…1417…

זה היה אתמול. דיברתי עם אמא ואמרתי לה שאני רוצה ללמוד ובקשתי שתקנה לי ספר היסטוריה. היא אמרה לי שאין לנו מספיק כסף לקנות ספר. היא אמרה שאני עוד קטן אז קשה לי להבין, אבל כשאני אהיה גדול יהיה לי הרבה יותר קל. לא הבנתי למה ספר כל כך יקר? הכנסייה לא רוצה שהעם יהיה חכם? הכנסייה לא רוצה שכולם ירגישו בנוח וכולם יהיו שווים? אז מה אם לנו קצת יותר קשה? זה לא הוגן!

גם היום דיברתי עם אמא. שאלתי אותה שוב אם אפשר לקנות לי ספר היסטוריה. היא סיפרה לי שמכיוון שהנזירים כותבים ביד כל ספר במשך שנים רבות, העלות של כל ספר היא גבוהה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלם מחיר כזה. אני מבואס, רציתי ללמוד.

…1418…

הלכתי היום בבוקר לחבר שלי מהמעמד הגבוה, קוראים לו אוטר. קצת מוזר לי להיות בבית שלו כי כמעט כל מה שיש לו – אין לי. יש לו גם המון ספרים! במשך שעתיים רק ישבנו וקראנו! זה היה כל כך כייף. אוף! אני רוצה ספרים! אני רוצה ללמוד! אוטר יכול ללמוד כמה שבא לו ויש לו הכל אבל אני יכול רק לחלום על זה. אני ממש רוצה ספר. זה לא הגיוני שכל הזמן אני אלך אליו בשביל לקרוא ספרים, זה הבית שלו – לא הבית שלי…

…1420…

סבתא מרגרט באה לבקר שאותנו היום. זה כמעט ולא קורה כי היא גרה בעיר ברלין ואני בכלל בעיר מיינץ אז מאוד התרגשתי. אני אוהב אותה מאוד! אני זוכר שתמיד בימי ההולדת היא הייתה מביאה לי ממתקים. היה גם חלק שפחות אהבתי ביום הולדתי, היא פשוט לא הייתה מפסיקה לנשק אותי ולהגיד לי כמה שהיא אוהבת אותי ואני שונא נשיקות!

עוד שבוע משפחתי ואני מציינים את יום ההולדת שלי (אני לא יודע בדיוק מתי נולדתי… זה היה מתישהו בסוף חודש יוני). אני מאושר! אתה יודע למה יומני? כי סבתא הבטיחה לי שתביא לי ליום ההולדת ספר היסטוריה! אני לא האמנתי כשהיא סיפרה לי! אני כל כך מחכה לשבוע, מחכה כמו שלא חיכיתי כל חיי.

…1430…

נתקלתי ביומן הזה סתם בטעות כי סידרתי את החדר ומצאתי אותו במגירה. נזכרתי שרציתי ללמוד ובקשתי מאמי ספר היסטוריה אבל אני לא מוצא אותו בשום מקום…

אחרי הצהריים הלכתי לאמי ושאלתי אותה: “אי פעם קנית לי ספר היסטוריה מהכנסייה?” והיא ענתה לי: “לא. אני זוכרת, יוהאן, כשהיית קטן וביקשת ממני ספר לימודי. לא ידעתי מה לענות לך, אבל עכשיו אתה כבר גדול, אז אני יכולה להגיד לך הכל. אין לנו מספיק כסף. אבא ואני עושים כל מה שאנחנו יכולים אבל זה פשוט לא מספיק. מחירי הספרים רק עולים ורק אנשי המעמד הגבוה מסוגלים לקנות אותם”.

…1432…

הבנתי שבסין יש טכניקה להפצה מהירה יותר של ספרים. זה מה שאני צריך לעשות:

1. להקים מתקן ליציקת אותיות מעופרת מותכת ולהציג אותן על המתקן בגובה אחיד.
2. להניח את האותיות לפי הסדר הרצוי, בתיבת אחסון שמחולק לתאים (תא לכל אות).
3. לייצר את הדיו שמשמש לכתיבה והעתקה על ידי צבעי שמן.
4. למרוח את הדיו על האותיות.
5. להכניס את האותיות למכבש דפוס.
6. לשים את גיליון נייר על גבי האותיות.

התכנון מוכן! אני לא מאמין! אבל אני עדיין פוחד. אם הכנסייה תשמע על כל מה שאני מתכנן, כנראה שהיא תרצח אותי. זה יהרוס לה את הכל! כל האנשים כבר לא יקנו ממנה את הספרים כי הם יהיו יותר יקרים מספרי הדפוס, הם יאבדו את הכוח והשליטה שלהם.

אבל בכל מקרה, אם ההמצאה הזאת תגרום לכך שאני אמות, אני בכל זאת לא אפסיק. כי יש כל כך הרבה אנשים שלא זכו לקבל חינוך מכל סוג שהוא – לא בייתי ולא מוסדי.

