החרם

ביום ראשון אחר הצהריים חזרתי הביתה ושתיתי מים. אני שומעת התראות מהפלאפון שלי ורואה יותר מ 50 הודעות שלא נקראו!

קראתי את ההודעות שנכתבו שם והופתעתי לגלות שההודעות נכתבו עליי, הן היו קשות מאוד.

מרוב שהייתי המומה לא הצלחתי להוציא מילים מהפה חרב עליי עולמי והרגשתי צער עמוק ולא הבנתי מה גרם לכולם לכתוב עליי דברים קשים. אמא שלי בדיוק חזרה מהעבודה וראתה אותי מסתכלת ובוכה , שאלה אותי “מה קרה?”

סיפרתי לה שכיתתי מתכתבת בווצאפ בהודעות קשות עליי.

אמא התקשרה למורה נחמה וסיפרה לה הכל.

המורה הבטיחה לטפל מיד בנושא!

למחרת נכנסתי לכיתה ד’3 וכולם התנצלו בפני וכתבו לי מכתבי סליחה וחיבקו אותי והביאו לי מתנות.

המורה נעמדה ואמרה:” גדול המלבין שיניים לחברו, ממשקהו חלב”.

והוסיפה “אני מאוד גאה בכולכם שהסתדרתם”.

בהפסקה שחקנו והשתוללנו ונראה לי שאפשר לומר סוף טוב, הכל טוב.

הסוף.