מיכלאנג’לו ויצירותיו

מיכלאנג’לו (או בשמו המלא: מיכאל אנג’לו די לודיבקו באונאררוטי סימוני) נולד בקַפֶּרְזֶה, כפר טוסקני קטן בנפת אַרֶצוֹ, כ- 50 ק”מ מזרחית לפירנצה ב6 למרץ 1475. אביו, לודוביקו די סימוני , שימש בתפקיד פקיד ממשל  באזור. כשהיה מיכלאנג’לו בן שש נפטרה אמו, מה שהוביל בסופו של דבר את משפחתו לעקור לפירנצה. אף שנולד בכפר קפרזה, החשיב את עצמו מיכלאנג’לו לאיש פירנצה עד יומו האחרון. עוד בהיותו נער רצה לעסוק באמנות, ולמרות התנגדות אביו יצא מיכלאנג’לו ללמוד אצל האמן גִירְלַנְדָיוֹ שהיה צייר ידוע בעיר פירנצה.

לאחר שנה בסדנתו של גירלנדיו, שם התנסה באמנות הפרסקו, עבר ללמוד אצל ברטולדו די ג’ובאני בגן הפיסול שהקים לורנצו דה מדיצ’י, וכתוצאה מכך הפך לבן חסותו וגר בארמונו. בתקופת שהותו בארמון נחשף למיטב המשוררים והפילוסופים של תקופתו, ולמד על התרבות היוונית והרומית מאנשי האקדמיה האפלטונית, שנהגו להיפגש בארמון מדיצ’י. עם פטירתו של לורנצו בשנת 1492 עזב מיכלאנג’לו את הארמון אך שמר אמונים כל חייו לבית מדיצ’י.

את שתי יצירות הפיסול הראשונות שלו השלים בטרם מלאו לו 16 שנים, בעודו חניך בגן הפיסול של לורנצו דה מדיצ’י. האחת היא תבליט של המדונה אשר מניקה את ישו התינוק, והשנייה היא תבליט של קרב הקנטאורים. מיכלאנג’לו מעולם לא מכר את יצירותיו הראשונות, ודאג לכך שתמיד יהיו תלויות על קירות ביתו.

ב-1496, בגיל 21, הגיע לרומא, שם יצר את פסליו הראשונים. אחד המפורסמים שבהם נקרא “פייטה” (רחמים), פסל המדונה המחזיקה בזרועותיה את גופתו של ישו לאחר שהורד מהצלב. ייחודו של הפסל הוא באנטומיה המדויקת שהפגין בפיסולו של ישו ובמבטה המהורהר של המדונה. לאחר שהונח הפסל במקומו שמע מיכלאנג’לו אנשים מדברים על כך שכריסטופורו סולארי פיסל את הפייטה. מתוך זעם הוא חרט על הפסל את המשפט  מיכלאנג’לו בואונרוטי מפירנצה פִּסְּלוֹ. לאחר מכן נשבע כי לעולם לא יחתום שוב על שום יצירה מיצירותיו, ואכן, ה”פייטה” היא יצירתו החתומה היחידה של מיכלאנג’לו. באותן שנים פיסל גם את “בכחוס”, אל הפריון והיין. יש הטוענים כי דמותו השאננה והמעט מתנשאת של בכחוס באה לבקר את הלך הרוח המסוכן של רומא באותה העת.כדי ללמוד לפסל את גוף האדם, הרבה מיכאלאנג’לו לנתח גופות וללמוד את השרירים ומבנה הגוף האנושי לפרטיו.

בשנת 1501 חזר לפירנצה עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית. ארבע שנים בילה מיכלאנג’לו בפירנצה כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. באותן שנים פיסל את “דוד”, שהפך לאחד מסמליה של העיר. מיכלאנג’לו זכה בזכות לפסל את דוד מגילדת הצמר, ויצר אותו מגוש שיש פגום שאף פסל אחר לא הצליח לפסלו. תוך כדי פיסול “דוד”, הוא גם צייר את “המשפחה הקדושה”, הציור הראשון שאותו מכר. יצירה זו היא הצעד הראשון שלו בתחום הציור והיא זו שפתחה לו את הדלת לציור ותכנון פרסקאות, כמו אלו שבתקרת הקפלה הסיסטינית וה”רוחצים”.

