החופשה של משפת שלום בספרד

כשהגיעו בני משפחת שלום למזרקת הקסם של מונז’ואיק היה חשוך, לא ראו כלום, הם התקדמו לעבר קולות המים הזורמים ופתאום נדלקו אורות והמזרקה התחילה להשמיע קולות מוזיקה, המים התחילו לעלות ולרדת בכל מיני צורות משונות.

ירון מאוד התלהב מהמוזיקה שהתנגנה ברקע וסבתא טוניה כמעט התעלפה מבהלה שהאור נדלק, המזרקה הייתה  מדהימה בעיני כל המשפחה.

לאחר זמן מה שהביטו במים הזורמים ושמעו את צלילי המוזיקה הקלאסית, נפתחו כמה דוכני אוכל ומזכרות מסביב למזרקה, הם  היו פתאום מאוד רעבים והלכו לקנות קצת אגוזים לאכול. כשנועה חזרה עם האגוזים שקנתה למשפחתה סבא דוד מיד לקח כמה אגוזים והתחיל לזרוק אותם אל תוך המזרקה.

הגיעו הפקחים של המזרקה ומיד לקחו אותו הצידה ושאלו אותו:” מה אתה חושב לעצמך כשאתה זורק אגוזים לתוך המזרקה?!” סבא דוד ענה:” אני בסך הכל האכלתי את הדגים שיש בתוך המזרקה.. הם היו נראים מתים כמעט, הם בכלל לא זזו..” “איזה דגים?” שאלו הפקחים, “הדגים השחורים הקטנים…” ענה דוד. “אין שום דגים!!!” אמרו לו הפקחים.

דוד חזר  למשפחתו לאחר שהבטיח כי לא יזרוק יותר אגוזים אל תוך המזרקה. פרשו בני המשפחה שמיכה על הדשא הגדול ליד המזרקה והתיישבו. סבתא שאלה את דוד למה הפקחים לקחו אותו הצידה ודיברו איתו, דוד ענה כי רק רצה להאכיל את הדגים שבמזרקה. כולם התבלבלו ושאלו אותו על אילו דגים הוא מדבר? הם התקרבו לעבר המזרקה, הביטו לתוכה, ולא ראו כלום. הסבא הצביע ואמר:” תראו! יש פה עשרות דגים שחורים קטנים שבכלל לא זזים. איך אתם לא רואים את זה?!?” ענו לו המשפחה:” אלו לא דגים.. אלו משאבות מים!!!! המשאבות מיועדות לשמור על נקיון המים!!”

נועה וירון צחקו ואמרו:” אוי סבא, למה לא הבאת איתך את משקפיך לטיול..”

שי התחיל לספר על המזרקה:” המזרקה נמצאת פה מאז 1929, בנו אותה עבור התערוכה העולמית של ברצלונה, התפרץ הסבא:” אני זוכר שהייתי פה שהייתי בגיל 21..” המשיך שי לספר: “אז לעניינינו, מזרקת הקסם פה ברחוב מונז’ואיק מיוחדת מאוד ומה שמאפיין אותה  הוא שהיא מאוד גדולה, יש בתוכה אורות, ויש הרבה מוזיקה ודוכנים מסביבה, מגיעים אליה תיירים מכל העולם! הכנת הפרוייקט בשם: מזרקת הקסם, היה מופלא!

כשהגישו את התכנון של מזרקת הקסם כולם אמרו שייקח פרק זמן גדול מאוד ושאי אפשר להספיק את הבנייה, אך המתכנן אמר שהוא יכול ושכר מעל ל-3000 פועלים ובן חודשיים סיימו לבנות אותו,”
סבא דוד היה מאוד מופתע, ונועה אמרה שזה לא הגיוני לבנות מזרקה כזו גדולה בחודשיים! לאחר שאכלו ארוחת ערב על יד המזרקה חזרו למלון והלכו לישון.

כשהגיעו בני משפחת שלום למוזיאון פיקאסו, בברצלונה, סבתא טוניה התלהבה מהציור הדיוקן של האישה הבוכה. מרוב הרגש שנבע מתמונה זו סבתא גם התחילה לבכות. שי נבהל כי סבתא בכתה, אך נועה צחקה על סבתא כי היא בוכה. דוד שאל את אמא מיכל:” למה טוניה בוכה?” ואז ענתה האם:”בגלל שראתה את הדיוקן אישה בוכה…” דוד אמר שהוא רוצה לזרוק את התמונה אם היא גורמת לאשתו לבכות אך דוד היה זקן והתבלבל בין הסבתא לבין התמונה וניסה להרים את טוניה במקום הציור, טוניה צעקה חזק וסבא ושי נבהלו כל כך שקפצו גבוה ונפלו על התמונה בשם: גרוניקה. תמונה ענקית שצוירה בעקבות מלחמת האזרחים בספרד.

מנהל המקום כעס כל כך מפני שנפלו על התמונה ואיים שאם יגרמו נזק נוסף אז יצאו מהמוזיאון מיד. דוד ושי אמרו שהם מצטערים מאוד ולקחו אחריות מלאה על המעשה. כשהגיעו המשפחה לעוד ציור התעניינו בה והתחילו לשאול שאלות,  מדריך שהיה במוזיאון שמח להסביר להם על הצייר. הוא סיפר שפיקאסו היה צייר ספרדי מאד מפורסם שחי בתחילת המאה העשרים. הוא צייר בכל מיני סגנונות לפי תקופות בחיים שלו, בין השנים 1901-1904 הייתה התקופה הכחולה, קראו לה ככה מפני שחברו הטוב ביותר התאבד ביריה בראשו, הוא קרא לה התקופה הכחולה כי הוא צייר את כל ציוריו באותה התקופה בכחול שלדעתו הצבע מסמל את הבדידות ואת העצבות מאותה התקופה, ציורו הכי מפורסם בתקופה זו הוא המנגן העיוור. לאחר מכן הגיעה התקופה הוורודה שהעידה על אהבתו לבחורה כלשהי, לאחר מכן התקופה הקוביניזם האפריקני, מפני שהרגיש השתחררות מסיבה כלשהי והיו עוד כמה תקופות..”

כל המשפחה הקשיבה בתדהמה ונועה אמרה:” אני עכשיו בתקופה הוורודה….אוי…מסי אהובי…..”

סיימו משפחת שלום להביט בכל ציוריו ופסליו של פיקאסו והמדריך הוביל אותם ליציאה, בדיוק ברגע שיצאו מהדלת שמעו בפנים קול של חפץ שנפל ארצה, מהר המנהל בא לראות מה קרה ואחת מהעובדות צעקה:”הצילו!! יש פה יונה!!”

מהר אחד העובדים תפס את היונה והוציא אותה מהמוזיאון, כך נגמר הבילוי שלהם במוזיאון פיקאסו.