מבוא לתולדות החליל

החליל המודרני המוכר לנו כיום, וליתר דיוק חליל צד, העשויי ממתכת בד”כ

החל להתפתח רק בסוף המאה ה-19.

סוגי החלילים שקדמו לו, עשויים עץ, כמו חליל בארוק (הידוע בשם טרבסו), החליל

הקלאסי והחליל הרומנטי.

בעקבות התמורות וההתפתחויות שחלו לקראת

סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19

ירד ערכם של כלי הנשיפה, בפרט של החליל.

התזמורת הסימפונית גדלה והחליל של אז לא ענה על הצורך

בצלילים מדוייקים ונקיים, בעוצמה הנדרשת ובדיוק המתבקש.

נגני ויצרני חליל שונים זיהו את הצורך שנוצר וניסו לייצר פתרונות

אחד מהם היה תאובלד בהם, מוזיקאי ממוצא בווארי

שמלבד היותו מלחין ונגן חליל, עסק גם בצורפות.

כבר בצעירותו בנה לעצמו חליל ששימש אותו

בנגינה בתזמורת המלכותית של בוואריה.

מתוך היכרותו עם החליל

ומתוך מודעות לחסרונותיו הטכניים והאקוסטים, בהם

שינה את מערכת השסתומים.

כך שיתאפשר בעזרת 9 אצבעות לסתום את כל החורים בקלות.

בנוסף, בהם שינה את הפרופורציות של החליל: בניגוד לחליל הקודם, שהיה עבה בפיה ונעשה יותר ויותר צר ככל שהתקרב חלק לחלקו התחתון, הפתוח, החליל

החדש הנו צינור בעל קוטר זהה,החל מאמצע חלקו העליון, כלומר,ראש החליל.

כמו כן, בהם קבע שינויי הנוגע לחור אליו נושפים : הוא ייצר הגבהה לפיה ועיצב

אותה כך שתהיה נוחה יותר לשפתיים, ושינה את צורת החור אליו נושפים, מחור

עגול-אלפטי, לחור שהוא ישר לאורכו, והולך ומתעגל בדפנות הצידיות.

לאחר עבודה רבה ומאומצת שכללה שינויים נוספים בפרופורציות ושינויים קטנים בכוונון, נוצר ע”י בהם החליל המודרני אשר הוצג לראשונה באופן רשמי בלונדון, בשנת 1851.

מאז המצאתו ועד ימינו כמעט ולא חלו בו שינויים.