עבודה יהונתן ברגר ויותם כהן.

ציור זה אינו אחד מציוריו של לאונרדו דה וינצי בשם הסעודה האחרונה שנוצר בשנת 1494-1497ציור זה מסמל את הארוחה האחרונה של ישו ותלמידיו

יהונתן ברגר:

אני בחרתי בדמות לאונרדו דה וינצי מפני שסיפור חייו מרתק לא רק כאומן אלה גם כמדען וחובב טבע,הוא השתתף בתקופה היסטורית מעניינת,מאוד וכל ציור שלו זה סיפור במלואו .בהמשך הספר אספר לכם מיהו ומהם יצירותיו הגדולות ביותר, נספר לכן מהן אך לא רק על הציורים אלה גם על ההמצאות שלו. התרגשתי מאוד מהדמות מכיוון שכל חייו הוא נלחם בשביל מה שהוא אהב, הוא עד קשה מאוד די לעשות את הכל ביחד,לדוגמה: הוא היה אומן וממציע. כל המצאותיו נבנו באיזשהו תקופה, כל אחת בתקופה שונה,חלק מהמצאותיו משומשות עד היום, כמו חליפת הצלילה או בתקופה של לאונרדו דה וינצי,”הריאה המימית” שהכל יסופר עליהם בהמשך הספר. הוא תמיד עבד בשביל מה שהוא אהב כמו הציורים הרבים שהוא צייר, כמו “הסעודה האחרונה” שלקח לו יותר מחמש שנים לצייר, לכן הוא אדם מיוחד, שתמיד מסיים את מה שהוא אוהב והוא נלחם כדי שיקירו את מה שהוא בנה.

אני לוקח מלאונרדו דה וינצי את הדביקות שלו למטרה.

עוד כל מיני פרטים מעניינים מחכים לכם בסיפור.

מקווה שתהנו !

לאונרדו דה וינצי הוא איש אשכולות איטלקי שנולד בכפר בשם אנקיאנו בשנת 1452 ב15 באפריל.

 בגיל 14 החל לעבוד כשוליה בסטודיו של האמן ורוקיו – אחד האמנים הידועים ביותר באותה תקופה. בתפקידיו השונים שימש כצייר, פסל, מהנדס וארכיטקט, אך שאיפתו המרכזית היתה להיות מוכר בראש ובראשונה כמהנדס.

סיכויים וסיכונים: הכנסייה ממש לא אהבה את לאונרדו מפני שהוא פעל נגד האינטרסים של הכנסייה, כך שסיכוייו להצליח כנגד הכנסייה היו מאוד נמוכים, הוא סיכן את כל הקריירה שלו כאומן, ממציא ויוצר נשקים, ואפילו את חייו מפני שהכנסייה תעשה הכל כדי שלו יהיה אנשים שילכו נגדה.
גאוניותו של לאונרדו ממשיכה להפליא גם היום, כ – 500 שנה לאחר מותו, ב – 1519 בגיל 67. במשך מאות שנים התפרסם לאונרדו דה וינצ”י בעיקר בזכות כשרונו כצייר. שתיים מיצירותיו: “המונה ליזה” ו”הסעודה האחרונה”, נחשבות עד היום בין הציורים המפורסמים ביותר בעולם.

רק במאה ה – 19 נתגלו מחברותיו ובהן אוצר בלום של רעיונות מקוריים בתחומי המדע והטכנולוגיה. כיום הן מוכרות כאוסף המסמכים החשוב ביותר בתולדות התפתחות המדע, בתקופת ימי הביניים והרנסאנס. לאונרדו נחשב כיום, למהנדס בעל ההישגים הרבים ביותר בתקופתו.

לאונרדו דה וינצ’י נחשב לאחד הגדולים שבאמני הרנסנס האיטלקי במאה ה-15. הוא מוכר כמי שצייר את “מונה ליזה”, את “הסעודה האחרונה” ויצירות מופת רבות אחרות, אבל מתברר כי לפני שהוא עלה לגדולה כצייר, מצא את עצמו האמן, כמו הרבה צעירים אחרים, מחפש עבודה בתחום אחר לגמרי ואפילו שולח קורות חיים.

הוא נולד בצפון איטליה באפריל 1452, מחוץ לנישואים, והוגדר כילד בלתי חוקי, עובדה שריחפה מעל ראשו כעננה בכל שנות ילדותו. בגיל צעיר גילה עניין ברישום ובקדרות, ובגיל 14 התקבל לעבודה כשוליה בסדנה של האמן אנדריאה דל רוקיו בפירנצה, שם עבד כעשר שנים. בגיל 26 קיבל הזמנה ראשונה כצייר עצמאי, אבל מסיבה לא ברורה זנח את המשימה תוך כדי עבודה. גם עבודות נוספות שהוזמנו ממנו באותן שנים ננטשו על ידו. לא ידועה הסיבה שבגללה הוא לא השלים את היצירות, אבל אפשר לשער שבאותה תקופה הוא פשוט לא מצא את עצמו. ב-1482, כשהיה בן 30, עזב את פירנצה ועבר למילאנו, שם בחן אפשרות לעסוק בתחום אחר שהיה קרוב לליבו. כששמע שדוכס מילאנו, לודביקו ספורצה, מחפש מדען צבאי ומהנדס של אמצעי לחימה עבור הצבא שלו, מיהר להציע את עצמו לתפקיד.

בתקופת הרנאסנס  תיאבו את ימי הביניים .הם האריכו מאוד את התקופה העתיקה, כמו למשל יוון העתיקה ורומא, הם העריכו מאוד את התרבות של יוון ורומא העתיקה, כמו ההצגות וההופעות שלהם לכן הם קראו לעצמם תקופת הרנסנס הקלאסית.)

