נקודה פנימית

סיפור הבא התרחש בשנת 2008 ה’תשס’ח באחד היישובים ליד קריית שמונה בצפון הרחוק.
מתאר את חייהם הטריים של דור ונורית.
דור- יליד אחד היישובים בצפון הארץ, הבן הקטן מתוך שלושה אחים לאב שהתאלמן בתחילת שנות האלפיים.אחיו הגדולים יוצאי סיירות שונות, שלאחר שירותם הצבאי עבדו במשרד הביטחון בחו’ל ולאחר מכן בחרו להמשיך לחיות שם את המשך חייהם.
האב שאול, נכה צה’ל.מלמד נערים לבר מצווה בעיסוקו שגר כל חייו בצפון שאהב
דור בעצמו יוצא סיירת מובחרת.שמרגע שהתייתם מאימו נשאר מחובר לאביו והחליט להשאר לחיות בקרבתו.
את נורית הוא הכיר בזכות אבישג בת דודתו שחשבה לנכון לנסות להכיר לה את בן דודתה המוכשר.
נורית הייתה חברתה לספסל הלימודים במכללת תל חי במגמת הוראה לגיל הרך.
אבישג מיד הבינה שמדובר בבחורה מיוחדת ויוצאת דופן.סיפור אחד כבר הספיק לה להבין את עומק הבחורה- לאחר שירותה הצבאי.טסה נורית להודו  ולקראת אמצע
הטיול נחשפה לראשונה לבתי חב”ד .אמנם נורית גדלה בקיבוץ ומבית לא דתי בלשון המעטה, אבל מיד הוקסמה מהנתינה של השלוחים הצעירים.באמצע הטיול, שיתר הקבוצה שהתחילה איתה את המסע המשיכו להתפזר צפונה לנאפל.היא  החליטה שהיא נשארת בבית חב”ד שממוקם במרכז/צפון הודו    למשך שאר הטיול. הפעילות של נורית הייתה לשמור על בת השלוחים בת החמש ובזמן שהייתה מלמדת אותה תכני לימוד לגיל הרך,נחשפה בעצמה לתכנים שטרם הכירה בעצמה,בנוסף לשיעורים   שהעבירו השליח והשליחה מידיי ערב, יצאה נורית לאחר 4 חודשים של “טירונות רוחנית” כהסברה מחוזקת ומחוברת לחיק היהדות.
למעשה החיבור לדת הוא הסימן שנתן את האות להכירה לדור שהגיע מרקע דתי ולאחר פגישה אחת ניסתה אבישג לדלות פרטים, אבל מגודל ההתרגשות של נורית לא הצליחה לחבר משפט תחבירי שתיאר את הפגישה הראשונה. מכאן המשיכו מספר פגישות והדרך לחופה הייתה קצרה.

לאחר החתונה החלו לחשוב איפה כדאי לגדל את ילדיהם שיבואו בעתיד.
נורית הייתה שנה שלישית בהוראה וחלמה להגשים את חלומה להיות גננת.
החיבור לילדים החל כשהייתה בת 12 והייתה הבייביסיטר של הקיבוץ, נורית הייתה לוקחת עשרה שקלים לשעה וילדים שהיו מגיעים בקביעות היו מקבלים מתנות ופרסים מהכסף שנורית הייתה מרוויחה משמירתם. הדרך להוראה הייתה קצרה,בשנה השלישית נורית יכלה כבר לעבוד בתור סטאז’רית והשנה הרביעית הייתה צריכה להסתיים בטכניון(נווה שאנן) העדר הצעות עבודה בצפון הובילו את נורית לעבוד בתור סייעת עד לסיום התואר ואפילו שידעה שמעבר לחיפה יועיל עבורה רבות,לא יכלה לעלות בדעתה לבקש זאת, לאור החיבור שהיה לדור עם אביו ובמיוחד שידעה שחמה אלמן שחי לבדו וכמה נוכחותו של בעלה דור חשובה.

דור עבד בתור רבש”’צ היישוב והיה בחור מאוד אינטליגנטי. נורית תמיד האמינה שבעלה יכול להגיע בכל תחום שיחפץ הכי רחוק שאפשר, אבל דור שהיה מסור לאורח חייו הקפדני התמהמה עם לימוד אקדמאי וגם ידע שאם יחליט ללמוד זה יהיה רק באוניברסיטה.נורית מצידה לא לחצה וידעה לראות את הטוב שבכל דבר, אם ילמד יהיה יותר יציב ואם לא ילמד לפחות תרוויח בעל יותר פנוי ופחות עמוס.אמנם השנה הרביעית בפתח ונסיעה פעמיים בשבוע לחיפה תוך כדי עבודה לא פשוטה בתור סייעת בגן שהגננת לא היקלה ראש איתה, מכיוון שידעה שהיא עתידה להיות גננת,החליטה לא לתת לנורית לקבל שום החלטה משום שפחדה שנורית עתידה להתחרות איתה על ניהול הגן, הסייעות בגן ידעו שהיא סייעת מלית ברירה וגם ככה בעתיד לא תבצע את עבודת הסייעת,אז בכל הזדמנות חיפשו לתת לנורית את המטלות הקשות. נורית מאידך לא התלוננה מפני הסייעות, היא ידעה שזו הזדמנות. שום גננת לא “זוכה” לדעת את העבודה של הצוות מתוך עשייה עצמית קודם לכן. לכן קבלה מתוך מסירות נפש את התפקיד.

