השיח הפיקח מוציא לאור משפט

 באחת ממדינות המזרח שלט שולטן שהתנהג אל נתיניו בחסד וברחמים. בא השר לשולטן ואמר: סוחר אחד התלונן על זה שמתי שהוא חזר הבייתה לאחר שלא היה בו שבוע, בדק את ארגז המוהר של אשתו ולא היה שם את כל התכשיטים והזהב.

השולטן החליט לערב את השייח: איברהים אבו ראזי, שהיה מוערך מן העם בשביל לנהל את החקירה ולמצוא את הגנב.

השר הלך לאוהל השייח ודיבר איתו על זה. השייח הסכים למצוא את הגנב.

לאחר כמה זמן, התיישבו באולם בית הכנסת נכבדי העיר והרבה אנשים. השולטן ישב בכיסאו ומימינו השייח. השולטן ביקש מהסוחר להגיד מה קרה והסוחר סיפר

את מה שקרה. אחרי זה השייח שאל את הסוחר במי הוא חושד ואז ענה הסוחר:  אני חושד בארבעה שכנים המקנאים בי וברכושי וברכוש שאבי ירש לי.הם השליכו חיות על השטחים שלי, חרשו חלקים בשדותיי והתגרו במשרתי.

השייח ציווה: להביא את ארבעת השכנים של הסוחר.אז הלכו השוטרים ולקחו את  ארבעת שכניו לבית הכנסת כשהם מבוהלים ומפוחדים. שאל אותם השייח מי הגנב?

ואמר להם שמי שיתוודה עכשיו עונשו יהיה יותר קל. השכנים לא התוודו ואמרו שידיהם נקיות.

אמר השייח החכם: באוהל הסמוך ישנו סוס עם יכולות מיוחדות. כל אחד מהחשודים יתפוס בזנבו של הסוס והסוס יבעט בגנב. וכשכולם אחזו הסוס לא נע ולא זז.

פקד השייח על החשודים להראות את כפות ידיהם והשייח בדק את כפותיהם ואז הצביע על אחד מהם, אמר שהוא עשה את זה ואמר לו להרים את ידיו למעלה. אחר כך ביקש מאחד השוטרים להצליף בידיו 3 פעמים. השוטר התחיל להצליף ואז צעק האיש: רחמנות, רחמנות, אני מודה שאני הגנב.

התפלאו כל הנוכחים, ושאל השולטן איך עשה זאת השייח? והשייח ענה שהוא מרח את זנבו של הסוס בשמן אווזים מעורב באפר. אצל השלושה שחפים מפשע נשארו סימנים ולכלוכים על הידיים,אך ידי הרביעי לא היו מלוכלות כי פחד לאחוז בחוזקה את זנב הסוס. השולטן העניש את הגנב לפי חוקי המדינה.

התפלא השולטן מאוד ומינה את השייח איברהים אבו-ראזי ליועצו הקרוב של השולטן.