תהליכים גיאולוגים

מהי תאוריית הלוחות הטקטוניים?

תאוריית הלוחות הטקטוניים היא תיאוריה שטוענת שהלוחות הטקטוניים נעים על פני המעטפת הצמיגה של כדור הארץ.

תאוריה זו מסבירה את התנועות המתחוללות בליתוספרה של כדור הארץ.

מהמאה ה-20 תאוריה זו התבססה על יסודותיה של תאורית נדידת היבשות, והם שמקורה של תנועת הלוחות הטקטוניים היא בהתפשטות קרקעית האוקיינוסים.

סרטון הסבר על תאוריית הלוחות הטקטוניים:

מהם הלוחות הטקטוניים?

קרום כדור הארץ מורכב מלוחות ענק שבורים ש”צפים” על המעטפת הצמיגה של כוכב הלכת שלנו. לוחות הענק האלה נקראים לוחות טקטוניים והם מרכיבים את כל החלק המוצק של העולם, זה שעליו משתרעים האוקיינוסים והיבשות

תשעה לוחות עיקריים מרכיבים את קרום עולמנו: הלוח האירו-אסיאתי, הלוח ההודי, הלוח האוסטרלי, הלוח הערבי, הלוח האפריקאי, הלוח

האנטארקטי, הלוח הצפון אמריקאי, הלוח הדרום אמריקאי והלוח הפסיפי

.הלוחות הללו אינם נייחים, אלא נעים כל הזמן במהירות נמוכה מאוד של סנטימטרים בודדים בשנה

מהם סוגי התנועות של הלוחות הטקטוניים?

בין הלוחות מתקיימים 3 סוגי תנועות עיקריים:

1. תנועת פתיחה והתרחקות
2. תנועת התקרבות והתנגשות
3. תנועה אופקית

1. תנועת פתיחה והתרחקות:

זרמי מגמה העולים במעטפת מחפשים דרך לפרוץ החוצה. הם פורצים דרך סדקים של קרום כדור הארץ, וגורמים לתנועת פתיחה בין שתי יבשות ולהתרחקותן זו מזו.

איך זה קורה?

המגמה פורצת לאורך הסדקים ויוצרת רכס ארוך של הרי געש. חומרי המגמה הנוזליים והלוהטים הפורצים מרכס הרי הגעש מתגבשים לסלעים מוצקים כשהם באים במגע עם פני השטח הקרים של כדור הארץ.

במשך מיליוני שנים, במהלך התפרצויות חוזרות ונשנות, נוצרים עוד ועוד סלעים כאלה ברכס הרי הגעש. סלעים אלה יוצרים קרום חדש, ההולך ומתרחב.

הקרום החדש מפריד בין שני חלקי היבשת ודוחק אותם לשני הצדדים, ועם השנים הוא מוצף במים מאוקיינוס סמוך. זהו תהליך של פתיחה והתרחקות, היוצר שתי יבשות נפרדות וביניהן אוקיינוס ההולך ומתרחב.

במרכז האוקיינוס מצוי רכס הרי הגעש הנקרא “רכס מרכז אוקייני”.

2. תנועת התקרבות והתנגשות:

גודלו של כדור הארץ אינו משתנה. לפיכך, אם במקומות מסויימים באוקיינוסים נוצר קרום חדש, הרי במקום אחר קרום צריך לשקוע אל תוך המעטפת.

ואכן, באזורים מסויימים בעולם לוחות טקטוניים מתקרבים זה לזה, מתנגשים, ולוח אחד שוקע ו”צולל” אל תוך המעטפת, מתחת ללוח השני. באזורים כאלה הקרום האוקייני, שהוא דק וכבד, שוקע אל תוך האסתנוספרה החמה, מתחת לקרום יבשתי או מתחת לקרום אוקייני אחר.

קיימות שלוש אפשרויות למפגש שכזה:

א. התנגשות בין קרום אוקיאני לקרום יבשתי.

ב. התנגשות בין קרום אוקיאני לקרום אוקיאני.

ג. התנגשות בין שתי יבשות.

התנגשות בין קרום אוקייני לקרום יבשתי:

הקרום האוקייני שוקע אל תוך האסתנוספרה, אל

מתחת לקרום היבשתי. התנגשות זאת גורמת לקימוט של שכבות הסלעים וליצירת שרשרות הרים, והחיכוך הרב בין שתי הלוחות גורם להיווצרות הרי געש ולרעידות אדמה רבות. (למשל – רכס הרי האנדים בדרום אמריקה

התנגשות בין קרום אוקייני לקרום אוקייני:

הקרום האוקיאני שוקע אל תוך האסתנוספרה, אל מתחת לקרום אוקייני אחר. בגלל החיכוך נוצרות באזורים אלה שרשרות של איים הבנויים מהרי געש. התופעות השונות – תהומות עמוקים, שרשראות הרי געש ומוקדי רעידות אדמה – מתקיימות הרחק מן היבשה. (למשל – איי יפן).

התנגשות בין שתי יבשות:

כאשר קרום אוקייני שוקע אל מתחת לקרום יבשתי יכול להיווצר מצב, שבו שתי היבשות שהיו בשולי האוקיינוסים מתקרבות זו לזו, ומתרחש תהליך רב

עוצמה של התנגשות. תהליך זה יוצר שרשרות הרים אדירות מימדים. (למשל – הרי ההימלאיה).

3 . תנועה אופקית:

לא תמיד הלוחות מתקרבים זה לזה או מתרחקים זה מזה. לעיתים מתקיימת תנועה אופקית: הלוחות מחליקים זה לצד זה לאורך עשרות ואף מאות ק”מ.

בתהליך התזוזה מתרחש חיכוך בין שני הלוחות הנעים, ומתרחשות רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש.

לאורך בקע ים המלח, למשל, מתרחשת תנועה אופקית כזאת ורבות מרעידות האדמה באזורנו מקורן בתנועה זו.

אילו תנועות של לוחות טקטוניים משפיעים על אזורנו?

הלוחות הטקטוניים המשפיעים על אזור ישראל הם הלוחות בשבר הסורי אפריקני. השבר הסורי אפריקני הוא שם נפוץ לסדרה של העתקים ובקעים שנמשכת מצפון (בקעת לבנון) לדרום (טורקיה).

אורכו כ-6,000 ק”מ ורוחבו בין 7-20 ס”מ. הוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנה והוא הגורם המרכזי לרעידות אדמה באזורים.  

הבקעים המרכזיים בארץ ישראל הם עמק החולה, בקעת כנרות, בקעת הירדן ובקעת ים המלח. כמו כן, תהליך ההיווצרות של הבקע גורם לקימוט שבעקבותיו נוצר רכס החרמון. השבר גרם לרוב רעידות האדמה בישראל, מראשית ההיסטוריה, ובנוסף עיצב את הנוף בישראל (רכס החרמון, הפרדת הרי גלעד מהרי יהודה ועוד…).