סיפור העלייה של ברוריה רימון

קצת על ברוריה

ברוריה קורונל,רימון (רימון היה שם משפחתה לאחר שהתחתנה בארץ) נולדה  ב-23 במרץ שנת- 1944 באסטנבול שבטורקיה להוריה, אברהם קורונל וסולטנה לוי ולאחיה הגדול ניסים שהיה בן שנתיים וחצי. לסולטנה אמא  של ברוריה היו ארבע אחים. שתי בנות, ויקטוריה ועליזה ושני בנים, שבתאי וישראל שנפטר בגיל צעיר. שלושתם עלו ארצה יחד עם משפחותיהם (הם התחתנו בטורקיה). גם לאביה של ברוריה אברהם היו שני אחים יוסף וז’נטי קורונל וגם הם עלו ארצה באותה התקופה

בתמונה מצד שמאל תוכלו לראות את משפחתה 

ההפלגה ארצה

בנובמבר שנת-1948 כחמישה חודשים לאחר מלחמת העצמאות, כאשר  ברוריה הייתה בת ארבע וחצי, היא ומשפחתה עלו לארץ בסירת משא, במסע שנמשך עשרה ימים. היא מספרת, שהוריה קנו כרטיסים יקרים מאוד בציפייה להפליג על ספינה מפוארת, אך כאשר הגיעו לרציף הבינו ששיקרו להם, והם הולכים לשוט בסירת דייגים קטנה איך הם היו נחושים מידי, חדורי מטרה ומלאי יותר-מידי רצון כדי לוותר ולבסוף הם החליטו לעלות ארצה בכל מחיר, גם אם זה אומר תת-תנאים  בסירה פשוטה ורעועה בים התיכון הסוער

מכל התנאים הנוראים סולטנה, אמא של ברוריה הייתה בטוחה שהם הולכים לגמור את חייהם על הסירה, ואם זה לא מספיק גרוע הסירה גם נשאה במחסניה שקי קמח, עם הסערה החלו השקים ליפול לכל עבר ואפילו על אנשים, ברוריה סיפרה ששק אחד פגע בסולטנה, ואפילו כמעט יכולה היה להרוג אותה

ניסים אחיה של ברוריה, זוכר היטב שכאשר החלו השקים ליפול כל הגברים שהיו על הסירה הניחו  תפילין, התפללו, קיוו לטוב ובעיקר פחדו. אבל לבסוף, למזלם ולשמחתם התפילות עזרו, והם הגיעו ארצה בשלום ובבטחה

בחרתי בשיר זה מכיוון שהוא מדבר על התקופה לאחר הקמת המדינה

ההתאקלמות בארץ

מי שקיבל את המשפחה כאשר הם הגיעו לחיפה הם דודים של ברוריה,פפו ועליזה

-פפו היה בעלה של עליזה, אחות של סולטנה-

פפו היה מנהל או אחראי משמרת בנמל חיפה וכדי לעזור להם להשתקם הפך כל גבר במשפחה שהגיעה למנופי בנמל חיפה ובכך מצא להם עבודה כדי שירוויחו כסף

בהמשך חייה

לאחר מכן ברוריה המשיכה וגדלה בארץ, הכירה חברים, בנתה חיים והייתה בן-אדם מאוד מאושר. כשהייתה בסביבות גיל 20 היא הכירה את סבי, צבי ומשם הכל היסטוריה… היא המשיכה לבלות, ולחיות את חייה בין חברים, למשפחה ואפילו פיתחה את כל הכשרונות הרבים שלה סריגה, תפירה,בישול ומה לא… היא הייתה בן אדם מאוד אופטימי, כיפי ושליו אך אחראי וקפדן. תמיד היה חשוב לה דרך ארץ ומוסר לפני הכל ותמיד הייתה חושבת על חצי הכוס המלאה. אני זוכרת שהיא הייתה משרה בביתה אווירה נעימה , שלווה ובעיקר משפחתית וזה היה מעיד על אופיה