אני חייב לעשות את זה!

…1433…

עוד כמה דקות אני הולך לקחת את הדיו. אני מקווה שהכל יהיה בסדר והכל ילך בדיוק כמו בתכנון.

לא יהיה לי היום זמן לקנות גם את הדפים. אה, שכחתי לספר לך! מכונת הדפוס שלי לא תעבוד על עורות כמו בכנסיה, היא תהיה יותר משוכללת! היא תעבוד על דפים.

החלטתי גם מה יהיו הספרים הראשונים שאדפיס: התנ”ך (הספר הקדוש ליהודים). אני אצטרך המון דפים בשביל זה כי הוא ספר ענק.

…1435…

אתמול סיימתי לקנות את כל החומרים והיום קמתי מוקדם בשביל להכין את המכונה. אני עכשיו אוכל ומיד לאחר מכן אני אתחיל לבנות. בהצלחה לי!

…1440…

היום זה היום הכי מרגש שהיה לי בחיים. מכונת הדפוס עומדת מוכנה בחדרי. אני לא מאמין שההמצאה עליה חלמתי כל חיי התגשמה והפכה למציאות. כל הטקסט כבר מוכן, המכונה מוכנה. אני רק צריך ללחוץ על כפתור אחד והמשאלה שלי מתגשמת – וואו.

…1440…

עבר כבר שבוע ואני עדיין לא מאמין שזה קרה. הצלחתי!

אמא שלי אמרה לי לפני כמה ימים שמכונה אחת לא תספיק להפצה עולמית. אני חייב להקים מפעל דפוס. בשביל זה אני הולך עכשיו למלווה להלוות כסף. אחזור אליך בקרוב!

…1445…

נכנסתי לחובות. אם לא אחזיר מיד את הכספים שלוויתי אאלץ למסור את המפעל. זה לא הגיוני שאחרי כל העבודה הקשה אני צריך לוותר על הכל! כל כך שמחתי כשהבנתי שהצלחתי. כל כך שמחתי לאורך כל התהליך! אני חייב להשיג כסף, חייב!

…1445…

לא מאמין שזה קורה. עבר שבוע ולא החזרתי את החובות, אין לי מאיפה! אני לי את הכסף הזה. לא רוצה שהרגע הזה יגיע. לא רוצה שהרגע הזה שייקחו לי את המפעל יקרה. אני רוצה להתעורר ולגלות שהכל היה סתם חלום רע. רוצה לחזור לעבר ולהבין שעשיתי טעות ולשנות את כל דרך החשיבה שלי. אבל זה לא יכול לקרות. לוקחים לי את המפעל, זה כבר מאוחר מדי.

…1456…

אני יודע שלא כתבתי כבר הרבה זמן, גם אני התגעגעתי. אין לי כוח לכלום. אין לי כלום – לא רכוש, לא עבודה, לא שמחה. אני מדוכא. הבנתי כבר שהמפעל – לא יהיה שלי. הבנתי כבר, שכל מה שהיה לי – נעלם. הבנתי כבר, שאני וכל מה שהיה לא יחזור ולא יהיה כמו שהיה.

…1468..

אני מקווה שכל זה לא היה לשווא. אני מקווה שכל הידע שנתתי לעולם לא יעלם עם השנים. אני מקווה שלאורך הזמן ערכי האנשים והידע שלהם רק ילך וישתפר.

בזמן האחרון אני לא מרגיש טוב. אני כבר לא מבין למה טובים החיים האלה – הם לא שמחים, בלי עבודה ורכושי נהרס בגלל החובות. לא טוב לי. נמאס לי.

ערך מרכזי בחייו של יוהאן גוטנברג

יוהאן גוטנברג הוא אדם עם רצון רב. הוא לא מוותר לעצמו אף פעם ותמיד עומד מאחורי החלטותיו. גם כשקשה, הוא לא מוותר וממשיך להתעקש על רצונותיו ולבסוף עובר את כל המכשולים ומגשים אותם. אנחנו מרגישות שלמדנו מתכונות אלו המון וחושבות שהן תכונות מאוד חשובות.

טל

אני וקבוצתי בחרנו לעשות את הספר שלנו על יוהאן גוטנברג, ממציא מכונת הדפוס. אני התחברתי ליוהאן ולחשיבות המצאתו ומסיבה זו עניין אותי מאוד ללמוד על חיו של יוהאן גוטנברג ועל המצאתו.

אני חושבת שמכונת הדפוס זו ההמצאה הכי חשובה במאה ה- 15, המצאתו אפשרה הדפסה של ספריו רבים במהירות גבוהה יותר מאשר מכתיבתם ביד, ועלות נמוכה יותר לספרים. מצב זה, בו ניתן היה לקנות ספר במחיר זול יותר, אפשר גם למעמד הפשוט יותר של החברה לרכוש ספרים. אני מאוד מתחברת לחשיבות ההמצאה, שבעזרתה יכולים כל אנשי העולם לרכוש ספר, למעשה לרכוש השכלה, בימי הביינים היו מעמדות, אנשי המעמד הגבוה לא יכלו להרשות לעצמם לקנות ספרים. בזכות המצאתו של יוהאן, המידע שבספרים היה נגיש לכולם ולא רק למעמדות הגבוהים ולכנסייה.

