ים המלח

ים המלח :

ים המלח נמצא במרכז השבר הסורי- אפריקאי, והוא הנקודה הנמוכה ביותר על פני היבשה, 417  מטרים מתחת לפני הים , יש לו חשיבות סביבתית, כלכלית, תרבותית ותיירותית רבה.
הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן.
המליחות הגבוהה של ים המלח מונעת קיום חיים במימיו, ומכאן שמו השני – “ים המוות”.
ים המלח מכיל מלח בריכוז גבוה פי עשרה מימים אחרים ריכוז המלחים בים המלח 34% ובים התיכון – 3.5% .
רמת מליחות גבוהה זו גורמת לכך שניתן לצוף במי ים המלח ללא כל מאמץ.
בים המלח שורר אקלים מיוחד המתבטא בטמפרטורות גבוהות, היעדר משקעים, שיעור התאיידות גבוה, לחות גבוהה, לחץ ברומטרי גבוה וקרינה נמוכה מסוגים מיוחדים. התנאים המיוחדים בו נוצרו כתוצאה ממיקומו הגאוגרפי, מכיוון שהקרקע שלו נמוכה מאוד מתחת לפני הים ומיקומו הגאוגרפי הנמצא בצל הגשם.
ים המלח הוא אחד מאזורי התיירות החשובים בישראל. בים המלח נבנו בתי מלון גדולים לקליטת נופשים ומבריאים, שבאים ליהנות מתכונות המרפא של מי הים.
מדבר יהודה ונאות המדבר שבו הם אתר טיולים לחובבי הליכה וטיולי טבע מדבריים.
לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

 בעיית התייבשות של ים המלח 

נוצרת בעקבות תופעה הנקראת “התכווצות”. התופעה מתרחשת בעקבות העובדה שאנשים מגבירים את צריכת המים באופן קבוע לצרכים שונים, ומקורות מים שבעבר הגיעו לים המלח, לא מגיעים עוד.

במאה האחרונה החלה התפתחות גדולה בקרב מדינות האזור- ישראל, סוריה, ירדן ופלסטין. במדינות אלה חל גידול במספר התושבים, תופעה אשר הביאה לפעילות כלכלית ענפה, ולעליה חדה בצריכת המים באגן היקוות ים המלח. בגלל הצריכה הגדולה של המים נוצרה שחיקה מתמדת במקורותיו הטבעיים של ים המלח, מה שגרם לשינויים דרסטיים במפלס הימה, ולהתכווצות ים המלח. העובדה ששואבים מים מהכנרת ומהירמוך לצורך אספקה שוטפת בישראל, בסוריה ובירדן, כמו גם העובדה ששואבים את מימי ים המלח לצורך תעשיות המלח במדינתנו, גורמת לצמצום אספקת המים ולהתייבשות ים המלח.(מתוך מים/פורטל המים של ישראל)

תעלת הימים

תעלת הימים היא שם כולל למיזמים לחפירת תעלת מים שתשמש להובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: ים סוף מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות.

תעלת הימים מהווה פתרון לייבוש ים המלח, באמצעות הזרמת מי ים (מים תיכון או מים סוף) אליו.
את הפרויקט הגה בנימין זאב הרצל.

בשנת 1977 הוקמה וועדת היגוי בראשות פרופסור יובל נאמן, שבדקה את התכניות והגישה המלצות ביצוע לממשלה.
הם בדקו 4 אפשרויות חלופיות לביצוע תעלת הימים :

*מסלול צפוני – מחיפה דרך עמק יזרעאל אל הירדן מדרום לכינרת.

*מסלול מרכזי – מאזור חדרה דרך עמק יזרעאל לירדן.

*מסלול דרך קטיף מדרום לאשקלון לים המלח.

*מסלול מדרום, מים סוף דרך הערבה.

לתעלת הימים ישנם יתרונות וחסרונות :
יתרונות :
מבדיקות מקדימות עולה כי תעלה הימים היא זו שיכולה לשפר את מצבו הבעייתי של ים המלח, הן מבחינת המפלס היורד בעקביות והן מבחינת הבולענים והתייבשות האזור.

חסרונות:
בדרום מי הערבה מליחים, בצפון מליחות נמוכה עד מים מתוקים, כל דליפה ונזילה תגרום להמלחת המאגרים התת – קרקעיים, כלומר פגיעה בהספקת המים לאילת , לישובי הערבה ולשדות החקלאות, דליפה ונזילה עלולות לקרות בגלל סיבות מכאניות ותכניות רבות .

לים המלח יגיעו מים במליחות גבוהה מ-4.5% (מליחות המים במפרץ אילת).

הבולענים

הבולענים נוצרים במקומות רבים בעולם. אנו בארץ מכירים אותם מאזור ים המלח. הם נוצרים לרוב כתוצאה מפעילות תת-קרקעית של מים וחלל שנוצר באדמה. יום אחד, השכבה העליונה של האדמה מתמוטטת כיוון שנוצר מתחתיה חלל פתוח ונוצר לו בולען.
מבחינה כימית, מדובר בפעילות של מים עם מליחות נמוכה מימיו של ים המלח. המים הללו ממיסים שכבות תת-קרקעיות של מלח יבש וכך שוקעת הקרקע שמתחת לשכבות הללו ונוצרים בבולענים. בארץ נחקרה היווצרות של מאות הבולענים שעל שפת ים המלח. הם נוצרים בגלל שירידת מפלס מי ים-המלח, מטר עד מטר וחצי בכל שנה, גורמת לחוף ים לסגת לאחור. מי תהום שחודרים לאדמה, במקום מי הים המלוחים, ממיסים את שכבות המלח שבאדמה והמסת המלח משאירה חלל באדמה. כך קורסת בשלב כלשהו שכבת האדמה שמעל לחלל זה.
מכיוון שתופעת הבולענים נגרמת כתוצאה מירידת מפלס מי ים המלח, ברור כי המצב לא ישוב לקדמותו כל עוד ימשיך המפלס לרדת או להישאר במצבו הקיים. נכון לשנת 2005 קיים גירעון שנתי של 650 מיליון מטרים מעוקבים של מים בים המלח. מפלס האגם יורד בקצב של מטר בשנה. קיימות שתי דרכים להזרים מים לים המלח כדי להשיב את המפלס לקדמותו: השבת הזרימה הטבעית מהכנרת או הקמת “תעלת הימים” – תעלה שתחבר את ים המלח לים סוף או לים התיכון. גם אם תתקבלנה החלטות בנידון, תחלופנה כ-30 שנה עד שישתנה מאזן המים באופן מהותי. בינתיים ממפים את אזורי הסיכון תוך מעקב אחרי התפתחות התופעה. פרופ’ שובאל טוען^[1] כי לא ניתן למנוע את התופעה. מכיוון שאין סיכוי להשבת הזרימה הטבעית מהכנרת, ומכיוון שתעלת הימים תגרום לאסון כלכלי בכך שתעכיר את מי ים המלח בגלל שקיעת גבס ובגלל התפתחות אצות במים המלוחים פחות, ובכך תפגע הן בתיירות המקומית והן במפעלי ים המלח. הפתרון לדעת שובאל יבוא באופן טבעי כאשר כל הבולענים יתחברו וכל השטח יתיישר ויתאים עצמו בכך לבסיס הסחיפה החדש שנוצר עם ירידת מפלס מי ים המלח.