יומנו של יניב

יומני היקר

,היום עברו חודשיים שלא ראינו את שוקה וחבר

יאנקו עצוב מאוד מאז  שהוא לא ראה אותם.

אני ויאנקו הלכנו לפארק שעשועים בחיפה שקרובה לקיבוץ שלנו, שלפתע הבחנו בשני ילדים משחקים הוא לא זיהה אותם מרחוק

התקרבנו למגלשה ופתאום ראינו את שוקה וחברו שמואל משחקים יחד.

,בעוד שצפינו בהם  בהם משחקים בכדור רגל החלה אזעקה עולה ויורדת שוקה ושמואל לקחו את יאנקו ואותי בכיסא ורצו למקלט הציבורי

לאחר האזעקה שמואל סיפר לנו שהוא מבין באזעקות  והאזעקה הזאת היא של טיל שנורה מלבנון בעקבות המלחמה בין לבנון לישראל

 התקשרנו לאמו של יאנקו שתבוא לקחת אותנו.

למחרת קבענו להיפגש כולנו בגלידריה לאכול גלידה והסתובבנו בטיילת, שוקה ביקש גלידת תות וניל, יאנקו ביקש שוקו וניל

ליאנקו לא היה מספיק כסף לשלם על הגלידה שלו, שוקה שילם עליו,

אני קניתי ברד וניל במקום גלידה, כאבה לי הבטן הייתה לי תחושה שהולך לקרות משהו נורא.

כשיצאו מהגלידריה שמואל סיפר לנו על הגזענות שעברה משפחתו רק בגלל היותם יהודים, ואיך שסיים את המשפט מחבל רץ לעברנו עם סכין ביד ודקר את שמואל 10 דקירות בחזה

המשיך הלאה לדקור עוד אנשים עד שנוטרל, בדרך נפצעו עוד 2 אנשים ואיש נהרג במקום.

התקשרנו מיד לאמבולנס והוא הגיע תוך דקות אחדות

נסענו איתו לבית חולים, לאחר שבוע של בכי ותפילות לשלומו שמואל נפטר בבית החולים.

מיד כששמענו את הבשורה אני שוקה, ויאנקו נסענו לביתו של שמואל עם אמו וישבנו שם שבעה במשך שבועה,

במהלך השבעה באו המון אנשים שהכירו את שמואל, חלקם יותר וחלקם פחות.

אמו של שמואל הייתה במצב קשה לאחר  בשבעה,

אני ויאנקו  הכנו אוכל וכיבוד קל.

בזמן השבעה עלה במוחי רעיון לארגן מרוץ לזכר שמואל וקורבנות הטרור,

לאחר השבעה שוקה, יאנקו ואני הלכנו ליושב ראש הקיבוץ וסיפרנו לו על הרעיון שלנו להקמת מרוץ לזכר שמואל

וקורבנות  הטרור.

שעה לאחר ששיתפנו אותו ברעיון הוא דיבר עם אנשי הקיבוץ וקבע לקיים את המרוץ בעוד שבוע

אני יאנקו ושוקה הכנו מודעה עם פרטים על המרוץ, הסתובבנו ברחבי הקיבוץ ותלינו את המודעות, וגייסנו משתתפים.

לאחר שבוע קיימנו את המרוץ, בהתחלה הזמנו אנשים שנפגעו מהטרור או משפחותיהם,

הגיעה אישה שמשפחתה נרצחה בפיגוע טרור, היא סיפרה שהיא ומשפחתה נסעה בכביש בדרך לסבא וסבתא שלהם שלפתע עברה לידם מכונית .תופת שהתפוצצה

בעלה וילדיה נהרגו במקום והיא נפצעה קשה.

לאחר מכן חילקנו דגליי ישראל והחלנו לרוץ לזכרם של נפגעי פעולות הטרור,

במהלך המרוץ הגיע מחבל מתאבד, הוא רץ עם שוקה ויאנקו והתחזה ליהודי.

הוא פוצץ את עצמו, אני נפצעתי בינוני ופינו אותי לבית החולים,

חשבתי מה קרה לשוקה ויאנקו במרוץ, בסוף לאחר שכנועים רבים ביקשתי מאמא שתספר לי והיא הסכימה

שוקה ויאנקו נרצחו בפיגוע.

יומני היקר, עברו שבועיים מאז הפיגוע ואני בתהליכי

שיקום והרופאים אומרים שבעוד יומיים אוכל ללכת על הרגליים.

אמי ביקרה אותי היום וסיפרה שאנחנו עוברים לפתח תקווה,

הייתי שמח כי עוברים למקום חדש אבל טיפה עצוב בגלל שהקיבוץ רחוק מפתח תקווה וכל הזיכרונות שלי עם יאנקו, שוקה ושמואל נשארו שם

יומני היקר, כנראה שלא אכתוב לך יותר היום לאחר שנה מהפיגוע החלטתי להפסיק לכתוב יומן.