היחסים בין נורית לשאול היו חמים,נורית אף פעם לא ראתה בחמה מכשול,הפוך. ראתה בו דמות חשובה בחייהם הטריים, היא אהבה לשאול את חמה שאלות מהתורה וסיפורים מהצבא בארוחות שבת שנהגו לפקוד ביחד ושאול לעולם לא התערב בקשרם הזוגי והשתדל לא לשאול שום שאלה אישית. לשאול היה ניסיון חיים עשיר, הוא לא היה צריך יותר ממבט בעיניים בשביל לקלוט סיטואציה. הוא ידע שכלתו עתידה להפיקד בתקופה שלאחר החתונה, הוא אמנם לא שאל אותם על שום תכנון היריון או הקמת בית משלהם, הדבר היה לו ברור. הוא ראה בכלתו את אשתו המונחת.מאוד חמה,ביתית,משפחתית שלוקחת שליטה מלאה על הבית,בישולים,אפייה,סדר וניקיון. כמובן שדור היה גם כן בחור דיי מוצלח, מסוג האנשים שכל מה שנגע צלח, אם זה כלי נגינה,או תיקוני חשמל,רכב,צבע.הוא היה רב גווני..הילד המוכשר של הבית. שאול הבין שמדובר בזוג מוצלח שמתישהו ירצה להתפתח במקום שיותר קל.אמנם מאוד אהב את הצפון וכך גם ילדיו. אבל ככל שהדורות התבגרו,החבר’ה הצעירים הבינו שעתיד נמצא בטכנולוגיה. והצפון עם כל ההיתרונות של זילות יוקר המחיה. שלווה נפשית, סדר יום יותר רגוע ללא פקקים ולחץ והבין שעתיד להיווצר מצב מכריע בקשר של בנו וכלתו בנוגע להקמת הבית. אבל הוא החליט לא להתערב כמובן ולתת חוות דעת.ניסיון עשיר כבר אמרנו? השנה התקדמה ובמהלך ארוחת השבת דור קם להגיש את האוכל. בד”כ נורית אהבה להגיש ולהציג את בישולייה הקולינריים , אבל הפעם זה היה דור שהגיש. האוכל נראה מעט טפל ללא ריחות תבלין כפי שהיה קודם לכן. ברגע שדור הניח את המנה הראשונה נורית השתדלה לא לנשום כאילו שמדובר בגל ריח חריף. שאול כפי שנהג כהרגלו לא ניסה לרמוז, או לנסות לדלות מידע ועולם כמנהגו נוהג. אכל את הארוחה ללא שום סימן מחשיד. דור שהכיר את אביו ידע שהוא לא באמת אדם תם. ולקראת סוף הארוחה נתן לאשתו נורית לבשר את הבשורה המשמחת. נורית פתחה ואמרה שיש לה בשורות משמחות..שאול הציג את פניו מופתעות ותמה מה כבר יכול להיות? נורית החלה לספר “היום בבוקר הלכתי לבקר את משפחתי לפני כניסת השבת. הוריי שעדיין לא נוהגים לערוך קידוש בשבת, עורכים סעודה בשישי בצהריים. אני במהלך הסעודה נצלתי את המצב כדיי לטייל ברחבי הקיבוץ שכה אהבתי בתור ילדה,עברתי ברפת,אמרתי שלום לבעלי החיים והכנתי אותם שתיכף נכנסת השבת ובגלל שהן חיות בארץ הקודש, גם להם מגיע מנוחה והמשכתי לחממה של גידול גמבות, גמבה אחת משכה את תשומת ליבי.נראה שבתוכה אין חלל ריק” לפתע הניחה אותה על השולחן. אתה מוזמן לאכול ממנה הפצירה בחמה שאול. שאול ממשיך את המשחק שכאילו עדיין מחכה לפאנץ’ הסיפור, חותך את הגמבה בחציה ולפתע רואה גמבה קטנה בתוך הגמבה הגדולה. לפתע דמעות כיסוי את כל פניו. דור ונורית גם לא יכלו להשאר אדישים

אדישים, כדיי לשבור את האווירה, נורית הקימה את שאול ויחד עם דור החלו לרקוד ולשמוח סביב שולחן השבת. השמחה עטפה את כל השכונה כולה באותם הרגעים.. באופן אירוני פרשת השבת הייתה “תזריע”  שאול שהיה קורא בתורה בשבתות התחיל את הפרשה וכשהגיע הפסוק השני  “דבר אל בני ישראל לאמור אישה כי תזריע וילדה זכר וגו’..לא הצליח להמשיך לקרוא, למעשה רק בשלב הזה הוא הבין שבנו האהוב עומד להפוך לאבא ועם כל ההרגשות המשיך להקריא בקול רם את הפרשה,בסוף הפרשה ניגשנו המתפללים ושיבחו אותו על הקריאה,טענו שהוא קורא שבת אחרי שבת במשך עשרות שנים,והפעם הזאת הוא הצליח ממש להחזיק את כולם מרוכזים במשך כל הקריאה, לטענתם נשמה
יתרה קראה יחד איתו.

