שני חברים

הָיה היו שְׁנֵי חֲבֵרִים, שֶׁאָהֲבוּ מאוד אִישׁ את רֵעֵהוּ.

הָאֶחָד היה צוֹרֵף,

וְהָאַחֵר היה אוֹרֵג.

יום אחד יָצְאוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים יחד אל הַשׁוּק שֶׁבָּעִיר הַסְמוּכָה.

בַּדֶרֶךְ הִתְעַיְיפוּ וְהֶחְלִיטוּ לָשֶׁבֶת לָנוּחַ בְּצִלוֹ של עֵץ גָבוֹהַ.

פָּנָה הַצוֹרֵף אל חֲבֵרוֹ ואמר לו: “אֲנִי רוֹאֶה שֶׁפָּנֶיךָ אֵינָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

הַאִם אתה כּוֹעֵס?

הַאִם אתה עָצוּב או מוּדְאָג?”

“אִיבַּדְתִי את כל כַּסְפִּי, וְאֵינֶנִי יודע מה לעשות”, הֵשִׁיב הָאוֹרֵג לַחֲבֵרוֹ.

“אני יכול לְהַלְווֹת לְךָ כֶּסֶף”, אמר הַצוֹרֵף, וּמִיָד הוֹשִׁיט לַחֲבֵרוֹ הַמוּדְאָג שַׂקִית עם כֶּסֶף.

עָבְרוּ כמה חוֹדָשִׁים, הַצוֹרֵף היה זָקוּק לְכַסְפּוֹ, וביקש מֵחֲבֵרוֹ שֶׁיַחֲזִיר לו את הכסף  שֶׁהִלְוָוה לו.

הִבִּיט הָאוֹרֵג בַּחֲבֵרוֹ בְּמַבָּט מִיתַמֵם וְאָמַר: “לְהַחֲזִיר לְךָ את הכסף שֶׁנָתַתָ לי?

על איזה כסף אתה מְדַבֵּר? מֵעוֹלָם לא לקחתי ממך כסף!…” 

הִתְוַוכְּחוּ השנים וְהִתְוַוכְּחוּ, הִסְתַכְסְכוּ וְרָבוּ.

וּבַסוֹף הֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת אל הַמֶלֶךְ, כדי שֶׁיִשְׁפּוֹט ביניהם.

סִיפֵּר הַצוֹרֵף לַמֶלֶךְ איך יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לָנוּחַ בְּצֵל עֵץ גָבוֹהַ,

איך הוא רִיחֵם על חֲבֵרוֹ שֶׁאִיבֵּד את כַּסְפּוֹ וְהִלְוָוה לו כסף,

ואיך עכשיו הֶחָבֵר מְסָרֵב לְהַחֲזִיר לו את הַחוֹב.

וְאִילוּ האורג טען, שמעולם לא לָוָוה מֵהַצוֹרֵף כסף, וּמֵעוֹלָם לא ישב לנוח אתו מתחת לעץ גבוה. 

שאל הַמלך את הַצוֹרֵף: “הַאִם יש לְךָ עֵדִים, שֶׁיְכוֹלִים לְהָעִיד שֶׁנָתַתָ לַחֲבֵרְךָ כסף?”  “אין לי עֵדִים,” הֵשִׁיב הַצוֹרֵף,

“הָיִינוּ שָׁם רק שְׁנֵינוּ, וְהָעֵץ שֶׁבְּצִלוֹ ישבנו.”

“אם כך”, אמר המלך, “אין בְּרֵרָה! עָלֶיךָ לְהָבִיא לכאן כְּעֵד, עָנָף מֵעַנְפֵי הָעֵץ.”

“וְאַתָה,” הִמְשִׁיךְ הַמֶלֶךְ וּפָנָה אֶל הָאוֹרֵג, “שב כאן מולי, וְחַכֵּה עד שהוא יחזור.” 

יָצָא הַצוֹרֵף לְהָבִיא עָנָף מֵהָעֵץ, וְהָאוֹרֵג יָשַׁב מוּל הַמֶלֶךְ וְהִמְתִין לְשׁוּבוֹ.

עָבַר זְמַן…וְהַצוֹרֵף עדיין לא חזר.

“אינני יכול לְחַכּוֹת יותר, העץ ודאי רחוק מאוד, ואני חייב ללכת,” אמר המלך,

“נַמְשִׁיךְ בַּמִשְׁפָּט מחר.”

“בבקשה, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, אל תֵּלֵךְ!” הִתְחַנֵן האורג, “חֲבֵרִי ודאי יגיע תוך זמן קצר.

העץ נמצא לא כל כך רָחוֹק מִכָּאן.”

“איך אתה יודע שהעץ נמצא לא כל כך רָחוֹק מִכָּאן, אִם מֵעוֹלָם לא יָשַׁבְתְּ לָנוּחַ 

בְּצִלוֹ?” גִיחֵך הַמֶלֶךְ. שָׁתַק הָאוֹרֵג וּפָנָיו הֶאֱדִימוּ מִבּוּשָׁה.

“כְּשֶׁיַחֲזוֹר חַבֵרְךָ,” אמר המלך לָאוֹרֵג, “עָלֶיךָ להחזיר לו כִּפְלַיִים מִסְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁנָתַן לְךָ, וגם לְבַקֵשׁ ממנו סְלִיחָה, כדי לְפַצוֹת אותו על הַצַעַר הָרַב שֶׁגָרַמְתָ לו.”