הברווזון המכוער

טינה הברווזה ציפתה בקוצר רוח להולדת אפרוחיה.

כשהגיעה השעה, בקעו האפרוחים בזה אחר זה מקליפת הביצה.

רק הביצה הגדולה מכולן השתהתה ולא הצליחה לבקע את הקליפה.

כעבור זמן-מה, בקע מן הביצה הגדולה אפרוח מוזר ואפור.

הוא היה כהה יותר משאר האפרוחים.

“לא נורא. הוא ישתנה.”
חשבה לעצמה אימא ברווזה, והביטה ברוך בצאצא החדש שלה.

הימים חלפו, והברווזון המוזר לא השתנה כלל.

כל חיות החווה לעגו לו וכינו אותו:

“הברווזון המכוער”.

הברווזון המסכן, שלא היה מסוגל לסבול את ההצקות, החליט לעזוב את החווה.

איך אתם הייתם מרגישים במקום הברווזון המכוער?

הוא שוטט עד שמצא חווה חדשה לגור בה.

בחווה, אשת האיכר האכילה אותו ודאגה לו.

אך הברווזון התגעגע לחיים ליד האגם,

ולכן יצא לחפש אגם חדש לגור בו.

הברווזון שוטט ימים רבים עד שמצא אגם, ושם החליט לגור.

הוא גדל מדי יום, ומבלי שהרגיש בכך מראהו השתנה.

מסביבו גרו ברבורים, וכשהביט בברבורים שעפו מסביבו, חש קנאה.

הם היו יפים ואציליים.

עם בוא האביב, הגיעה להקת ברבורים יפהפיים להתגורר באגם.

עד מהרה התקרבו אל הברווזון ורצו לשוחח עימו.

“הברווזון המכוער” לא האמין, שהיצורים הנהדרים הללו רוצים להיות ידידיו.

מכיוון שהיה כה מכוער וכה מגושם.

לפתע, ראה הברווזון את דמותו,

שהשתקפה אליו מתוך מימי האגם.

הוא נותר פעור פה.

לבסוף הבין –

הוא עצמו היה אחד מאותם ברבורים נהדרים.

הוא הצטרף ללהקה וחי עמם באושר לנצח.