יומנו של יאנקו- עבודה בספרות ליאל וליה

הדמות שבחרנו היא:

הדמות שבחרנו היא יאנקו משום שלפי דעתנו היא הדמות הכי מעניינת, מסקרנת ודמות שכביכול לא פתורה כיוון שיש לנו המון שאלות לגביו לדוגמא:

למה הוא על כיסא גלגלים…

מעניין אותנו לבדוק ולהמציא על הדמות יותר.

אנחנו מרגישות שאם הדמות הזאת אפשר להוציא יומן מעניין, בשרי, מותח ומסקרן שאי אפשר להפסיק לקרוא

18.7.1948

יואו איזה ציפור מעצבנת אני מנסה לכתוב והוא לא נותן לי הוא כל הזמן צועק   ומדבר הוא כל הזמן מזכיר את הגרמנים האלה יימח שמם וזכרם.

אנחנו בחיפה (העיר התחתית) נמצאים כבר כמעט שבועיים ואני כבר מרגיש מאוד בודד אמא שלי כל זמן בעבודה ולא פגשתי ילדים בגילי כבר המון זמן ואמי לא מרשה לי לצאת מהבית בגלל שהיא מפחדת ורוצה לשמור עליי ולדעת איפה אני

.ולדעת שאני בטוח בבית

19.7.1948

היום הייתי בחצר שיחקתי עם תיאודור ופתאום הגיעו שני ילדים שאני לא מכיר והסתכלו עליי מוזר הבנתי ישר שזה בגלל הכיסא גלגלים הם ניגשו אלי ושאלו אותי למה אני על כיסא גלגלים בהתחלה התביישתי לספר כי לא הכרתי אותם אבל בסוף סיפרתי להם שזה בגלל המלחמה אחד החיילים הגרמנים ירה לי לרגליים ומאז אני לא יכול ללכת שאלתי אותם מה שמם אחד מהם הוא שוקה ואחד יהודה שוקה שם לב שיש לי שחמט על הרגליים ושוקה פתאום אמר לי: אני יודע לשחק רק דמקה ואז יהודה התפרץ ואמר אני יודע קצת דמקה וקצת שח אמרתי להם שאני מחפש פרטנר לשח אבל אני יודע גם דמקה גם סיפרתי להם שאין לי עם מי לשחק אז אני פותר בעיות בשחמט או משחק במשחקים אחרים יהודה אמר אתה יכול לשחק איתי שח אני יודע לשחק.

רק דמקה ואז יהודה התפרץ ואמר אני יודע לשחק קצת דמקה וקצת שח. אמרתי להם שאני מחפש פרטנר לשח אבל אני יודע גם דמקה גם סיפרתי להם שאין לי עם מי לשחק אז אני פותר בעיות בשחמט או משחק במשחקים אחרים יהודה אמר אתה יכול לשחק איתי שח אני יודע לשחק. הוצאתי מתחת לכיסא שלי מערכת כלי שח עשוי עץ שאבא הביא לי כשעוד גרנו בפולין ובסוף הם הציעו שנשחק שוטרים וגנבים או מחבואים אני לא רציתי כי אני לא יכול לרוץ ללכת ואני גם לא כל כך טוב בלהסיע את עצמי על הכיסא גלגלים אז אמרתי להם שעדיף שלא כי זה משעמם ואז נזכרתי שלא אמרתי להם איך קוראים לי שמי יאנקו אמרתי להם וכולנו צחקנו ושוקה אמר שהוא צריך ללכת אז גם יהודה הלך. קבענו שניפגש מחר.

20.7.1948

זה היה היום הכי מזעזע בעולם!

הכל התחיל בזה שנפגשנו כמו שקבענו ופתאום שוקה אמר בוא ניסע לים בהתחלה לא רציתי כי אמא שלי לא מרשה אבל גם לא רציתי לנסות לשאול אותה אז פשוט הלכנו.

