יאנקו מן העיר התחתית

עבודה בספרות

יאנקו מן העיר התחתית

מגישים: אופק אלחיני ויואב לוי

כתה:ח1

מורה:שני

הדמות שבחרנו?

בחרנו בדמות יאנקו מכיוון שיאנקו היא דמות מסקרנת שלא מסופר עליה הרבה, מה קרה לו, למה הוא עם כיסא גלגלים ודברים שמגלים לאט לאט מהסיפור, מה שהופך אותו לדמות מעניינת ומסקרנת שרק רוצים לדעת עליה יותר ויותר.

תחילת סיפורו של יאנקו:

זה היה הלילה שבחיים לא אשכח נשמעו דפיקות חזקות בדלת אלה היו הגרמניים אימא מיד החביאה אותי בעליית הגג נשמעו צרחות ויריות פחדתי להשמיע קול.                לקחו את אבא אימא אמרה בקולות בכי וצער ומאז לא ראיתיו.

התחבאנו בעליית הגג שבועיים עד שהגיעו הקאפו

(משטרת היהודים) והלשין עלינו.

שלחו אותנו ברכבת צפופה לא היה אפשר לזוז החזקתי את יד אמי והבטיחה לי שלעולם לא ניפרד.

ברכבות לא היה היגיינה וכולם עשו בדליים וברצפה.

אני דאגתי לא ידעתי לאן יקחו אותנו פחדתי שאפרד מאמי.

 אחרי ימים ארוכים של רעב הגענו לפולין הגרמנים דחפו אותנו מהרכבת, זה הרגע שהפרידו בין הגברים ,הנשים וילדיהן היו בכי וצרחות, הגברים ניסו להגן על משפחותיהן פתאום נזכרתי באבא שאלתי את אמא מה קרה לו לפתע הפרידו אותנו אותי ואת אמי, אמי התחילה לבכות לא ידעתי אם זה בגללי או בגלל שדיברתי על אבא התחלתי לבכות ופחדתי שלא אראה את אמי יותר,צעקתי לה שהבטחת שלא ניפרד עם דמעות בעיניים….. ראינו יהודים קופצים מהרכבת, מנסים לברוח.

לקחו אותי לאושוויץ זו הייתה תקופת החורף היה קור אימים והייתי רעב וצמא הכניסו אותנו למקום סגור אם שמירה מוגברת והרבה מאוד יהודים, ידעתי לפי הטלאי הצהוב הכניסו אותי לבית צפוף עם שני משפחות, בפנים הם דאגו לי ואני תמיד חשבתי מה אם אמא ומה קרה לאבא והפעם לא היה אף אחד שיעודד אותי.

עברו ימים ומצאתי חברים חדשים יוסי ושמואל שיחקתי איתם והייתה לי הרגשה שלאן שהלך בעולם לא יהיה לבד.                                                          הרבה ילדים נעלמו יום אחרי יום אז החביאו אותי ולא יכולתי כבר לצאת רק לפעמים הייתי בורח והולך לחבריי בחשש.

עבר חודש ולא נשארו כמעט ילדים, נשים,חולים וזקנים כולם התמעטו מיום ליום,אך אני נהיתי רזה ויוסי ושמואל נעלמו ידעתי שאם לא אברח גם הגורל שלי יהיה כמו שלהם.

שמואל סיפר לי שיש ילדים שגונבים אוכל וידעתי שזאת תהייה ההזדמנות לברוח.

יום אחרי זה היה לילה קר והיה שלג והיום פחות גרמנים בשמירה זאת הייתה ההזדמנות אך אותו שומרים הסתובבו מסביב לגטו ראיתי את החור אך הוא נסתם מהשלג רצתי לפני שהשומר יבוא חפרתי וידי קפאו מקור אך המשכתי ובגלל שהרזתי עברתי דרך החור אך לא ידעתי מה לעשות לא תכננתי את זה עד הסוף.