בשנת 1505 הזמין אותו האפיפיור יוליוס השני לרומא, ושם יצר בין היתר את הפסל “משה”, עליו החל לעבוד בשנת 1513 וסיים בשנת 1542. הפסל מוצב כיום בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי. מיכלאנג’לו דימה את משה כבעל קרניים בגלל התרגום הלטיני של התנ”ך, אשר טעה בהבנת הפסוק “קרן עור פני משה” (שמות ל”ד פסוק 35).

יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציור הפרסקו בקפלה הסיסטינית (אולם התפילות) בוותיקן שברומא, יצירה שהחל בשנת 1508 והקדיש לה ארבע שנים וחצי.

תכנונו המקורי של מיכלאנג’לו היה לצייר את שנים-עשר השליחים כמסגרת לתקרה, אך מהר מאוד הבין כי הוא רוצה למלא את כולה בפרסקאות שיתארו את בריאת העולם. תחילה נעזר בעוזריו, אך עבודתם לא נראתה לו, והוא מחק הכול והחל לצייר בעצמו. העבודה הייתה קשה לביצוע, ואילצה את מיכלאנג’לו לטפס לתקרת הכנסייה על פיגומים בגובה 19 מטרים (שאת אופן הרכבתם על התקרה פיתח בעצמו) ולעבוד בתנאים קשים. הוא היה קנאי ביותר לעבודתו וסירב לכך שמישהו מלבדו ומלבד האפיפיור יראה אותה. בסופו של דבר השפיעה עבודתו רבות על ציירים ואמנים גדולים באותה עת, כמו רפאל, שסגנון ציוריו השתנה באופן ניכר לאחר שנחשף לתקרת הקפלה. בין סיפורי הבריאה שצייר על תקרת הקפלה – הפרדת היום והלילה, בריאת אדם וחוה, הפיתוי, הגירוש מגן עדן, וסיפור המבול.

מיכלאנג’לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו, ובגיל 72 היה לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. בעשור השביעי לחייו, בעת שחי ברומא, קשר ידידות אמיצה (ואולי התאהב) בויטוריה קולונה, משוררת והוגה דתית.

מיכלאנג’לו נודע באופיו המלנכולי והזעוף, ומשום כך לא נמשך לחברת אנשים ונהג להתבודד. בנוסף, נודע בהרגלי היגיינה גרועים.

מיכלאנג’לו השפיע על פסלים רבים שבאו אחריו, בהם אוגוסט רודן ואחרים.

ב-1961 ראה אור ספרו של אירווינג סטון, , אשר ראה אור בעברית כחיי מיכלאנג’לו, בסדרת ספריה לעם בהוצאת עם עובד, בתרגום שמואל שניצר. סטון שהה באיטליה מספר שנים לצורך כתיבת הספר, שהיה פסגת יצירתו. על ספרו זה קיבל אות הוקרה מיוחד מממשלת איטליה על תרומה למורשת התרבותית של הארץ.

במלאת 3,000 שנה לכיבוש ירושלים על ידי דוד העניקה לה עיריית פירנצה העתק של הפסל “דוד”, במטרה להציבו במוזיאון מגדל דוד. בשל לחץ של גופים חרדים ודתיים בעיר, בהיות דמותו של דוד מוצגת עירומה, נדחתה מחווה זו.

יצירותיו של מיכלאנג’לו:

בשנת 1496 הוא יצר את פסלו “פייטה” (רחמים ואדיקות) .לאחר מכן מ1501 עד 1505 הוא פיסל את הפסל הכי מפורסם שלו ” דוד”. הפסל היה