יום ראשון הגיע לאחר השבת המשמחת. שאול החליט לבקר את בנו דור בעבודה.בשביל למצוא סביבה שקטה. “תראה אמר שאול לדור,אני מעדיף לדבר איתך בארבע עיניים,אני עד עכשיו לא התערבתי לך בשום החלטה בחיים,את כל ההחלטות את קבלת לבד מגיל בר מצווה, אנחנו משפחה חזקה,אתה איבדת את אימך בגיל 15 לעולם לא היו לך ולאחיך טענות. שאחיך הבכור השתחרר, לא כפיתי עליו להשאר, אחריו גם דביר שהתשחרר מהצבא הלך בדרכו ונשאר לחיות באצרות הברית. ממך לא בקשתי שתשאר, אבל ידעתי שאתה מחובר יותר מהם לארץ ולצערי גם למסורת היהודית. אבל  הפעם אני רוצה בראשונה בחיי לבקש ממך משהו אחד” דור היה
קבוץ בתוכו הבין שהוא כל חייו עשה הכל בכדי לכבד את אביו והרגיש שפעם הראשונה שאביו מבקש ממנו  יהיה לו קשה לסרב לו
משהו אישי,  ,אבל הרגיש בפנים מתח..שאול מתחיל בבראשית כתוב “על כן עזב  את אביו ואת אימו ודבק באשתו” דור בלע רוק וענה בעדינות..מי אמר בכלל שנורית רוצה לעבור? שאול ענה-אתה בכלל הצעת לה לעבור? אתה יודע שהיא מוסרת את נפשה בשביל שתוכלו לגור פה, אתה מצידך נשארת בסביבה המוכרת,העבודה שלך פשוטה עבורך,אבל אשתך? היא חודשים ראשונים,הריון ראשון לא כזה פשוט,היא עובדת בתור סייעת שזה פי כמה יותר פיזי מגננת ולו הייתה גרה במקום מרכזי יותר,הייתה יכולה לעבוד פחות קשה, אני אגלה לך משהו,אתה בתחילת החיים,אני את החצי של החיים שלך כבר עברתי,רוב הדברים שאתה מתמודד ותמודד אני כבר עברתי, נורית אשת חיל,אני יודע שזוגיות זה דבר מורכב,לא כולם זוכים בנשים שככה מכבדות את רצון הבעל,התורה דווקא מצווה את הבעל לרצות את אשתו,תפקיד הגבר לחזר אחר אישתו, אם לא תשקיע בזה מהתחלה,זה עתיד להתפוצץ לך בפרצוף,אל תנצל את טובתה של נורית. גם אם עדיין לא נפל לך האסימון.גם לאשתך יש רצונות וצרכים ככל אישה בעולם. אתה חייב לשאול,להתעניין תמיד,איך ייתכן שחצי שנה לאחר החתונה  ואתה עדיין לא יודע איפה אשתך רוצה לגור כל חייה? אתה עוד לא מבין שעדיין התאפסת על עצמך ,אתה מגיע מהנקודה שאיבדת את אמך בגיל 15 וכולם צריכים להבין את הצורך שלך להיות קרוב אליי.אבל אתה יודע על מה חתמת בכתובה בכלל? לא כתוב שאתה צריך לרצות את אביך לפני אשתך,כיבוד הורים ושלום בית על פי דין תורה,שלום בית קודם וממלא שמכבדים את הורים זה שומר גם על שלום בית. לכן אני מבקש ממך עוד היום לדבר עם נורית בנושא,לשאול להתחיל להתעניין בכל דבר שהיא צריכה,אל תשכח שיש לך עובר בתוך בטנה והוא שלך שניכם,היא סוחבת ואל עוזר לה להרים..אל תחכה שהיא תשבר..דור שבמשך כל השיחה שתק והפנים את דבריו של אביו,לבסוף שאל את אביו שאלה- נורית דברה איתך בנושא? שאול הטיח בו תשובה נוקפת, ממתי אני שואל אנשים שאלות?! ובטח שלא את כלתי מאחורי גבך, כשאני שואל שאלות אני לא מקבל את האמת, אבל .האמת נמצאת לכל אחד ואחת בתוך העיניים. אבל את אשתך אתה חייב תמיד לשאול שאלות,גם אם אתה חושב שאתה יודע את התשובות,תתעניין לא כי התשובה מעניינת, תתעניין כי אישתך מעניינת  אותך וגם מה היא חושבת וגם מה היא מרגישה,אבל לא מתוך חובה,אלא. מתוך בחירה פנימית,גם אם לא לשמה,סופה לשמה.