רציונל התכנית

הפרוייקט התחיל מתוך הבנה שכיום המורה צריך להתבונן דרך זכוכית מגדלת, ולבחון את היעדים והמטרות שלו מול תלמידיו מחדש. במאה ה-21 המורה הוא לא עוד מקור הידע העיקרי. הילד חשוף לידע, הזורם אליו ממקורות מידע רבים ומגוונים כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה. בסביבה שכזו על המורה לבחון מחדש כיצד עליו להגיע לתלמידיו, להעצים אותם ולגרום לכל אחד לגלות את החבוי בתוכו, ולגלות את אשר לא ניגלה לעין. דרך אותם גילויים על המורה להעצים את התלמיד, וללמדו לפתח את אותם יכולות חברתיים- התנהגותיים- לימודיים- ערכיים ובוודאי כישרונות אחרים שיגרמו לילד להעריך את עצמו. על המורה לתת לתלמיד את הבמה שתביא אותו להתקדמות גם בתחומים האחרים.

פרויקט זה, העוסק בתחום האומנות, פותח צוהר לאפשרות לשנות התנהגויות ולקדם תלמידים מבחינה לימודית, חברתית והתנהגותית ביחס לעצמם באמצעות גילוי והבלטת כישרונם.

הפרויקט התחיל בעקבות מספר ילדים עם בעיות קשב וריכוז, בעיות התנהגות ובעיות תקשורת בין אישית. חלקם היו פותחים את המחברות ומציירים בסוף המחברת. לכאורה נראה שאותם ילדים אינם עסוקים בלמידה ובנעשה במהלך השיעור. ההתעסקות עם הצבעים והדפים במהלך ההקניות הפריעה לא פעם למהלך התקין של השיעור.

אם אם אנו, המורים, נגדיל ראש ונתבונן קצת אחרת על הדברים, נגלה שדרך אותה התעסקות, שלכאורה הפריעה לנו, אנו עשויים להעצים את אותם ילדים:

ראשית, ההתעסקות הביאה אותם לריכוז וקשב במהלך השיעור, והם לא הפריעו.

שנית, יש לקחת את הפעילות ולתחום אותה בכללים שהילד יבין את משמעותם ויצליח לעמוד בהם.

עכשיו זה משהו שלו ובשבילו!

נוסף על כך, הצגת התוצרים לכלל התלמידים שהיו חלק מהתהליך מאתגרת אותם- כל אחד בתחומו.

ההתעסקות סביב משהו שונה ולא שגרתי הופכת את התלמידים הללו לילדים בעלי מוטיבציה. הם מרגישים שניתנה להם במה. יש להם מטרה שעליהם להשיג ולעבוד עבורה.

ולראייה- התערוכה!

המורה אורלי הנה

תלמידים מספרים על הפרויקט

ועל תחביב הציור שלהם

“בהתחלה היו לי בעיות התנהגות, חוסר אחריות ואי סדר, והכל נעלם כשפגשתי את המורה שהתעניינה בחיי ובצרכיי. היא שאלה על חיי, מה אני אוהב, מה אני פחות אוהב, וגילתה שאני מאד אוהב את תחום האמנות. היא ניסתה לעזור לי לפתח את יכולותיי, והצליחה. תחילה היא צרפה אותי לכיתת אומן (כשלא הייתי אמור להיות שם אבל מאד רציתי). אחר כך היא התחילה לעבוד איתי על פרויקט גדול (שהתחלנו כבר בשנה שעברה).

מה שאפשר לראות כאן הוא חלק מהפרויקט. בפרויקט אמא שלי קנתה לי מסגרות בשביל שאני אשים שם את הציורים שלי. לקחתי ציורים קיימים ומסגרתי. עבדתי על עוד ציורים שאותם אני עומד למסגר. ציירתי גם ציורים גדולים שלא אוכל למסגר אותם, ואותם אציג בנפרד.

