עבודת שורשים- אביגיל רז

אביגיל רז

חלק א׳-

קוראים לי אביגיל רז אני בת 13. צבע העיניים שלי בצבע חום ושערי גם כן,  צבע העור שלי הוא בהיר. אני מאוד אוהבת שמלות וג’ינסים שהם לא קרועים. הצבע שאני הכי אוהבת בעולם הוא תכלת. הקיצור של השם שלי הוא אבי כל חברותי קוראות לי אבי ודווקא אני אוהבת את השם הזה מאוד. יש לי משפחה מדהימה יש לי שני הורים ששמם: ענבר ועמיהוד וההפרש ביניהם הוא שנתיים. יש לי שני אחים: אחד בן 8 ששמו יואב והשני בן שנה ששמו עתי, בנוסף לכך יש לי חתול מיוחד ומתוק ששמו: גיזמו

אני משתייכת לקבוצה תאטרון ולומדת רפואה,אני מאוד אוהבת ללמוד רפואה וזה תחום שאני מתעניינת בו מאוד. מגיל קטן אני על במות רוקדת, שרה ומשחקת. אני והבמה חברים טובים מאוד, כשאני עצבנית וכועסת את כל האנרגיות שלי אני מוציאה על הבמה זה המקום שבו אני מרגישה בטוחה ואהובה.

כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות שחקנית בתאטרון כי אני מאוד אוהבת תאטרון. כשאני משחקת דמות אני לא רק משחקת אותה אני ממש חיה אותה אני חושבת על איך שהיא מדברת, איך שהיא מתנהגת במצב מסויים, או איך שהיא נראית. אני מאוד אוהבת לשחק דמויות דרמתיות, מושכות ומאוד מאתגרות.

אני מאמינה שבין חברים ואנשים ובין כל בנאדם שאנחנו מכירים ונמצאים איתו ביום יום צריך להיות אמון הדדי וכבוד הדדי! אני מעריכה אנשים שאומרים את האמת, אנשים שנותנים לנו להרגיש שהם סומכים עלינו. העניין של הכבוד מאוד חשוב לי כי כשאני מכבדת את הבנאדם שמולי אז אני אקבל את אותו יחס אבל אם אני אתנהג כלפיו בזלזול אני אקבל את אותו היחס. מה שאני נותנת אני מקבלת בחזרה, אנחנו צריכים לתת מעצמנו כדי שיתנו אחרים גם כן לנו ולחברה..

יש לי חפץ שהוא רק שלי. כשאני עצבנית אני לוקחת אותו והולכת למקום שקט מקום שהוא רק שלי. כשאני כועסת ואני לא רוצה לדבר עם אף אחד יש לי את החפץ שלי ורק הוא יכול להרגיע אותי רק הוא! ומי שכבר מכיר אותי הבין כבר מה החפץ הזה – האוזניות הכחולות שלי!!!

פרק בחירה

חלק ב-

1. החלום שלי הוא להיות שחקנית בתאטרון כי אני מאוד אוהבת תאטרון. כשאני משחקת דמות אני לא רק משחקת אותה אני ממש חיה אותה אני חושבת על איך שהיא מדברת, איך שהיא מתנהגת במצב מסויים, או איך שהיא נראית. אני מאוד אוהבת לשחק דמויות דרמתיות, מושכות ומאוד מאתגרות, יש בתאטרון משהו שמאוד מרגיע אותי וכשאני מגיעה לשם אני שמה את כל הצרות ואת כל הריבים שלי בצד ומתרכזת בחוג שלי במה שעושה לי טוב באמת, במה שמרגיע אותי.