בהתחלה היה בסדר היה כיף, מצחיק ושמח סוף סוף ראיתי אנשים. מה שכן הייתה לי הרגשה רעה כי לא סיפרתי לאמא שלי שאני יוצא מהבית פשוט יצאתי כי ידעתי שהיא תגיד לי לא אז הגענו לים והם נכנסו למים ואני ישבתי בחוץ על החול התחלתי לדמוע שוקה ראה את זה ובא הוא שאל אותי למה אני בוכה אז אמרתי לו שילד רץ והעיף לי חול לעיניים אבל מה שבאמת קרה זה שהייתי עצוב בגלל שפתאום הבנתי שאני לא אלך לעולם וכניראה גם שאני לא אראה את אבא שלי לעולם. שוקה ויהודה לא יודעים שאין לי אבא הם גם לא שאלו מזל אחרת כניראה הייתי בוכה. לאחר מכן רצינו לחזור הביתה ופתאום הייתה אזעקה התחלתי להיבהל הורדתי את הראש למטה ואמרתי ליהודה שהוא זה שהסיע אותי לרוץ מהר למצוא מקלט. בסוף מצאנו ונכנסנו אליו כאילו נדחסנו.

היה ממש צפוף ולא נוח התחלתי לבכות אמרתי ליהודה ושוקה שיעזבו אותי וייתנו לי להיות לבד פתאום התחלתי לחשוב על אמא שלי ועל איך היא תגיב אם היא תדע שהייתה אזעקה. אה ולא אמרתי לך למה הייתה אזעקה היא הייתה כי היו טילים ממש פחדתי והייתי בטוח שהגרמנים הגיעו גם לפה אחרי שחשבתי שהסיוט נגמר שוקה ויהודה חזרו. אחרי כמה דקות הפסיקה האזעקה כולם יצאו מהמקלט ואני לא הייתי מסוגל לצאת פחדתי שאם אני יוצא גרמני אחד יתפוס אותי ויהרוג אותי יהודה ושוקה נשארו איתי, פתאום שמענו צעקות… שוקה אמר שהוא יוצא לבדוק מה ומי זה ושוקה אמר שהוא חושב שזאת אמא שלי וזה לא היה נראה לי היוני כי הם לא ראו אותה אף פעם אז איך הוא יודע שזאת היא. שאלתי אותי למה הוא חושב שזאת היא והוא אמר לי שהיא צועקת “איפה יאנקו שלי איפה הוא תביאו לי אותו” ואז יצאתי ואמרתי ליהודה שכשהוא מסיע אותי שירוץ מהר לאמא שלי. הגענו לאמא שלי ואמא שלי באה אליי וחיבקה אותי חזק וראתה שני ילדים מאחוריי שהם שוקה ויהודה ופתאום היא פשוט סטרה לשוקה, שוקה הסתובב וברח הביתה לא הבנתי מה קורה ופחדתי שהוא לא ידבר איתי יותר ביקשתי מיהודה ללכת כדי שאוכל לחשוב לבד.

ולפני שיהודה הלך אמרתי שיגיד לשוקה שיפגוש אותי מחר ב- 10 בגינה חזרנו הביתה אני ואמא שלי והיא מאוד כעסה עליי על זה שאני יוצא מהבית בלי רשותה ואז אני החזרתי לה ושאלתי אותה למה היא נותנת סטירה לחבר הכי טוב שלי?! ולא דיברנו עד עכשיו.

21.11.1948

היום שוקה צריך לבוא אליי ואני מש מפחד אם הוא לא יבוא ואם הוא יבוא אז מה הוא יגיד לי אני כבר מתכנן מה להגיד לו אני חושב שאני הולך להגיד לו שזה לא היה בכוונה ושהיא חשבה שעשית לי משהו רע גם רבתי איתה בשבילך כי אתה ממש חשוב לי… נראלי שזה טוב זה מה שאני הולך להגיד לו פתאום הוא הגיע ולא ידעתי מה לעשות אז פשוט אמרתי לו את מה שרציתי לומר לו לפני זה והוא אמר לי שהוא סולח וישבנו לשחק דמקהקראנו ליהודה שיבוא לשחק איתנו.

משוב עצמי

כל אחת תרמה מעצמה לעבודה ושתינו החלטנו ביחד מה לרשום ואיזה תמונות להוסיף.

כשהיו בנינו חילוקי דעות על חלק מהדברים חשבנו איך לשנות את הדברים בשביל ששתינו נהיה מרוצות.

ובעיקרון התפקידים שלנו היו דומים כל אחת חשבה על מה לרשום ועל איזה תמונות להוסיף ובסוף החלטנו על הכל ביחד.

היא תרמה לנו בכך שלמדנו על התקופה של אחרי השואה והיא נתנה לנו כלים לכתיבת יומן והעשרת הדמיון והיצירתיות