יצירת מופת בעיני אנשים רבים והוא נפהך לסמל של הרפובליקה בפירנצה

ב 1505 קרא לו האפיפיור יוליוס השני לעצב לו את מצבת הקבר שלו.  במהלך התכנון הוא נתבקש לעצב את תקרת הכנסייה הפרטית של האפיפיור היצירה שלימים נקראה “בריאת האדם” .עד היום אפשר לראות הציור המפורסם הזה שלו ב”קפלה הסיסטינית” בוטיקן (רומא.). היצירה הזו לקחה לו 4 וחצי שנים של עבודה  ומרירות כי מיכלאנג’לו תמיד הכריז על עצמו קודם כל כעל פסל – ורק אחר כך צייר.
לאחר שסיים לצייר את תקרת הכנסייה הוא חזר לתכנון המצבה של האפיפיור שנקתעה שוב כמה פעמים וכאשר סיים אותה אחרי המון שנים,
היא לא הייתה כפי שתוכננה. אחד מהפסלים שתוכננו למצבה הזו הוא הפסל המופרסם שלו “משה” שהיו שאמרו שהוא דומה לדיוקנו של האפיפיור  וליוס השני.
מיכלאנג’לו  מת בפברואר 1564,  והשאיר אחריו אוצרות לעולם כולו, ולאמנות בפרט. הוא נחשב לאחד מגדולי הפסלים בהיסטוריה, אולי הגדול שבהם. רבות מיצירותיו של מיכלאנג’לו, כגון הפסל דוד, משה, הפייטה של מריה וישו בוותיקן והפרסקאות בקפלה הסיסטינית (“בריאת העולם”), נחשבות מהחשובות שבאמנות העולמית.

:ציטוטיו של מיכלאנג’לו

“ציור טוב הוא כזה שנראה כמו פסל”

מיכלאנג’לו משווה ציור טוב לפסל משתי סיבות : הראשונה היא שהוא אישית העדיף פיסול על ציור ותמיד הכריז על עצמו בראש ובראשונה כפסל ורק   .אחר כך כצייר והשנייה היא שהוא התאפיין בסגנון ציור בשם ” מנייריזם” שהתאפיין בהגזמה, בעיוות ובמלאכותיות ומושפע מפיסול רומי .
המנייריזם היה מאוד מקובל בתקופת הרנסנס, במיוחד בצפון איטליה, מסוף “שיא הרנסאנס” (בסביבות 1520) ועד תחילת הבארוק (בסביבות )1600.

 בדרכים סודיות שאף פעם לא תדעו הצלחנו להזמין את מיכלאנג’לו לריאיון

מראיין: שלום מיכלאנג’לו

מיכלאנג’לו: שלום לך איש זר

?מראיין : מה שלומך

מיכלאנג’לו: בסדר יחסית למישהו שכרגע יצא מהקבר שלו

?מראיין:מה דעתך על המוזאונים כיום

 מיכלאנג’לו: לדעתי זה קצת מעצבן שיש יותר ציורים מפסלים

?מראיין: ועל מעט הפסלים שכן יש

מיכלאנג’לו:מזעזע! אין בזה שום הגיון

מראיין: זאת אומנות מודרנית

מיכלאנג’לו: לזה אתם קוראים אומנות? דברים הידרדרו מאוד אני רואה

 ?מראיין: איך אתה חושב שאומנות צריכה להיראות

מיכלאנג’לו: בעלת חוקים קבועים ולא סתם שפריץ של צבע

מראיין: תודה לך שהתארחת אצלנו , אתה רשאי לחזור לקבר

!מיכלאנג’לו: תודה באמת

:קול אישי

חוץ מזה שלמדתי על מיכלאנ’לו דברים שלא ידעתי עליו – רק הכרתי את היצירות המפורסמות ביותר כגון “דוד” או הציור בתקרה בוותיקן, גם למדתי על כמה מושגים באמנות , כמו מה זה מנייריזם, או שמות של יצירות האמנות המפורסמות ביותר (כמעט) בעולם.  זה מדהים בעיני שעד היום מיליוני אנשים יכולים להינות מאומנות אמיתית ויפה כל כך, שנשמרה לאורך שנים. אני מאוד מקווה שאצליח להגיע בקרוב לרומא לראות חלק מהן במו עיניי.

אני שמח שבסופו של דבר בחרתי בנושא הזה, הוא אפשר לי להשכיל ואני בטוח שאזכור את מה שלמדתי כאן כשאבקר ברומא.

ביבליוגרפיה

————————————-

ויקיפדיה- מיכלאנג’לו

————————————-

ויקיפדיה – מנייריזם

————————————-

אינציקלופדיית “הבריטניקה החדשה לנוער” כרך 11

————————————-

מה היה שמיימי במיכלאנג’לו?-אתר אאוריקה