יומנו של יוסל’ה

קמתי בבוקר ליד אמי ואחי, אך לא ליד אבא שמת כבר חצי שנה על ידי הנאצים במחנות ההשמדה. יצאתי מפתח ביתי לחפש שאריות אוכל. נכנסתי לסמטה והבחנתי בכמה חתיכות לחם עטופות בשקית ניילון מאחורי הפח הגדול שבגטו. כנראה אחד היהודים בגטו החביא את זה. התלבטתי האם לקחת את זה. מצד אחד, אם אקח, אוכל להרוויח לי ולבני משפחתי יום נוסף בגטו אך מצד שני אקח חיים של מישהו אחד או אפילו משפחה שלמה. הרמתי את השקית כדי לקיים את השבועה שנשבעתי לאבא לפני שנשלח למחנה- לדאוג למשפחה לאחר מותו. באתי לפנות לרחוב הראשי כאשר נתקלתי באדם. הוא הסתכל על השקית ומיד תפס את ידי בחוזקה וצעק “מיין” (שלי ביידיש). בלי היסוס הפלתי את גופו החלש לקרקע וברחתי חזרה לביתי חזרה בריצה. נכנסתי לבית עם השקית מוחבאת מתחת לחולצה כדי ששאר דיירי הבית לא יבחינו בה. כאשר הגעתי לאזור בו משפחתי שכבה,