2. הערכים שאני מאמינה בהם הם אמון, כבוד, התנדבות עוד… אני מעריכה אנשים שאומרים את האמת, אנשים שנותנים לנו להרגיש שהם סומכים עלינו. העניין של הכבוד מאוד חשוב לי כי כשאני מכבדת את הבנאדם שמולי אז אני אקבל את אותו יחס, אבל אם אני אתנהג כלפיו בזלזול אני אקבל את אותו היחס. מה שאני נותנת אני מקבלת בחזרה, אנחנו צריכים לתת מעצמנו כדי שיתנו אחרים גם כן לנו ולחברה. כשאתה נותן מעצמך ומנדב לעשות משהו גם עם זה לא בדיוק מה שרצית לעשות בזמנך הפנוי תנסה להפוך אותו לכיף לחוויה…

המשפחה שלי:

אבא:

1. מקור משפחתי רז- רוזנר וסבי קיצר את השם.
2. השם הקודם היה רוזנברג וכשהם עברו מגרמניה להונגריה השם התקצר מרוזנברג לרוזנר.
3. זילבר- המקור שלו מצ’כיה ופירושו זה: כסף/כפית כסף.
4. הם הכירו בתל אביב דרך שני האבות ונשאו בשנת 1970. החתונה הייתה בהפרדה בגלל שהם היו דתיים.
5. לסבי מצד אבא היה אח אחד שנולד בישראל. סבא איבד שתי בנות במלחמת העולם השנייה (השואה). לסבתי היו 4 אחים וכולם נולדו בישראל ולאבא של סבתא הייתה משפחה שנספתה בשואה.
6. אצל סבא דיברו הונגרית ורומנית ואצל סבתא דיברו אידיש וצ’כית.
7. עבודתו חוקר ברשות המיסים ותחביבו הוא קריאה וטיולים ומשחקים. אבי אוהב ללמוד היסטוריה ותנ”ך.
8. בתיכון: המסורתי בירושלים. אוניברסיטה: תואר ראשון באוניברסיטה העברית, תואר שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב.
9. לאבא שני חברי ילדות שאיתם הוא עדיין שומר על קשר, חוץ מזה יש לו המון חברים בעבודתו.
10. אבא היה נשוי לפניכן ואחר כך הוא פגש את אימא התאהב בה והתחתן פעם שנייה. באחד הטיולים של אבי ואמי לחול הם נסעו לפראג וכשהם טיילו בין הרחובות הם נכנסו לרובע היהודי ושם היה מקום שהיו בו לוחיות עם שמות של אנשים שחיו שם בפרג בזמן מלחמת העולם השנייה ואז פתאום בין הלוחיות הם מצאו לוחית עם שם של מישהו מהמשפחה של אבא שנפטר בשואה.
11. אבי מאחל לי להתבגר ולקחת אחריות על כל דבר שאעשה בחיים ושתמיד החיים יאירו לי פנים.

אימא:

1.מקורו של שם המשפחה- פרידמן הוא הונגרי גרמני.

2.לא היו שמות קודמים.

3. שם המשפחה של סבתא שלי לפני נישואיה הוא סלומון: משמעותו הוא שלמה ומקורו תימן.
4. סבי וסבתי הכירו בצבא התחתנו בבית החייל בתל אביב בשנת 1972.

5.לסבתא אח אחד ולסבא אח אחד וכולם נולדו בישראל.

6.שפת הדיבור בבית: אצל סבתא עברית ומעט ערבית ואצל סבא הונגרית בעיקר וקצת עברית.

7.עבודת אמי היא עבודה בקרן פרטית שעושה מחקרים בתחום השיקום הפסיכיאטרי, התחביבים שלה הם: צילום, אפיה, קריאה, תאטרון, אמי אוהבת במיוחד תאטרון ומשחק.

8.בתיכון: תיכון קוגל ולמדה באוניברסיטה הפתוחה.

9. אמי שומרת על קשר עם שלושה חברי ילדות שהיו לה.

.10 אימא הייתה נשואה לפניכן וכשפגשה את אבא התחתנה אתו.

12 אמי מאחלת לי שאני אלמד להעריך את עצמי ולדעת מה אני שווה ושאני יקבל החלטות נכונות שיעשו לי טוב.

