עֵרָן וְהעֲנָק האָיוֹם

יוֹם אֶחָד, אַחַר הצָהֳרַיִים,

יָצָא יֶלֶד קָטָן וּשמוֹ עֵרָן

לְטַיֵיל בַּחוּרשָה שֶלְיַד בֵּיתוֹ.

הוּא רָצָה לְהַפתיעַ אֶת אִמוֹ

וְלִקטוֹף בִּשבילָה פְּרָחים.

עֵרָן הקָטָן טייֵל בַּחוּרשָה.

לְפֶתַע יָצָא מֵאֲחוֹרֵי העֵצים

יְצוּר עֲנָקי וּמְשוּנֶה שֶכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה אַף פַּעַם.

“שָלוֹם!” אָמַר עֵרָן בְּנימוּס.

“מָה פִּתאוֹם שָלוֹם?!” צָעַק היְצוּר המְשוּנֶה

וְהִסתַכֵּל בְּעֵרָן הקָטָן מִלְמַעלָה לְמַטָה.

“אֵינךָ יוֹדֵעַ מי אֲני?”

“לֹא”, הֵשיב עֵרָן, “מי אַתָה?”

היְצוּר המְשוּנֶה עָנָה בְּזַעַם: “אֲני עֲנָק אָיוֹם!”

“נָעים מְאוֹד”, אָמַר עֵרָן, “שְמי עֵרָן”.

זעם- https://milog.co.il/%D7%96%D7%A2%D7%9D

“מָה?! אֲני מַמָש מִפלֶצֶת!

תִראֶה אֵיזֶה שינַיִים מַפחידוֹת יֵש לי”,

צָעַק העֲנָק וּפָעַר אֶת פִּיו העֲנָקי.

“יוֹפי!” אָמַר עֵרָן וּפָתַח אֶת פִּיו,

“הִסתַכֵּל, לי נָפלוּ אַרבַּע שינַיִים,

אֲבָל אימָא אָמרָה לי שֶיִגדְלוּ לי

חֲדָשוֹת בִּמקוֹמָן, חֲזָקוֹת יוֹתֵר”.

“דַי!” כָּעַס היְצוּר העֲנָקי,

וּמֵרוֹב רוֹגֶז טִלטֵל אֶת אַחַד העֵצים

עַד שֶנָשרוּ מֵעָלָיו כָּל הֶעָלים.

טלטל https://milog.co.il/%D7%98%D7%9C%D7%98%D7%9C

פָּנָיו הִתאַדמוּ,

הוּא נָשַם וְנָשַף כְּמוֹ קַטָר שֶל רַכֶּבֶת וְצָרַח:

“אֲני עֲנָק נוֹרָא וְאָיוֹם,

יֵש לי ציפּוֹרנַיִים אֲרוּכּוֹת וְחַדוֹת וְשינַיִים נוֹרָאוֹת,

וַאֲני כָּל כָּך עֲנָקי

שֶאֲני יָכוֹל לְהַגיעַ אֲפילוּ עַד… קְצֵה הגִבעָה”.

“מָה אַתָה אוֹמֵר?!” אָמַר עֵרָן,

“בִּקצֵה הגִבעָה גְדֵלים סַביוֹנים צְהוּבִּים נֶהֱדָרים.

אַתָה יָכוֹל לְהַגיעַ עִם היָד שֶלךָ

עַד לְשָם וְלִקטוֹף מֵהֶם?”

“בְּלי בְּעָיוֹת!” צָעַק העֲנָק,

הֵניף אֶת זְרוֹעוֹ האֲרוּכָּה

וְכַעֲבוֹר רֶגַע הוֹשיט לְעֵרָן זֵר פְּרָחים צְהוּבִּים.

“תוֹדָה לְךָ!” קָרָא עֵרָן בְּהִתפַּעֲלוּת,

“עַכשָיו יֵש לי פְּרָחים בִּשביל אימָא שֶלי,

לְהִתרָאוֹת”.

עֵרָן הֵחֵל לָלֶכֶת וְהזֵר בְּיָדוֹ.

לְפֶתַע שָמַע קוֹל מְשוּנֶה.

הוּא הִבִּיט לְאָחוֹר

וְרָאָה שֶמִתַחַת לְאַחַד העֵצים יוֹשֵב העֲנָק וּבוֹכֶה.

“מָה קָרָה לְךָ?”

שָאַל עֵרָן וְהִתקָרֵב אֵלָיו.

“אֲני העֲנָק המִסכֵּן בְּיוֹתֵר בְּכָל העוֹלָם”,

בָּכָה העֲנָק.

“לָמָה?” הִתפַּלֵא עֵרָן.

“כִּי אֵיזֶה מין עֲנָק אֲני,

אִם אֲפילוּ יֶלֶד קָטָן כָּמוֹךָ אֵינוֹ פּוֹחֵד מִמֶני”,

הֵשיב העֲנָק.

“אֵין דָבָר”,

ניסָה עֵרָן לְנַחֵם אוֹתוֹ,

“אַתָה דַווקָא נֶחמָד כְּשֶאַתָה לֹא מַפחיד.

בּוֹא נִהְיֶה חֲבֵרים,

וַאֲני מַבטיחַ שֶלֹא אֲגַלֶה לְאַף אֶחָד

שֶאַתָה לֹא מַפחיד”.