סיפור העלייה של סבתא אילנה- מיקה הלפרין

קצת על סבתא שלי מנקודת המבט שלה:

נולדתי ב1954 בעיר לודג’ שבפולין.

ההורים שלי שרדו את השואה, הם לא היו במחנות השמדה, הם ברחו לרוסיה בזמן המלחמה וחזרו לפולין שהמלחמה נגמרה. אחותי נולדה באוזבקיסטן בשנת 1944 והגיעה עם הורי לפולין כשהייתה בת שנה. כשהורי, יחד עם שתי אחיות של אימי שהיו איתם כל שנות המלחמה, חזרו לפולין, הם גילו שהמשפחות שלהם נרצחו על ידי הנאצים. 

הם היו צריכים להתחיל את החיים שלהם בלי כלום. לא היה להם בית ולא היה להם רכוש.

אימי הייתה תופרת ואבי היה נגר. הם עבדו קשה ולאט לאט התחילו להסתדר. אני נולדתי תשע שנים אחרי שהמלחמה הסתיימה. 

עלינו לישראל ב- 1957 מלודג’ שבפולין כשהייתי בת שנתיים וחצי. המצב של היהודים בפולין לא היה טוב, אחרי המלחמה היהודים לא הרגישו יותר בטוחים שם. הם ידעו שבזמן המלחמה הפולנים שתפו פעולה עם הנאצים ופחדו. חוץ מזה פולין הייתה ארץ קומוניסטית, המשטר היה קשה ולא הייתה דמוקרטיה, אבל ליהודים אסור היה לעזוב את פולין.

כשגומולקה, שהיה אז נשיא פולין, פתח את השערים של פולין ואפשר ליהודים לצאת ממנה, הגיעו שליחי סוכנות, שכנעו את היהודים לעלות לארץ ועזרו להם.

עלינו לארץ, אימי אבי, אחותי, (שהייתה בת 12 וחצי) ושתי אחיות של אמא שלי ששרדו את השואה. אותה עלייה מפולין נקראה עליית גומולקה, על שם הנשיא. 

בתמונה מופיעה סבתא שלי בגיל העלייה.

משפחתי הביאה מפולין מעט רכוש, בעיקר  לקחו איתם לארץ כלי מטבח יקרים לליבם, מצעים ושמיכות, בגדים וגם  פסנתר גרמני עתיק ואת המיטה שלי שהייתה מיטה מיוחדת שסביבה הייתה שזורה רשת מחבלים לבנים. על הפסנתר הזה ניגנה עוד בפולין אחותי, ואחר כך, בארץ, ניגנתי עליו גם אני וגם עידו, אח של אמא שלך. הפסנתר עדיין נמצא אצל המשפחה בכפר ויתקין. את כל הדברים שלהם הם שלחו לארץ באונייה והם הגיעו לארץ דרך אוסטריה, במטוס, בחודש מאי של שנת 1957.

בשדה התעופה חיכו לנו קרובי משפחה שהגיעו לארץ לפני מלחמת העולם השניה, ולקחו אותנו אליהם הביתה לתל אביב, גרנו אצלם עד שהחפצים שלנו הגיעו עם לארץ באוניה, ואז עברנו לגור בבית הראשון שלנו בארץ שהיה צריף במעברת בת ים. אחרי שנה עזבנו את המעברה ועברנו לגור בדירה קטנה בעיר.

בתמונה אני ודודה שלי ליד הדירה שלנו בבת ים.

לאט לאט למדנו עברית, ההורים שלי לא הצליחו ללמוד לדבר עברית טובה אף פעם. אני נהגתי לתרגם להם מכתבים והצטרפתי אליהם לסידורים. 

מכיוון שהייתי קטנה אני לא זוכרת הרבה מה שהיה שם ולכן אני מספרת את מה שההורים שלי סיפרו לי.

קראו לי אולה. כשהגעתי לגן הילדים, הודיע לי הגננת שהשם שלי הוא שם גלותי ולילדים בארץ ישראל צריך להיות שם ישראלי. לכן, אמרה הגננת, ההורים שלך יצטרכו להחליף את שמך. אחותי הציעה את השם אילנה ומאז קוראים לי אילנה. אחר כך הסתבר שאחותי בחרה בשם הזה כי היא הייתה מאוהבת בילד ששמו אילן.

קצת על סבתא שלי היום מהצד שלי:

מאז סבתא שלי גדלה התחתנה עם סבא שלי והם הולידו את שני הדודים שלי ואמא שלי (שעוד מעט תראו באילן יוחסין).

סבתא שלי היום גרה בחרוצים ומאוד קשורה עלי והיא פסיכולוגית וסופרת (שעוד מעט היו תמונות של כמה מהספרים שלה).

בתמונה סבא וסבתא שלי בחתונה שלהם.

איך סבתא שלי קשורה אליי?

אילן היוחסין של המשפחה שלי