שאלה משותפת:

11. נולדתי בירושלים בהדסה הר הצופים. בחודשים הראשונים היו לי עיניים מלוכסנות ושיער שחור חלק וכולם קראו לי בחיבה התינוקת היפנית. בגיל 10 ימים עשו לי טקס קריאת שם בבית הכנסת המסורתי בגבעה הצרפתית ואת הבריתה חגגו לי בבית שמואל בירושלים. הייתי עצלנית ולא אהבתי ללכת ואהבתי שלוקחים אותי על הידיים כל הזמן וכבר בגיל שלש ההורים לקחו אותי לטיול באירופה ושם הכרתי חבר בגרמניה בשם לוקאס. כשהייתי קטנה היה לי רדיו קטן שהייתי הולכת איתו לכל מקום ובו אהבתי לשמוע את השיר: blue.

מאין באה משפחתי

קצת רקע על משפחתי…

סבא וסבתא רבה מצד סבתא שלי מוצאם מעדן (תימן).

הם עלו לארץ בשנת 1940 שסבתא רבה שלי הייתה בת 17 וסבא רבה שלי היה 19. סבא וסבתא שלי מצד אימא נולדו מארץ ואני דור שלישי לילידי הארץ, סבתא וסבא רבה מצד סבא שלי מוצאם מהונגריה עלו לארץ בשנת 1947 אחרי שעברו את השואה. ממשפחתו של סבא רבה שלי מכל המשפחה נשארה רק אחות אחת ומסבתא רבה שלי נשארה גם כן רק אחות אחת. מי ששלט באותה התקופה בארץ ישראל הם האנגלים ואחרי מלחמת השחרור שהתקיימה בשנת 1948 עם הכרזת המדינה קמה מדינת ישראל.

בתקופה עלייתם לארץ הם הגיעו לתל אביב והתיישבו ברחוב אלנבי.

משפחתו של סבי גרה בקיבוץ משמר השרון שם התחתנו ועברו לתל אביב ולאחר מכן לחולון ושם נולדו להם שני ילדים.

מידע כללי על משפחתי:

מצב כלכלי: סבא עבד בברזלנות  וסבתא תופרת

חינוך: סבא למד בפנימייה בירושלים ולאחר מכן שירת בצבא בחייל הקשר שם הכיר את סבתי והם התחתנו וגרו וגרים בחולון ונולדו להם שלושה ילדים.

ואמי היא הבת הבכורה!

מאכלים מיוחדים מהעדה ההונגרית:

1. מרק גולש
2. רגל קרושה
3. כבד קצוץ
4. חביתיות מתוקות

מאכלים מיוחדים מהעדה התימנית

5. ג׳חנון
6. מרק רגל
7. מלאווח
8. לחוח
9. קובנה

תאריכים חשובים בחיי המשפחה של סבתי:

1. עלו לארץ ישראל- 1940
2. גרו בתל אביב- 1940
3. סבא רבה וסבתא רבה התחתנו-1947
4. עברו את מלחמת השיחרור-1948
5. נולדו להם שני ילדים- 1949 ו- 1950

תאריכים חשובים בחיי המשפחה של סבי:

1.ההורים התחתנו ונולדו להם שני ילדים- 1950 ו- 1952

2. מלחמת ששת הימים- 1967
3. סבי התחתן- 1972

4.נולדה אמי הבכורה- 1974

סוף…

משפחתי ומסורת ישראל

בשבתות אנו נוהגים לערוך את השולחן לערב יום שישי כולם רחוצים ולבושים חגיגי ובארוחת שישי אנו נוהגים לאכול אוכל קצת יותר שונה מארוחות רגילות. אנחנו מאוד מקפידים שכולם ישבו בשולחן בערב שישי, בראש השנה ובערב פסח אנו חוגגים עם דוד של אמי והמשפחה של אשתו שהיא משפחה מאוד גדולה עם הרבה אנשים. בשבועות אנחנו אוכלים כולם ביחד מאכלי גבינה כמו: פשטידות, עוגות גבינה, מאפינס גבינה ועוד… בחנוכה אנו מדליקים נרות וכל יום שרים שיר אחר שקשור לחנוכה וכמובן אוכלים סופגניות ואמי מכינה לביבות. בפסח גם כן אנו עושים פיקניק עם סבי וסבתי ועם עוד קרובי משפחה שבהם כל אחד מביא שני מאכלים הקורים לפסח כמו: מצה ברייל, ביצים קשות, סלטים מיוחדים ועוד..