הדבר שאני לוקחת מיוהאן לחיי הוא היכולת לא לוותר. לא לוותר גם כשקשה לך, וגם כשאתה יודע שיהיו כאלו שלא יאהבו את מעשיך. יוהאן לא וויתר גם כשידע שהמצאת מכונות הדפוס תיקח המון כוח מידי הכנסייה. רק אנשי המעמד הגבוה ואנשי הכנסייה ידעו קרוא וכתוב, לכן המלכים נעזרו בהם ומינו אותם לשרים ויועצים. אחד הפחדים של הכנסייה היה שאנשים אחרים יכלו גם להיות במשרות אלו. הפחד השני של הכנסייה היה שברגע שכולם ידעו קרוא וכתוב, ילמדו ויתפתחו, האיכרים לא ירצו להיות עובדי אדמה, אלא להתפתח ואז לא יהיה מי שיתפח את אדמותיהם. לכן אני רוצה לקחת מיוהאן את הדבקות במטרה, את הרצון לא לוותר גם כשקשה, ולעזור לאנשי המעמד הנמוך.

רציתי להגיד ליוהאן תודה, ללא מכונת הדפוס לא היינו מגיים לרמת ההתפתחות הטכנולוגית בו אנו נמצאים היום. לנו, זה נראה מובן מאליו שאנו יודעים לכתוב ולקרוא, שיש לנו מחשב עם מקלדת, שאנו יכולים להדפיס על דפים ואפילו בתלת מימד. תודה יוהאן, על שחשבת על ההמצאה ושהבאת לנו את מכונת הדפוס.

אורן

קבוצתי ואני בחרנו לעשות את עבודתנו על יוהאן גוטנברג. לדעתנו, המצאתו היא מההמצאות המשפיעות ביותר שהיו אי פעם. אני חושבת שיוהאן הוא מהממציאים העוזרים ביותר שהיו אי פעם. לדעתי ולדעת אנשים רבים, תרומתו לכולנו היא ענקית ופותרת לנו כל כך הרבה בעיות! כגון, כתיבת ספרים לא איטית, הדפסת עבודות לבית הספר ועוד.

עניין אותי מאוד לחקור על יוהאן, המצאתו, סיפורו האישי וגם העסקי. עניינו אותי העליות והמורדות, ההצלחות הגדולות והקשיים. אני חושבת שיוהאן גוטנברג הוא אדם בעל רצון רב שתמיד דובק במטרה. הוא לא מוותר לעצמו אף פעם ועובר כל קושי.

אני חושבת, שהמצאתו אפשרה גם למעמדות הנמוכים לקנות ספרים במחיר נמוך בהרבה יותר מהספרים אותם כתבו ביד וכך יוהאן גם עזר להם ללמוד ולקבל השכלה יותר גבוהה. אני לא מצליחה לדמיין את העולם שלנו בלי המדפסות.

הדבר שאני לוקחת מיוהאן הוא הרצון והאומץ. אף פעם, לא משנה מה קורה, אם יש לו מטרה – הוא משיג אותה. הוא לא נותן לאף אחד להפריע לו גם אם זה תלוי ברמת החיים שלו או בכמות כספו. אני מאוד מעריכה את יוהאן ואת תכונותיו וחושבת שאין הרבה אנשים כמוהו – שלא מוותרים גם כשקשה.

לכנסיה היה פחד גדול – שהאנשים יפסיקו לקנות את הספרים ממנה כי יגיע משהו “יותר טוב”. את הפחד הם העבירו גם לבני העם. הם גרמו לכולם לא להגיד את מה שיש להם להגיד כי הם פחדו מהכנסייה; הם פחדו שיקרה להם משהו בגלל שהם יגידו את מה שהם חושבים. אני חושבת שזה נורא ושלכל חד צריכה להיות היכולת להתבטא כל עוד הוא אומר את דבריו בצורה מכובדת.

כמו כן, אני לוקחת מיוהאן גם את התכונה של לעזור לזולת. המצאתו של יוהאן עזרה כל כך הרבה לבני המעמד הנמוך! בזכות המצאתו, כל אחד, כל איש, כל בן מעמד, יכל לקנות וללמוד בעזרת הספרים. כמות הספרים הייתה גדולה יותר מכמות הספרים שיכלה הכנסייה לכתוב מה שגרם לכך שהיו הרבה יותר ספרים וספר לא היה משהו כל כך נדיר.

לסיום דברי, אני חושבת שהמצאתו של יוהאן גוטנברג היא בין ההמצאות החשובות שהומצאו אי פעם ומודה עליה מאוד.

איך יוהאן היה מגיב אם היה שומע את כל מה שקורה היום בעקבות המצאתו?