מיומנויות 

מיומנות היא יכולת נרכשת או כישרון לבצע פעולות מסוימות המיועדות להניב תוצר או תוצאה רצויה, באופן יעיל מבחינת משאבי זמן ואנרגיה. 

 ובכדי להבין אותו יותר טוב מיומנויות הן חשובות מאוד וצריך ללמוד אותן על כל נושא בכדי להבין את כל רבדיו של נושא מסוים.

לדוגמא: על מנת לדעת איך להשיט סירה אתה צריך להכיר את הסירה ואת חלקיה וכך תדע מה לעשות במקרים של תקלה.

מה זה סוגי מימרות?

המיומנות אשר בחרנו להציג היא סוגי המימרות, מיומנות זו כוללת את כל המימרות הקיימות המתחלקות למספר קבוצות וכל קבוצת מימרות יש לה

שפה שונה: במימרא ערוכה – עברית, טבעית – ארמית.

מיומנויות אלו יעזרו לנו בלימוד הגמרא בכך שנלמד סוג מסוים של מימרא נדע מה היא באה להביע מה תפקידה וכך פעולה זאת תעזור לנו להבין את הגמרא ואת הסוגיה 

סוגי המימרות השונות 

בגמרא יש 14 סוגי מימרות שונות והם מתחלקות לשתי קבוצות, הקבוצה הראשונה נקראת טבעית שהיא בשפה הארמית והקבוצה השנייה נקראת ערוכה והיא בשפה העברית.

סוגי המימרות ותפקידם בקבוצה הטבעית הם: 

1.פתגמים וביטויים עממיים-פתגמים שהם בארמית בגמרא ובוא היכולת ללמד אותנו על התרבות או על סביבת מקום של האמורא האומר אותו 

2. סיפור הלכתי- מטרתו לשמר אירוע ממנו ניתן ללמוד הלכה, סיפור הלכתי מובאים דווקא בארמית מכיוון שמהסיפורים האלה בנוסף להלכה אפשר גם ללמוד ערכים, מוסר ואמונה כמו”כ בסיפור הלכתי יש מספר מרכיבים:א)האירוע המקרה עצמו. ב)שם האמורא שלפניו הובא המקרה לפסיקה. ג)הפסיקה של האמורא.

3.מונחים טכניים- מונחים טכניים מובאים בארמית מפני שכמו בפתגמים שהם מובאים בארמית כי המשמעות יותר חדה בשפת המקור שלהם וכך אף במונחים טכניים, מונחים אלה כוללים חפצים,מושגים או רעיונות שמובנים מדויק יותר בשפתם המקורית.

4.דו שיח- מטרתו לשמר ולהעביר דו שיח בין אמוראים שהביא למסקנה הלכתית, דו שיח מובא גם בשפת המקור שלו מאותה סיבה המובאת לעיל של הסיפור ההלכתי מובא בשפת המקור שלו, דו שיח הוא בד”כ בין שני אמוראים או לפעמים יותר.

5.אגדה- האגדה זה סוג מימרא בארמית שקוראים לה כך משום הסגנון שלה שמספר סיפור לא אמיתי,מטרת האגדה היא להציג דעות או מחשבות של אמורא או אמוראים בעניין אמוני-רוחני-מוסרי, האגדות לרוב מובאות בתוך מימרות/סיפורי מעשיות/ובדו שיח. האגדה מסופרת בסגנון  ספרותי  .

אחרי שהסברנו על קבוצת המימרות הטבעיות עכשיו נסביר על קבוצת המימרות הערוכות והם:

1. מימרא הפוסקת- המימרא הפוסקת כמשמעה באה לפסוק הלכה, היא לרוב באה בסוף סוגיא  והדוגמא הרגילה שלה היא: אמר רב פלוני הלכה כרב אלמוני.

2., המימרא התוקפת- המימרא התוקפת באה לתקוף את הדברים שנאמרו לפני כן, לרב פלוני הייתה בעיה עם מה שאמר רב אלמוני מילת ההצעה  שלה כמעט תמיד היא “מתקיף ליה” .

3.מימרא מעמידה (מצמצמת)- המימרא המעמידה היא כשמה כן היא באה להעמיד ולצמצמם את המקור הקודם, אומר המימרא לא בא לסטור את המקור הקודם אלא להגיד שהוא קורה רק במקרים מסוימים, או שבהתחשב בנסיבות הדין משתנה ולכן אני אומר משהו אחר, ישנם נוסחים כמעט קבועים למימרא מעמידה והם: “בד”ה… אבל ב…. כך וכך” ו “לא שנו אלא ב… אבל ב…”.

4.מימרא עצמאית- המימרא העצמאית שונה במהותה מהמימרות הנ”ל כיוון שהמימרא הזו יכולה לבוא בפני עצמה בלי להגיב על משהו אחר, למימרא העצמאית נוסחה ייחודית שחוזרת שכמעט במימרא זו והיא  המילה “אתמר”(מילת הצעה) הבאת מקרה ודעות מה צריך לעשות באותו מקרה לפעמים המימרא תבוא ללא במילה “אתמר” ולפעמים אף ללא מקרה.