בנוסף אנו נוהגים לפעמים בימי שיש להכין פיצה כל המשפחה וכל אחד מתבל ושם ומוסיף מה שהוא אוהב ואני מאוד אוהבת שאנחנו עושים את זה כי זה גום לי להרגיש טוב ושכיף לי.

ימי ההולדת

כל שנה אנו עושים יום הולדת מאוד מושקעת כל זה שונה פעם זה רק למשפחה אבל הרוב זה גם לחברים כמו:

בגיל 9 עשו לי מסיבת פיג׳מות בת יומיים שבה היה סדנת יצירה, משהי מקצועית שאפרה אותנו, הכנו גופיות שעליהם יהלומים ושטויות, סרט ופופקורן וכמובן הלילה הלבן…

והשנה כשהייתי בת 13 עשו לי מסיבת הפתעה שמאוד הצליחה כל החברות הכי טובות שלי באו למסעדה וחגגו לי שם ושם גם קיבלתי את כל המתנות שלי גם מהחברות וגם מאח שלי ולאחר מכן הלכנו לחדר בריחה ממש מגניב וגדול ולסיום הלכנו למסעדת קינוחים ששם ראיתי פתאום את סבא וסבתא שלי שעשו לי הפתעה בכך שהגיעו ליום  הולדת שלי והביאו לי את ההפתעה הכי טובה בעולם: הטלפון החדש שלי!

מתכון לגולש המשפחתי שלנו:

2 בצלים

1 כף פפריקה מתוקה

1 כף פפריקה חריפה

קוביות שר בקר/ עגל/ שישליק עוף

קורט מלח

קצת פלפל

2 עלי דפנה

5 תפו״א

4 כוסות מים ( פחות או יותר )

1 כף קמח

בתאבון!

אירוע משמעותי בחיי

בחיי היו הרבה אירועים משמעותיים, אך ברצוני לספר לכם על אחד מהם, שהיה משמעותי במיוחד…

כאשר התחילה השנה של כיתה ו החלטתי שהחוג שבו אני רוצה להתמקצע  הוא: תאטרון. דיברתי עם אימא שלי על כך, היא אמרה שזה רעיון יפה מאוד ושזה באמת יכול להתאים לי כי כבר מגיל שלוש אני רוקדת, שרה ומשחקת כל מיני דמויות כאלה ואחרות.

לאחר שבוע וחצי אמי מצאה חוג תאטרון שנמצא במרכז העיר ששמו:” תאטרון נורית קציר”, לאחר שבוע אני ואמי הלכנו ליום הפתוח אבל קראנו שיש מבחן כניסה שבלעדיו אי אפשר להירשם לחוג הזה. כשהגעתי לשם מאוד פחדתי ונבהלתי כי א. לא הייתי עם הרבה ביטחון כמו שאני היום ו-ב. היה שם המון ילדים והם לא יכולים לקבל את כולם. כשנכנסתי לאודישן הם שאלו אותי כמובן כמה שאלות הם ביקשו ממני לעשות כל מיני דמויות  לשחק כל מיני משחקי תפקידים וגם  דיאלוגים, הם הסתכלו איך אני מתמודדת עם דיאלוג בקבוצה שיש כל מיני מחלוקות דעת והסתכלו איך אני מתמודדת עם דו שיח של שני אנשים, מאוד פחדתי אבל לאט לאט נכנסתי לזה והבנתי שגם עם אני לא יתקבל אז זה לא משנה לי! כי זה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. לאחר יומיים הגיעה תשובה, והתשובה הייתה חיובית. לאחר שבוע הגעתי לשיעור הראשון וכמובן שהכרתי חברים חדשים והתרשמתי לטובה.

