע מגיע יום אחד משה בליווי אחיו אהרון ואוסף את זקני העם, משה ואהרון מגיעים כדי לספר להם שהגיע זמן הגאולה. מהר מאוד העם מאמין למשה אך פרעה לעומת זאת מסרב לשחרר את בני ישראל מעבדות ואך מגביר את סבלם. הוא מגדיל את העול עלינו העבדים ומצווה על מנהלי העבודה להפסיק לספק לנו תבן לעשיית הלבנים. עתה עלינו גם ללכת לאסוף תבן בעצמנו ולהספיק להפיק את אותה כמות הלבנים.

החיים במצרים ממשיכים להיות קשים והגאולה נראית רחוקה מתמיד. משה חוזר למצרים ובפיו בשורות חדשות, משה ואהרון מגיעים בפניו פרעה ודורשים ממנו בשם השם “שלח את עמי ויעבדוני במדבר”. פרעה חוזר ומסרב, מקלו של אהרון הופך לנחש ובולע את מטות הקסמים של חרטומי מצרים. דבר זה גורם להרבה אנשים במצרים להיות בתדהמה רבה אך פרעה עדיין מסרב לתת לנו ללכת לדרכנו. משה מזהיר את פרעה שאלוהים ישמיד את מצרים אך ליבו ממשיך להיות אטום.

משה ניסה לשחרר אותנו מעבדות, אך פרעה לא הסכים לשחררנו לכן אלוהים מתחיל לשלוח סדרת מכות על המצרים כאשר בכל מכה מתייסר פרעה ומבטיח לשחרר אותנו, אך מיד ברגע שהמכה מסתיימת הוא מתכחש להבטחתו.

המכות היו:

1) ביום הראשון הופיעה מכת דם, אהרון הכה ביאור והמים הפכו להיות דם.

2) ביום השני הופיעה מכת צפרדע, לפתע פתאום נחילי צפרדעים החלו להציף את רחובות מצרים.

3) ביום השליש הופיעה מכת כינים, ראשי המצרים התמלאו פתאום כינים ושרצים אך ביום זה פרעה עדיין מתעקש.

4) ביום הרביעי הופיעה מכת ערוב, המוני חיות פרא פולשות אל הערים.

5) ביום החמישי הופיעה מכת דבר, מכה קטלנית הורגת את כל חיות הבית.

6) ביום השישי הופיעה מכת שכין, שלפוחיות מכאיבות מייסרות את המצרים.

7) ביום השביעי הופיעה מכת ברד, ברד מעורב באש יורד מן השמיים ומחריב את כל היבול. ביום זה ממשיך ליבו של פרעה להיות אטום והוא איננו מוכן לשחרר אותנו מהעבדות לחירות.

המצרים כבר סבלו יותר מידיי הם מגיעים בפני פרעה ומתחננים לשחרר את היהודים. משה מגיע לפני פרעה ומזהיר אותו מפני המכה השמינית, פרעה משיב: “אם רצונכם לעבוד את אלוהים, אתן רק לגברים ללכת ואילו הנשים והילדים נשארים במצרים”. משה אומר: לא, כולנו צריכים ללכת, הגברים, הנשים והילדים, הצאן והבקר. פרעה מסרב שוב.

8) ביום השמיני הופיעה מכת ארבה, נחילי ארבה משחיטים את כל היבול ואת כל הצמחייה.

9) ביום התשיעי הופיעה מכת חושך, חשכה עבה וממשית עוטפת את כל ארץ מצרים.

לאחר מכת חושך אלוהים מצווה עלינו בני ישראל להעלות קורבן. אלוהים מצווה עלינו לשחוט גדי או כבש ומרוח את דמו על המזוזות ומשקופי הדלתות בכל בית של בני ישראל, כדי שאלוהים יוכל לפסוח מעל בתינו כאשר הוא בא להרוג את בכורי מצרים. הבשר הצלוי של הקורבן צריך להיאכל באותו לילה ואז הביא אלוהים את המכה העשירית על מצרים.

10) ביום העשירי הופיעה מכת בכורות, בחצות הלילה מומתים כל בכורי מצרים.

מותם של בכורי מצרים שובר סוף סוף את התנגדותו של פרעה, לא רק שהוא מסכים אלא ממש מגרש אותנו בני ישראל מארצו. אנחנו עוזבים במהירות ולבצק שהכנו לדרך אין זמן לתפוח, וכל המזון שאנחנו לוקחים איתנו הוא ללא שעור. לפני שאנחנו עוזבים אנחנו שואלים מהמצרים זהב, כסף ופרטי לבוש.

אנחנו יוצאים ממצרים בשמחה וצהלה אך זמן קצר לאחר שפרעה הרשה לנו לעזוב את מצרים הוא רודף אחרינו כדי להכריח אותנו לחזור. אנו מוצאים את עצמנו לפתע לכודים בין צבאותיו של פרעה ובין הים הגדול. משה עומד בפני הים הגדול ומרים את מקלו מעל המים, פתאום הים נבקע לשניים ומאפשר לנו לעבור בתוכו בבטחה כולנו מאוד המומים ומופתעים ולא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות. לאחר שעברנו את כל הים ומאחורינו המצרים שרודפים אחרינו נסגר הים על המצרים. אנחנו שמחים ומודים למשה על הנס שקרה וכולנו מתחילים לשיר שיר הלל ותודה לאלוהים ומאותו רגע יצאנו לחופשי והיינו בדרכנו לארץ המובטחת.