שרה גיבורת ניל”י – עבודה

האירוע – התאבדותה של שרה.

נקודת מבט של שרה:

לאחר כל כך הרבה עינויים ידעתי שאני חייבת למצוא דרך להרוג את אצמי.

ידעתי שאם לא אעשה זאת אני אשבר ואגלה להם את מה שהם רוצים…

גם ידעתי שהם מתכננים לקחת אותי לאנשהו אבל לא ידעתי לאן, הייתי חייבת לפעול מהר.

ואז נזכרתי באקדח שהחבאתי באמבטיה, אני זוכרת שחשבתי לעצמי “אם רק אוכל להגיע אליו…”

ואז עלה לי רעיון, אולי אם אבקש מהטורקים לתת לי להתקלח לפני המעבר אוכל לקחת את האקדח ולגמור את זה.

הטורקים הסכימו לבקשתי ונתנו לי ללכת למקלחת, חדר המקלחת היה קטן. האקדח נשאר באותו מקום שהחבאתי אותו.

הרמתי את האקדח, כיוונתי לראש, ובין רגע מתתי.

לו הייתי יכולה לחזור לאותו זמן ולשנות משהו הייתי עושה הכל אותו דבר.

אני מאמינה שעשיתי את הדבר הנכון.

נקודת מבט של חייל 1:

לקחנו את שרה לחדר העינויים בגלל חשד שהיא פעלה עם המחתרת.

לאחר סוף 5 ימי עינויים גילנו ששרה מרגלת אחרי הטורקים לבדה, דיווחנו את תגלית זו למפקדים שלנו וקיבלנו פקודה להעביר את שרה לנצרת.

כשהתכוננו לצאת לדרך שרה ביקשה מאיתנו להתקלח לפני היציאה לדרך ולאחר זה נשמע לי דיי חשוד אבל לבסוף הסכמתי.

לאחר כ5 דקות שמענו קול יריה מתוך חדר האמבטיה. פרצנו את הדלת וראינו את גופתה של שרה על הרצפה עם אקדח בידה, מיד הבנו את הטעות שעשינו. דיווחנו חזרה למפקדים וקיבלנו כולנו הורדה בדרגה מתוך רשלנות.

אם רק הייתי יכול לחזור בזמן הייתי עוצר את שרה והייתי מקבל פרס על ביצועיי.

נקודת מבט של חייל 2:

קבלתי משימה מהממונים עלי להעביר איזה אישה מהתחנה לנצרת.

לא סיפרו לי מדוע מעבירים אותה או אפילו מי היא אבל אני רק מילאתי פקודות.

כשהגעתי עם הרכב הצבאי ונפגשתי עם שאר החיילים הם סיפרו לי שהאישה (שמסתבר קוראים לה שרה) ביקשה ללכת להתקלח ושהם כרגע שומרים על דלת המקלחת.

הצטרפתי אליהם לשמירה במחשבה שעוד כמה דקות מצפה לנו נסיעה ארוכה לנצרת, אבל להפתעתי לאחר כמה דקות שמענו קול יריה מתוך חדר האמבטיה. שאר החיילים פרצו פנימה אבל אני נשארתי מאחור.

אני זוכר שחשבתי לעצמי, האם כל מה שאנחנו עושים שווה אם אנחנו גורמים לאנשים למות?

כמה ימים לאחר מכן פרשתי מהצבא.

אם רק הייתי יכול לשנות את העבר הייתי מנסה להציל את שרה מהצבא הטורקי ומבריח אותה למקום בטוח.