הדבר הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לי מכיוון שמגיל קטן אני נרשמתי להמון חוגים שאיך להגיד בעדינות לא מצאתי את עצמי שם. והיו לי המון חוגים לנסות כמו: ריקוד, טניס, שחיה, ציור והרשימה עוד ארוכה…

אבל הפעם אני מיוזמתי ביקשתי את החוג הזה, הרגשתי שזה החוג שאני יתמקצע בו ויאהב אותו ושם אני גם יתמצא, גם מבחינה חברתית אבל גם מבחינה של למצוא את עצמי ולאהוב את זה. כשהתקבלתי הרגשתי שפה אני הולכת לפרוח ואת זה אני אוהב. אני חושבת שבאמת החוג הזה שינה לי את החיים אני אוהבת אותו שאני ברמה שכשאני הולכת אליו אני כבר חושבת על השיעור הבא. זה שינה לי את החיים מעוד בחינה שכל החוגים שהייתי בהם עד כה הסיעו אותי אליהם אבל לחוג הזה אני נסעתי לבד והרגשתי סוף סוף עצמאית בהתחלה אני מודה שהיה קשה להתמצא במרחב במרכז העיר שאני לא מכירה שם כלום אבל פעם אחרי פעם אחרי פעם כבר היום אני זוכרת את הדרך בעל פה.

והיום אחרי כמעט שנתיים שלמות בחוג אני יכולה להגיד שזה מה שאני אוהבת ובטוחה שאני רוצה לעשות את זה בעתיד. ובעוד חודש אני מקימה מחדה עם חברי לקבוצת התאטרון שלי שבו הולכים להיות כל הסובבים אותי.                                                            .

“אני וארצי”

אני ביקרתי עם המשפחה שלי במקום שנקרא:” פארק מיני ישראל”

פארק זה ממוקם בלטרון שבעמק איילון, והינו פארק דגמים דינאמיים, הגדול והמתקדם מבין 45 פארקים דומים הפזורים ברחבי העולם. המקום משתרע על פני שטח של 30,000 מ”ר ובו 385 מודלים בקנה מידה של 1:25, המייצגים את המקומות ההיסטוריים, הארכיאולוגיים, הדתיים והתרבותיים שבמדינה. זאת בנוסף למיצגי תעשייה, תשתית ואתרי טבע. במקום 20,000 עצים ננסיים ו-30,000 דמויות וכלי רכב המבטאים בתנועה, צבע וצליל את הוויית החיים שבארץ. בנוסף, קיימות אטרקציות נוספות בפארק, בהן: ג’ימבורי, סירות פדלים, מתנפחים ופינות יצירה.

כאשר הייתי שם עם משפחתי מאוד נהניתי היה שם קודם כל היה שם מאוד נקי, היה שם מאוד צבעוני ולא היה משעמם! המקומות זזו, האנשים דיברו.לדוגמא בספארי היו שם כפתורים אני ואחי לחצנו והפיל השפריץ מים, כשראינו את הרצל לחצנו על כפתור והוא התחיל לספר את סיפור חייו. ראינו שם את הר החרמון, את הרכבת הקלה, את הרצל, את הספארי, את הכנסת ועוד המון.

אני ממליצה בחום על המקום כמו שפירטתי קודם יש שם המון אטרקציות מעניינות ועוד כאלה שלא סיפרתי. המקום הזה הוא לא כמו כל המקומות האחרים,  הוא פארק חוויתי, שמרכז מודלים ייצוגים של מבנים ומקומות של שישה אזורים שנמצאים במדינת ישראל. בנוסף בכל תחנה הסבר קצר על התחנה עם המאפיינים השונים ומהרמקולים בוקעים צלילים  מיוחדים במינם כל אווירה לאתר ולמקום שלה.

״חפצים מספרים״…

קצת על התכשיט

החפץ שעליו אני מעוניינת לספר לכם הוא: השרשרת של אימא שלי.

השרשרת עשויה מזהב לבן.  התליון מעוצב כשני קווים לא ישרים ובאמצע יש אבן, השרשרת מיועדת לענידה כמובן ליופי.

