אֵיתָן שׁוֹתֵל עֵץ

עוֹדֵד בּוּרְלָא

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁהָיָה אֵיתָן בְּכִתָּה ב’, יָצְאָה הַכִּתָּה בְּט”וּ בִּשְׁבָט לִשְׁתֹּל עֵצִים. הַיְּלָדִים שָׁתְלוּ עֵצִים עַל גִּבְעָה רְחוֹקָה, אַחַר-כָּךְ שָׁרוּ וְרָקְדוּ סְבִיב הַשְּׁתִילִים וּבֵרְכוּ אוֹתָם שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִהְיוּ יַעַר! אֵיתָן לֹא רָצָה לִשְׁתֹּל עִם כֻּלָּם. הוּא לָקַח אֶת הַשְּׁתִיל, עָלָה עַל גִּבְעָה חֲשׂוּפָה וְשָׁם שָׁתַל אֶת הַשְּׁתִיל שֶׁלּוֹ וְהִשְׁקָה אוֹתוֹ.

“זֶהוּ,” אָמַר, “שָׁלוֹם, שְׁתִיל. אֲנִי מְאַחֵל לְךָ שֶׁתִּצְמַח וְתִגְדַּל וְתִהְיֶה עֵץ נֶאֱמָן לְמוֹלַדְתְּךָ!”
וְאָכֵן, עִם עֲבֹר הַשָּׁנִים הָיָה הַשְּׁתִיל הַקָּטָן לְעֵץ עָבֹת, עֲנָפָיו פְּרוּשִׂים וְצַמַּרְתּוֹ רְחָבָה וִירֻקָּה. הַרְבֵּה מְטַיְּלִים יָשְׁבוּ וְנָחוּ בְּצִלּוֹ, וְהַרְבֵּה צִפֳּרִים קִנְּנוּ בֵּין עֲנָפָיו. גַּם אֵיתָן גָּדַל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן הִתְגַּיֵּס לְצַהַ”ל וְהָיָה לְקָצִין.

בְּאַחַת הַמִּלְחָמוֹת יָצָא עִם פְּלֻגַּת חַיָּלִים לְעֶזְרַת מֶשֶׁק בְּמָצוֹר. כָּל הַלָּיְלָה צָעֲדָה הַפְּלֻגָּה בְּשֶׁקֶט. הֵם עָלוּ עַל גְּבָעוֹת וְיָרְדוּ בְּגֵאָיוֹת, עַד שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרָחוֹק רַעֲמֵי יְרִיּוֹת. הַיְּרִיּוֹת הָלְכוּ וְקָרְבוּ וְגָבְרוּ, וּפְגָזִים הִתְנַפְּצוּ לֹא-הַרְחֵק מֵהֶם. לְפֶתַע צָעַק אֵיתָן: “הִתְכּוֹפְפוּ! מִצְאוּ מַחֲסֶה!”

וְהוּא עַצְמוֹ זָחַל בִּמְהִירוּת וּמָצָא מַחֲסֶה מֵאַחוֹרֵי עֵץ שֶׁעָמַד בְּדַרְכּוֹ. פָּגָז שָׁרַק בִּמְעוּפוֹ, פָּגַע בְּגֶזַע הָעֵץ וְהִתְפּוֹצֵץ! הָעֵץ נִגְדַּע וְנָפַל בְּרִשְׁרוּשׁ, כְּמוֹ אֲנָחָה אֲרֻכָּה. אֵיתָן הָיָה הָמוּם מִן הַהִתְפּוֹצְצוּת, אַךְ יָצָא שָׁלֵם וּבָרִיא, בְּלִי שְׂרִיטָה. כָּל הַלָּיְלָה נִמְשַׁךְ הַקְּרָב. עִם אוֹר הַיּוֹם נִגְמַר הַכֹּל. אֵיתָן הִבִּיט סְבִיבוֹ, וְהִנֵּה – הַמָּקוֹם מֻכָּר לוֹ! הוּא הִבִּיט אֶל הָעֵץ הַגָּדוּעַ שֶׁהָיָה מֻטָּל לְפָנָיו, וּפִתְאוֹם הֵבִין אֵיתָן! זֶה הָיָה הָעֵץ שֶׁהוּא שָׁתַל בְּט”וּ בִּשְׁבָט לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁהָיָה בְּכִתָּה ב’! הָעֵץ הִצִּיל אֶת חַיָּיו.