pbl בספרות

מיקה ומוריה עבודה בספרות

כיתה: ח’2

.הדמות שבחרנו היא אימא של יאנקו

.בחרנו בדמות של אימא של יאנקו כי לדעתנו היא דמות מרכזית ומעניינת בסיפור

2.9.1939

היום, הלכתי למכולת השכונתית ושמעתי אנשים מדברים על זה שהגרמנים הולכים  לפלוש לפולין.

מיד רצתי הביתה לספר לאיגור , בעלי ויאנקו, הבן שלי. איגור אמר שייצטרך ללכת לצבא כדי להגן על המדינה, הוא הלך ואני ויאנקו נשארנו לבד בבית.

4.9.1939

הגרמנים כבר פלשו לעיר שלנו, אני ויאנקו נשארנו בלי אוכל בכלל אז הלכנו לבקש

עזרה מהשכנים הפולנים שלנו כדי שייתנו לנו מקום מחבוא.

הגענו לשכנים ממול, בבניין שמולנו גרים רק פולנים וידעתי שלא יחפשו יהודים בבניין הזה, דפקנו לשכנים על הדלת ביקשנו שייתנו לנו מקום מחבוא אבל הם לא נתנו לנו בגלל שאנחנו יהודים והם לא רוצים שהגרמנים יבואו לחפש אצלם ויהרגו אותם.

חזרנו הביתה ויאנקו יצא לשחק עם חבריו , הלכתי לנום מעט ואז שמעתי צרחות מלמטה, ירדתי מהר במדרגות למטה וראיתי את יאנקו מושלך על הרצפה עם רגלו מלאה בדם , הלכנו במהירות לבית החולים והם אמרו שיאנקו ייצטרך להיות עם כיסא גלגלים להרבה מאוד זמן

25.9.1939

אני ויאנקו ארזנו כל מה שחשוב לנו מהבית כי הגרמנים הוציאו אותנו מהבית שלנו ולקחו אותנו לגטו. שמעתי שלקחו את בעלי למחנות ההשמדה ואז ידעתי שהוא כבר מת, היה לי נורא , סיפרתי ליאנקו שאביו מת והוא החל לבכות ממש. לאחר כמה שעות הגרמנים הגיעו לקחת אנשים מהגטו שלנו למחנות ההשמדה , הפרידו ביני לבין יאנקו, יאנקו נשאר בגטו עם הילדים ואני הלכתי לגטו אחר עם האימהות האחרות.

25.09.1943

עברו 4 שנים מאז שהפרידו ביני לבין יאנקו והעבירו אותי לגטו אחר והייתי מורעבת וחולה, הגטו היה מאוד מוכר לי אבל לא הבנתי למה ואז ראיתי את יאנקו כל כך קטן ומורעב , איך הוא התבגר אמרתי לעצמי , ראיתי אותו ורצתי אליו וחיבקתי אותו ונישקתי אותו והתחלתי לבכות. נאצי אחד ראה אותנו מתחבקים וישר אמר מספר 14896 תעזבי את הילד עכשיו או שאני אירה בך.

30.09.1943

העבירו אותי לבית שיאנקו ישן בו , ראיתי אותו כזה חמוד אוכל פת לחם. הגרמנים לא נותנים לנו אוכל בכלל רק פת לחם, מרק דלוח וקצת מים אז אני ועוד מישהי שהכרתי בגטו תכננו לגנוב אוכל מהנאצים.

*ערב*

אני והיא הלכנו לגנוב את האוכל מהנאצים, קיווינו שהגרמנים לא ייתפסו אותנו . לקחנו ארבעה חתיכות לחם, שלושה בקבוקי מים ורצנו, הצלחנו! למחרת בבוקר הם עברו בגטו וצעקו היי היטלר, הם אמרו לנו בגרמנית יהודים צאו החוצה! כולם התעוררו והתאספו ברחבה הגדולה הם אמרו שגנבו אוכל מהמטבח אתמול, התחלתי להיות בלחץ, הם אמרו שאם לא אומרים מי גנב הם יורים בשלושים איד, לא רציתי להגיד אבל אזרתי אומץ וכשבאתי להגיד שאני עשיתי את זה מישהו אחר בא ואמר זה אני! אני גנבתי את הלחם והמים! הם ירו לו בראש זה היה מראה מזעזע.

30.1.1944

אני ואווה, אווה היא מישהי שהכרתי בגטו, אני והיא תכננו לברוח מהגרמנים, שמענו שהתחילו מרד בגטו וורשה, אני ואווה רצינו להצטרף למרד יחד עם יאנקו.

בערב אני אווה ויאנקו הצלחנו לברוח מהגטו שלנו, רצנו מהר לגטו וורשה למרד. כולנו מרדנו יחדיו ואז הם הרגו את המנהיג שלנו והמרד לא צלח, הצלחנו לחתוך בגדר התיל חור.

והגרמנים ראו אותנו מסתובבים ברחובות של הגטו בלילה, הם החלו לאיים עלינו עם

נשקים וצעקו עלינו ללכת הביתה מיד.

2.9.1945

הגרמנים הובסו המלחמה סוף סוף הסתיימה, כל כך שמחנו ומיד רצנו לארוז מזוודות ועלינו לארץ ישראל.

10.9.1945

אני ויאנקו הגענו לארץ, התרגשנו כל כך שנישקנו את הארץ.

הלכנו לחפש בית , הערבים עזבו אז העבירו אותנו לאחד הבתים שלהם. מצאתי עבודה ואמרתי ליאנקו לחכות לי בחצר עד שאחזור מהעבודה.

יום אחד חזרתי הביתה מהעבודה ויאנקו לא היה בחצר לא הוא ולא התוכי, התחלתי להילחץ ולצרוח ואז ראיתי את יאנקו עם עוד שני ילדים שלא הכרתי. רצתי אליו וצעקתי עליו בפולנית, לאחר מכן סטרתי לאחד הילדים. אמרתי ליאנקו בפולנית שהוא לא יוצא יותר מהבית ואז ראיתי את פניו המאוכזבות שהחברים שלו הלכו.

משוב:

היה לנו מאד מעניין ללמוד על מלחמת העולם השניה ולחקור את מה שהיה שם

היה לנו מהנה ללמוד ביחד ולמדנו הרבה