גיל ההתבגרות

המעבר מבית- הספר היסודי לחטיבת הביניים קשה למתבגרים רבים

במקרים רבים ניתן לראות ירידה בהנעה ובביצוע, תפקוד חברתי שלילי, התנהגות אגרסיבית כלפי חברים ובית- הספר, בעיות משמעת, בעיות בדימויי עצמי ובהערכה עצמית.

תוכניות התערבות ייעוציות נעשות במשך שנים בבתי הספר היסודיים במגמה לסייע ולהכין את התלמידים למעבר הזה. אחת התוכניות הנפוצות ביותר היא עריכת ביקורים של תלמידי בתי הספר היסודיים בחטיבת הביניים אליה הם שייכים. אולם נראה שתוכניות אלה אינן מספיקות כגורמי הגנה והכנה לילדים רבים.

תוכנית ההתערבות המתוארת בעבודה זו באה להציע גישה חיסונית, שיטתית, בהתערבות מניעתית ארוכת טווח שתכלול חיזוק ותמיכה ,בסביבה המתאימה, בשלוש התקופות הקריטיות שבמעבר (סוף כתה ו’, הקיץ ותחילת כתה ז’ בחטיבה). דהיינו, התוכנית שתתחיל בסוף כתה ו’ תועבר על- ידי דמות אחת מלווה מהחטיבה. התוכנית תכיל אלמנטים של מניעה ראשונית, ותאפשר באופן מובנה שיטתי והדרגתי, להקנות מיומנויות חיסוניות שתכלולנה זיהויי כוחות שליליים ורכישת התנהגות ותגובה מתאימים שיסייעו בתחושת השליטה וההתמודדות במצבי לחץ וקושי.

בתקופת הקיץ (במהלך הקורסים המתנהלים בחטיבה לכל תלמידי ו’ העולים לכתה ז’) תמשיך התוכנית, עם אותה דמות מלווה, ותעסוק בקבלת החלטות ובפתרון בעיות המעסיקות תלמידים בתקופה זו של חייהם.

על מנת שהתוצאות תהיינה ארוכות טווח תימשך ההתערבות גם בכתה ז’ (בחטיבה), כשההתמודדות עם החדש והלא מוכר נמצאת בשיאה, ותאמן את המתבגר במיומנויות חברתיות ואישיות להסתגלות בסביבה חדשה תוך התבססות על הנלמד ביסודי ובקיץ.

ניראה כי פרישת ההתערבות בנקודות זמן קריטיות, משך התוכנית, התכנים שנבחרו, הביאו לתהליכיות שלוותה את התוכנית וסייעו באופן משמעותי בחיזוק הכוחות האישיים, העלאת הדימויי העצמי והאמונה ביכולת האישית של כל אחד מהתלמידים, להתמודד טוב עם המעבר.

באופן אופרטיבי, בתום הפרוייקט, ניתן היה למצא בקרב תלמידי ז’ שעברו את ההתערבות מעט בעיות משמעת ובעיות חברתיות, יציבות או שיפור בתפקוד הלימודי וההנעתי

תיאור התופעה

                                                                                                                                                                              מעברים

חיי האדם הם שרשרת של מעברים משלב אחד לשלב אחר של התפתחות (אריקסון, 1979; שיהיי, 1976 ). כל מעבר כזה מאופיין כ”משבר” (לא במובן אסון או שואה), אלא כנקודת מפנה, תקופה קריטית שבה הוא צריך להכריע בין התקדמות ובין נסיגה ולכן הוא פגיע יותר מתמיד והפוטנציאל הטמון בו ער מתמיד (אריקסון,1979).

משבר מתואר בספרות כהתערערות זמנית של הפרט או המערכת, כתוצאה מלחץ חיצוני או מתפיסה של אירוע כמאיים, כאשר השיטות המוכרות לפתרון בעיות אינן יעילות, ו/או כאשר המיומנויות הנחוצות להתמודד עם המצב אינן מוכרות, או שאינן זמינות או נגישות באותו הזמן (קלינגמן, 1991).