מסע ישראל כיתות יא

שינויי הגבול ברמת הגולן החל בהסכם ניוקומב-פולה (1923), המשך בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, עבור בקו הפסקת האש 1967 וכלה בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (1974)
רמת הגולן (בערבית: هضبة الجولان – תעתיק: הדבת אלג׳ולאן) היא אזור בצפון-מזרח ארץ ישראל. דיסציפלינות שונות מגדירות באופן שונה את גבולות השטח המוגדר כרמת הגולן:

כאזור גאולוגי וביוגאוגרפי, רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין נהר הירמוך מדרום, הר החרמון מצפון, הכנרת ועמק החולה ממערב וחורן ממזרח. אף כי הגבול הגאוגרפי (בצד מזרח) אינו ברור, כיוון שמישורי הבזלת של הבשן נמשכים עד לעומק סוריה. שטח הרמה הוא כ-1,800 קילומטרים רבועים, מהם כ-1,200 קמ”ר בשליטת ישראל. ברמת הגולן נחלים רבים, המספקים כשליש ממי הכנרת. שלושת הבולטים שבהם מחלקים את רמת הגולן לשלושה חלקים – הצפוני (בין החרמון לנחל גילבון), המרכזי (בין נחל גילבון לנחל דליות), והדרומי (בין נחל דליות לירמוך)

ביום ב’ נבקר בגן השלושה ונלמד על מבנו ועל היסטוריית המקום :

מקור שמו הערבי של הגן – הסח’נה (“החמה”), הוא בכך שהמים בבריכה הגדולה שבו חמימים תמיד (כ-28 מעלות כל השנה). שמו העברי של הגן – “גן השלושה”, מנציח את זכרם של חיים שטורמן, אהרון אתקיןודויד מוסינזון, שנהרגו ב-15.9.1938 (י”ח באלול תרצ”ח) בעת שעלו עם המכונית בה נסעו על מוקש, כ-6 קילומטרים מדרום לבית שאן, כאשר יצאו לעמק בית שאן למצוא מקום מתאים לקיבוץ חדש.

הגן מורכב ממערכת של שתי בריכות מלאכותיות גדולות (עליונה ותחתונה), האוגרות בתוכן את מי המעיין. הבריכות מקושרות זו לזו, וכן נמצאות בגבהים שונים, דבר המאפשר את המשך זרימת המים לאפיק נחל עמל. אורך הנחל בתחום הגן מגיע לכ-500 מטרים.

המעבר בין גדות הבריכות מתאפשר על ידי מספר גשרים בשטח הגן.

המרכז הבהאי העולמי הוא המרכז המנהלי והדתי של הדת הבהאית. הוא שוכן בצפון ישראל – בערים חיפה ועכו ובסביבותיהן, וכולל את אתרי

העלייה לרגל הבהאיים העיקריים ואת המבנים המשמשים משכן למוסדות הבינלאומיים של הדת, ובהם מבני משרדים, בתים לעולי רגל, ספריות, ארכיונים, מרכזי מבקרים, מקדשים וגנים נרחבי ידיים. שורשיו של המרכז הבהאי העולמי בשהותו של בהאא אוללה בארץ ישראל בתקופת השלטון העות’מאני, במחצית השנייה של המאה ה-19.

כל הפעילות הבהאית במישור הבינלאומי מרוכזת על ידי המרכז הבהאי העולמי, ובכלל זה ניתוב משאבים וקבלת החלטות המשליכות על הדת הבהאית כולה. בית הצדק העולמי השוכן בחיפה הוא הסמכות העליונה של הדת, והוא נעזר בפעולותיו במרכז ההוראה הבינלאומי הסמוך ובמוסדות הבהאים האחרים.

מבני המרכז הבהאי העולמי וסביבותיהם, ובמיוחד המתחם הבהאי על הר הכרמל ומתחם אל-באהג’ה בעכו, מעוצבים בקפידה, תוך שימת דגש על יופי,אסתטיקה ועיצוב נופי הנחשבים לעקרון חשוב בדת הבהאית. הם מהווים מוקד עלייה לרגל לבהאים מרחבי העולם, ויעד תיירותי לתיירים ולמבקרים אחרים. בשנת 2008 הוכרזו 26 ממבני המרכז השוכנים ב-11 אתרים שונים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית.

קיסריה היא עיר נמל שהוקמה בשנים 13–25 לפנה”ס. העיר הייתה המרכז המנהלי הרומי ביהודה מאז כינון פרובינקיה יודיאה (לאחר הדחת ארכלאוס בשנת 6 לספירה). היא שמרה על מעמד זה ביהודה, ולאחר מכן בפרובינקיה סוריה-פלשתינה עד 390, ולאחריו בפרובינקיה הביזנטית פלשתינה פרימה. העיר נקראה על שם אוגוסטוס קיסר. כיום חלק משטח העיר העתיקה הוא גן לאומי בניהול רשות הטבע והגנים ביחד עם החברה לפיתוח קיסריה. בסמוך לעתיקות קיסריה, הוקמה במאה ה-20 קיסריה המודרנית.

מטרתו העיקרית של נמל קיסריה הייתה לשמש כמקום עגינה לספינות הרומאיות שהובילו דגן מאלכסנדריה שבמצרים, לרומא.

ברכת הנמל הייתה מחולקת לשלושה אזורים עיקריים: הנמל הפנימי, המרכזי והחיצוני. סירות וספינות קטנות עגנו באזורים הפנימיים, וספינות גדולות עגנו בנמל החיצוני.