5.המימרא המפרשת- המימרא המפרשת באה לפרש את המקור הקודם. היא מתחלקת לחמישה סוגים:

א)מימרא מפרשת פשוטה- המימרא מוסרת לנו איך האמורא הבין את מה שהאמורא הקודם אמר.

ב)מימרא מפרשת נותנת טעם-המירא מוסרת לנו איך האמורא הבין מדוע התנא/אמורא אמר את מה שאמר.

ג)מימרא מפרשת מיישבת- המימרא מוסרת לנו איך האמורא הבין שתי אמירות שנאמרו שלכאורה סוטרות אחת את השנייה ויישב אותן(יישב את הסטירה.

ד)מימרא מפרשת קובעת שיעורים- המימרא מוסרת לנו את הכמות או מידת זמן שהאמורא/תנא הקודם בתכוון.

ה)מימרא מפרשת מוסיפה- המימרא מוסרת לנו מה הבין האמורא בדברי התנא/אמורא המוקדם יותר ומה התכוון לומר מעבר לאמור במקור הקודם.

הערה חשובה מאוד לפני שעוברים לשלב 3

 במהלך לימודך תיווכך לדעת שבהרבה מימראות ישנן התערבויות שקלא וטריא התערבות זו יכולה להיות בשפה הארמית ולגרום לך לחשוב  שהמימרא בכלל טבעית ולא ערוכה אך היזהר ובדוק שוב אם מילים או אפילו מילה זו סתם ככה הייתה יכולה להיות במימרא או שהיא הודבקה אליה כדי שנבין אותה יותר טוב.

כמו”כ ההתערבויות הנ”ל יכולות לגרום לך לחשוב שנגמרה המימרא אך תבדוק את מבנהה לדוגמא:לא שנו ב…..(+ארמית) מימרא זו אינה נגמרה מכיון שבסוג מימרא זו חייב להיות “אלא ב…” מכיוון שזו נוסחה קבועה למימרא מפרשת מיישבת.  

שלב שלישי

בשלב זה אנו נביא דוגמאות ממסכת סנהדרין למימרות וסוגן ואיך זה עוזר לנו להבין יותר טוב את זרימת הסוגיא.

מסכת סנהדרין דף לג ע”ב סוגיא 4

ציטוט מהמשנה (נקודותיים לפני ואחרי)

ברייתא(מילת מפתח מסוג ת”ר)

מימרא של רב שימי בר אשי- וחילופא למסית דכתיב “לא תחמול ולא תחסה עליו” 

]מימרא זו הינה מימרא מפרשת מוסיפה מכיון רב שימי בר אשי מוסיף דין לפי המקור הקודם(ברייתא) דרך פסוק[.

 מימרא של רב כהנא- “כי הרג תהרגנו”

] מימרא זו הינה מסוג מפרשת נותנת טעם מכיון שרב כהנא מביא עוד חיזוק(טעם)לדברי רב שימי בר אשי[.

מימרא של ר’ זירא- שאל ממנו ר’ זירא מרב ששת חייבי גליות (מניין)? יש “רוצח רוצח”….. 

 מימרא זו הינה טבעית מסוג דו שיח יודעים זאת משום מילת ההיצע- “בעה מיניה” וגם מבנהה שהוא שאלה-תשובה-שאלה-תשובה.

ברייתא(מילת מפתח מסוג תניא)

ציטוט מהמשנה -ברייתא- מימרא מפרשת מוסיפה- מימרא מפרשת נותנת טעם-מימרא טבעית מסוג דו שיח

 לפי זה שאנו יודעים את סוגי המימרות, אנו יכולים לנחש את מהלכה. ישנו ציטוט ואז ברייתא ולאחר מכן מימרא מוסיפה מכאן נובע שהמקורות התנאיים אמרו מאמר שקשור אחד לשני ואז המימרא מוסיפה עוד דין שקשור להם המימרא שאח”כ היא נותנת טעם ויוצא מכך שהיא מביאה חיזוק לדברי רב שימי בר אשי, המימרא של הדו שיח היא לרוב או נספח או חיזוק לאמור ולאחר מכן מקור תנאי שמכיוון שמילת המפתח שלו  היא תניא אז היא והמימרא(דו שיח) לא סוטרים וזה אומר שהמקור מחזק את המימרא.

את כל הדברים האלה אני יודע לא רק מכך שהשתמשתי במיומנות שאני יודע להשתמש בה והיא סוגי מימרות(ואלי קצת מיומנות של מקורות תנאיים שתלמדו בהמשך ;))וזה מראה את התרומה של המיומנות.

סיכום

לסיכום אחרי שהכרנו מחדש את המיומנות של סוגי המימרות אני מרגיש יותר טוב לקראת בואי לסוגיות לא מוכרות, אני ארגיש יותר מוכן, לפי שאני יודע להבין את המבנה של הסוגיא שתעמוד לפני.

למסקנה, צריך תמיד ללמוד יותר טוב כל דבר באשר הוא כדי לא לשכוח אותו כמו עכשיו שאני יכול לשלוף נוסחים של סוגי מימרות רק לפי מילת ההיצע שלהן או סתם לפי מילה אחת שנמצאת במימרא .