עד היום אני לא מפסיק לעבוד על עוד ועוד ציורים… גם בסוף המחברת.”

” בתערוכה מוצגים גם ציורים של תלמידה עולה חדשה, שלמדה בבית ספרנו שנה אחת. מטבע הדברים, היו לה קשיים בהתאקלמות ובתקשורת. המעבר מארץ מולדתה לישראל היה מאד קשה עבורה. היא סרבה ללמוד עברית והיתה יושבת שעות בכתה, מוציאה מחברת ובה דפים חלקים, לבנים, עטופים בצבע שחור, וקלמר ובו שלל עפרונות בצבעים שונים. היא היתה כותבת ומאיירת את אשר כתבה.

על מנת להעצים אותה, רכשנו עבורה צבע אקרילי וקנבסים מגדלים שונים. הציורים יצאו מהמחברת, מהראש ומהלב, וכולם נראו. היא היתה יוצאת לחדר אומנות, ויושבת שעות ומציירת.

לאחר מכן, היא היתה חוזרת לכיתה, וכל תלמידי הכתה היו שותפים לשלבים השונים, ולמה שעומד מאחורי כל ציור.

בתערוכה מופיעים גם ציורים שלה, למרות שבינתיים היא עזבה את הארץ, כי כך הבטחנו לה לפני שעזבה. הציורים גרמו לה להתקרב אלינו, לתקשר ולהיות חלק מאיתנו. הציור היה השפה שקישרה בינינו. “

“התחלתי לצייר מגיל מאוד קטן, וישר אהבתי את זה. הציור לא היה יותר מתחביב קטן שלי עד שהגעתי לבית הספר ופגשתי שם ילד שגם אהב לצייר, והיינו מציירים יחד. הכל היה טוב ויפה עד שהגענו לכיתה ד’, ודברים השתנו. החומר שלמדנו הפך להיות יותר קשה, ואיתו ירדה רמת ההקשבה שלי. כל שיעור הייתי מצייר על המחברות ולא מקשיב לחומר שמלמדים, לא הכנתי שיעורי בית, ועוד. אבל יום אחד המורה לי הציעה לי לקחת חלק בפרויקט מיוחד שבו ילדים יכלו להציג את הכישרונות שלהם מול בית הספר. שאלו אותי “מה אתה רוצה לעשות בפרויקט זה?”

וישר עניתי “אומנות”.

באותה תקופה ממש אהבתי סדרה בשם “דרגון בול”, כמו החבר שלי, ולכן ביססנו את הפרויקטים שלנו על סדרה זו.

לאחר כתה ד’ וסיום הפרויקט, פגשתי מורה מדהימה שרצתה שאני ועוד שני ילדים נעשה תערוכה בבית הספר (גם החבר שלי השתתף).

המשכתי להכין ציורים ולשלוח אותם למורה עד מחצית א’ של כיתה ה’, כשהבנתי שאצטרך לחשב את הזמנים שלי באופן שונה. לצערי הייתי צריך להפסיק עם הפרויקט של התערוכה מכיוון שלא היה לי זמן לתחביבים אחרים שלי כמו: רכיבה על סקייטבורד, כדורגל, גיימינג ועוד. אבל אני ממשיך לצייר עד היום ולא נראה שאי פעם אפסיק.”

” את הכישרון שלי גיליתי בגיל שבע. ציוריי מבוססים בעיקר על דמויות ואלמנטים מהמציאות. אני מצייר בעיקר בעפרון ובעפרון צבע. את הציורים שלי אני מצייר תוך שעה או שעתיים, ולפעמים גם בחלקים הנפרסים לכמה ימים.

אני רוצה להמשיך להשקיע בציור ובשעורי אומנות.

המלצה שלי- תנסו לצייר. זה עושה טוב לנשמה! “

ציורים מתוך התערוכה

בספר מוצגים ציוריהם של רן, נסטיה ושליו מכתה ו1 ואיתי מכתה ו2