אחת מיצירותיו הגדולות ביותר הייתה המונה ליזה, או בשמו השני לה ג”וקונדה, אלה השמות שניתנו לציורים של לאונרדו דה וינצי בתחילת המאה ה16.לאונרדו דה וינצי סיים את הציור בשנת 1507 במרכז התמונה דיוקן של אישה.במאה ה-19 הפך הציור לאחת מהיצירות הנודעות בעולם,

מאז במאה ה-20 הפך הציור למקור השראה והערצה,מחאה,לעג,וחיקויים רבים של הציור המפורסם.

מונה ליזה היא דיוקנה של ליזה די נולדו גרארדיני, אשתו של וחר בדים מפירנציה בשם פרנצסקו די זאנובי דל גוקונדו.

עד היום איננו יודעים מדוע נוצר ציור זה, הפרטים היחידים שאנו יודעים מתיאורו של גורגו וזארי, הם שבזמן שלאונרדו דה וינצי צייר את הציור, הוא הזמין ליצנים, נגנים וזמרים כדי לגרום לאישה להמשך לחייך.צרפת מוכנה למכור את הציור במחיר של כ1.9 מיליארד יורו.

אך זאת לא יצירתו היחידה של לאונרדו דה וינצי,הוא צייר עוד עשרות ציורים , כמו מדונה וילד עם פרח, מדונה וילד עם גון הצעיר,סיינט גון הבפטיסט,בתולת הסלעים, סעודה האחרונה,הבשורה הערצת מגי ועוד עשרות עד מאות ציורים מדהימים.

שתי הציורים המפורסמים ביותר הם המונה ליזה והסעודה האחרונה.

כפי שציינתי בעמוד הראשון של העבודה לאונרדו דה וינצי לא היה רק אומן אלה גם מהנדס וממציא, הוא המציע דברים שהיו נשמעים כמו מדע בדיוני שאף אחד לא האמין שהם אמיתיים.

הוא המציא 6 המצאות מדהימות:

ההמצאה הראשונה שלו היא מונה מעופפת מבנה המכונה (בימינו מטוס) קיבל את השראתו ממבנה גופם של הציפורים והעטלפים.

המכונה של לאונרדו דה וינצי כללה 2 כנפיים ענקיות שמחוברות למסגרת עץ, בתוכה שוכב הטייס כאשר הוא שולט בכנפיים בעזרת ידיות.

אך מכונה זאת לא הייתה הצלחה גדולה, לא היה לה מנוע לכן לא היה ברור כיצד הוא אמור להתנתק מהאדמה. גם עם לאונרדו דה וינצי היה דוחף אותו מהצוק סיכויי ההישרדות היו מאוד נמוכים.

ההמצאה השנייה שלו היא רכב משוריין:

המצאה זאתי כללה עגלה המכוסה בשתי שכבות של מתכת המיועדות כדי להגן על החיילים שבפנים

העגלה המונעת על ידי כוח אדם של החיילים.

העגלה כללה חריצים שאפשרו לחיילים האיטלקים לירות מתוך העגלה.

רכבו המשוריין של לאונרדו דה וינצי לעולם לא נבנה, רק כ400 שנה לאחר מכן,בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הפך הכלי המשוריין לכלי צבאי אירופאי נפוץ בשדה  הקרב.

המצאתו השלישית של לאונרדו דה וינצי היא:

חליפת הצלילה שכנראה כמעט כולנו מכירים היום, לאונרדו דה וינצי הוא א הראשון שחשב על חליפת צלילה עבור בני אדם, אך בוודאות הוא שהיה לו את הרעיון הכי טוב לדגם.

לפי רישומיו של לאונרדו דה וינצי החליפה הייתה להיות עשויה כולה מעור, החליפה כללה ג’קט, מכנסיים ומסכה בעלת חלונות שיאפשרו לצולל לראות את מה שמסביבו.האוויר אוחסן בבלוטה שעל ג’קט העור וצינורות שהיו מחוברים למסכה היו מאפשרים לצולל לנשום.

החליפה גם כללה יחידה לאגירת שתן.מפני שלאונרדו דה וינצי לא ידע כמה זמן ייקח לצולל מתחת למים, לכן הוא הוסיף כיסים כדי לשים בהן סכין וקרן כדי שהם הוא ירצה לעלות למעלה האנשים למעלה יוכלו לראות את הבועות ולדעת שהוא רוצה לעלות למעלה,רק באמצע המאה ה-20 החוקר המפורסם ז”ק קוסטו היו בעזרת חברו המהנדס אמיל גנון את ה”ריאה המימית” שאנו מכירים היום כחליפת הצלילה.

:יהונתן ברגר

:רפלקציה

אני נהניתי מאוד מתהליך העבודה,עשיתי את העבודה בכיף וברצון.

מאוד אהבתי את הסיפור על הציורים “מונה ליזה”, ו-“הסעודה האחרונה”.

לפי דעתי תכנון העבודה היה מצוין ומלהיב.

ולא הייתי עושה שום דבר כדי לשפר אותה.

החלק האהוב עליי בכל העבודה היה הקריאה של מה היו המצאותיו והעובדה שאת רובם בנו רק כלאחר מאות שנים.

סיכום

העבודה מספרת על לאונרדו דה וינצי עצמו אך בעיקר על ציוריו והמצאותיו, על כמות הזמן שלקח ליצירתם ואחרי כמה שנים באמת בנו את המצאותיו?

במהלך העבודה אפשר ללמוד על הדברים העיקריים והכי חשובים של לאונרדו דה וינצי כמו ציריו המפורסמים,והמצאותיו שחלקם משומשות עד היום.

מקורות מידע:

אינציקלופדית אאוריקה

בא- במייל

ויקיפדיה