עוד כשאמי ואבי היו חברים הם נסעו לפראג לטיול הראשון שלהם ביחד, אבי קנה לאמי את השרשרת הזו בשנת 2002 זהו התכשיט הראשון שאבי קנה לאמי בחנות תכשיטים קטנה. את התכשיט בחר אבא שלי, אמי מאוד אהבה את התכשיט כאשר קיבלה אותו. אבי בחר אותו מכיוון שהוא עדין ומיוחד ויפה. הוא גם אמר שהשרשרת הזו מזכירה לו את דגל המדינה וזו עוד סיבה שבחר אותה, אבי העניק אותה לאמי כסמל להמשך קשר רציני ולחיזוק הקשר שלהם. עד היום לאחר 16 שנה היו לאימא שלי המון תכשיטים, שרשראות, טבעות, עגילים ועוד אבל זאת נשארה אחת האהובות עליה ביותר. אמי אמרה שמתישהו בעתיד הרחוק תעביר אלי את השרשרת הזו בירושה…

כשראיתי את אמי עונדת לראשונה את השרשרת היה בה משהו שתפס את העין שלי היא הייתה ממש מיוחדת ועדינה לא זוהרת ולא נוצצת כמו שאני אוהבת פשוטה…

סיכום ורפלקציה

זהו סיכום העבודה שלי, הנקודה האחרונה, העמוד האחרון, המילה האחרונה. את האמת לא ממש התלהבתי מהרעיון הזה שנקרא עבודת שורשים, אבל לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעשות את העבודה בחריצות ובהנאה שזה הכי חשוב!

בהתחלה היה לי מאוד קשה לכתוב לא ידעתי ממה להתחיל, איך להתחיל, מה לרשום, כמה, ,איפה שלא יהיה פחות מדי או יותר מדי ובקיצור סיבוך אחד גדול. ניסיתי לחשוב איך להציג את עצמי ואיך להביע את הרגשות שלי ואת השורשים שלי וכל המשפחה שלי בעבודה הזאת, אז אמרתי קודם כל מהשם שלי והגיל שלי וכשהתחלתי לכתוב אז כבר הבנתי את העניין ונזכרתי בעוד פרט ועוד פרט ושמחתי מאוד שככה הצלחתי לכתוב את העבודה.

העבודה הזאת תרמה לי הרבה ידע שלא ידעתי, כאשר אספתי את המידע היו המון דברים שגיליתי שהיו חדשים לי ושלא היו מוכרים לי בעבר. מנקודת מבט אחרת אני שמחה שהייתה לי את ההזדמנות הזאת לעשות את העבודה הזאת ובאמת להיכנס לתוך השורשים העמוקים שלי, אני לוקחת לחיים את כל העבודה הזאת כי מבחינתי זה לא עבודה להגשה זה מסע, זה חוויה עוצמתית וסוחפת שבה מתגלה לי כל מיני דברים שלא ידעתי חלק טובים וחלק רעים…

אני מעוניינת להגיד תודה רבה להורים שלי ולאח שלי שעזרו לי במסע הזה , ועזרו לי להיכנס לשורשים העמוקים שלי ולגלות דברים חדשים, ומאוד שמחתי שהיה לי את התמיכה הזאת מצדם כי זה נתן לי ביטחון עצמי להמשיך ולכתוב אותה.

המשפחה שלי נרתמה לעזור לי בעבודה הזאת והם מאוד אהבו את המוצר המוגמר שלי ואמרו שהוא מאוד מושקע ומאוד יצירתי.

ריגש אותי לגלות דברים חדשים שלא רק קשורים לשורשים שלי אלה גם לשורשים שבלב שלי כמו שלדוגמא גיליתי שכשהייתי קטנה היה שיר אחד במיוחד שהייתי אוהבת לשמוע  אותו ציינתי בעבודה זו ועם אתם לא זוכרים אז אני יזכיר לכם קוראים לשיר:”blue”

  אז לסיכום..

אני רוצה לומר שאני מקווה שכל מי שיקרא וקרא את העבודה אהב אותה והיה לו כיף לקרוא אותה…

אביגיל