רצתי עד שראיתי בית הוא היה בית פולני,ידעתי פולנית ודפקתי בדלת בפחד למחשבות האם הם ילשינו,אולי יתפסו אותי ונשמעה פתיחה בדלת ניסיתי שיכניסו אותי אך לא הסכימו הם איימו להלשין עלי אם לא אלך פשוט בכיתי,לא ידעתי מה יקרה אולי אני צריך למות זה מגיע לי? הם הביאו לי 2 פרוסות לחם עם תפוח אדמה וטרקו את הדלת, הפסקתי לבכות ידעתי שאני לא רוצה שאני אוותר ברחתי ליער ופה הכל מתחיל

זה היה מפחיד ללכת ביער הייתי לבד פחדתי שמשהו יתקוף אותי או שהנאצים יתפסו אותי או שהנאצים יתפסו אותי ניסיתי להירדם חשבתי מה יקרה אם יתפסו אותי, חשבתי על אבא, הייתי רעב והיה לי קר ואז ונרדמתי.

התעוררתי וראיתי פנים של אישה והייתי מכוסה בשמיכת פרווה והיה לי ליד אוכל ומים נלחצתי לא ידעתי איפה אני, הנאצים תפסו אותי שאלתי את עצמי? מי זאת האישה הזאת?

פתאום היא שמה לב שפקחתי את עיני היא שאלה מה שלומי פחדתי לא ידעתי מה לענות והיא שאלה שוב אתה בסדר,עניתי כן בחשש, שאלתי איפה אני?  מי את? למה אני פה? בפחד ובסקרנות שמי רחל ושמך שאלה אותי, שמי יאנקו איפה אני שאלתי אתה במקום טוב ובטוח.

פתאום שמעתי צעקה שקוראים לרחל היא הלכה ואמרה לי לפני להתחבא שמעתי שיש צעקות של חיליים גרמניים מתקרבים לאיזור,התחלתי לאבד תקווה לא רציתי לחזור לגטו או למות התגעגעתי לאמא ולרגע היה שקט, הבנתי שהגרמנים הלכו רחל נכנסה בשקט ואמרה לי עדיין להתחבא,היא החביאה אותי בחדר קטן מתחת לאדמה היה בו קר וצפוף.

אחרי דקות ספורות אמרו  לנו לצאת ושכבר בטוח בחוץ, לפתע חייל גרמני נשאר מאחור וגילה אותנו נשמעו צעקות יריות ורעש של עוד חיילים מגיעים התחלנו לברוח ורחל החזיקה לי את היד לכיוון הים,הגרמנים רדפו אחרינו ורציתי הכי מהר שיכולתי עד שמשמעותו שתי יריות,חייל גרמני פגע בי ברגליי בכיתי וכבר איבדתי תקווה רחל תפסה אותי ועם עוד ידיד שלה הרימו אותי לסירה, צעקתי מכאבים חשבתי שעדיף כבר למות  

ראיתי אנשים נופלים מול עיני,שמעתי את ראש הפיצוצים,ידעתי שעם יפגעו מרחל שנינו נמות כבר לא הרגשתי את רגלי אך הכאבים לא הפסיקו,ראינו כבר את הסירה היינו ממש קרובים ופתאום נשמע פיצוץ זה היה נשמע ממש קרוב לא הפסקתי לעקל מה שקרה וכבר הייתי באוויר רחל זרקה אותי,אל הסירה וראיתי אותה שוכבת מאחור,לא יכולתי להסתכל איך יורים בה והייתי בסירה חסר אונים והתעלפתי.

וקמתי בבית חולים ואמי לידי חשבתי שאיני רואה טוב אך זוהי.

ניסיתי לקום אך לא הצלחתי ואמי אמרה שהכל  בסדר בקולות עצב,אמרתי שאכזבתי אותה בגלל רגליי חשבתי שלא תרצה אותי יותר בגלל שאני נכה היא ענתה שתקבל אותי איך שאני.

היינו כבר בישראל אם אמא שלי אך בלי אבא הבנתי שזו דרכו של העולם ומה שצריך לקרוא קורא.