ראיונות עם הורים לילדים לקויי למידה

ראיון ראשון

ראיון זה התבצע עם משפחת א’, שהינו תלמיד הנמצא בחטיבת הביניים בכיתה ח שאובחן כלקוי למידה.

מה ידוע לכם על הנושא של לקות הלמידה?

האב: נושא זה ידועה לנו הרבה שנים. הבן שלנו הבחור לקוי למידה  וגם אני כנראה לקוי למידה כי יש לנו סימפטומים דומים.

האם: לקות למידה, זה נושא הכרוך בהשקעת כסף, מציאת מורים מתאימים ולהיות צמוד לתהליכי הלמידה של הילד שלך גם כאשר הילד גדל.

תארו את השלבים הראשונים בבית הספר?

האב: אני הייתי צמוד לתהליך הראשוני, מאחר שאשתי היה לה קשה לקחת  ימי חופש מהעבודה שלה, ולכן כל התהליכים הראשונים היו בתחום האחריות שלי, א’ השתלב בכיתה עם רוב החברים שלו מהגן  מה שחזק את בטחנו העצמי, אני זוכר שהמורה הנחמדה מ’ אמרה לנו בשיחת ההורים הראשונה שנצפה לקצת קושי או בכי אך א’ היה מרוצה מאוד מן המעבר וגם מבחינה לימודית זה הלך די טוב.

 האם (מוסיפה): ש א’ גילה אחריות לתהליך הלמידה, הוא היה בהתחלה מכין את שיעורי הבית לאחר מכן אוכל או צופה בטלוויזיה.

האב (מוסיף):  ש א’ התחיל ללמוד קריאה בשיטת “בלי סודות” שיטה שלדעתו אינה טובה לילדים משום שבסופה הילדים קוראים באופן לא מדויק וכן אינם יודעים את התנועות. האם מוסיפה ואומרת שלאחר סיום תהליך הפענוח  היא לימדה את א’ את כל התנועות והעיצורים כדי שיקרא באופן מדויק.

מתי החלו הקשיים בבית הספר?

האם: בערך באמצע כיתה ד א’ החל לגלות איטיות, הוא היה יושב שעות על שעורי הבית, ולפני מבחנים יושב ימים יחד איתי ועם בעלי , אך במבחנים א’ לא הצליח לבטא את היכולות וציוניו לא הצליחו לבטא את ידיעותיו.

האם: כאשר עבר לחטיבת הביניים חשבתי שזה הזמן לאבחון.

מה הביא אתכם לאבחון?

האם: את הפניה הייתה ביוזמה של א’ אך בהמלצת המחנכת היועצת וגם האב שעודד. לי מאוד קשה לעבור את התהליך של האבחון והטיפול, אבל כאשר א’ הפנה את  תשומת לבי לחוסר ההצלחה שלו בביה”ס וכן למידת ההשקעה שלו, חשבתי שהגיע הזמן לבירור יותר מעמיק.

איך הרגשתם כשהובאה לידיעתכם הידיעה על לקות הלמידה של ר’?

האב: הידיעה וההבנה של הקושי של א’ מאוד מקילה עלי משום שעם הנושא של לקויות למידה אני מתמודד יום יום ראשית עם עצמי ועם בעיית הזיכרון שלי, שנית עם בני הבכור שאותו אני מלווה באופן די מאסיבי ומשמש עבורו “כוון ימני”. בנוסף לזאת סוף סוף יהיה שקט במישור ביני לבין אשתי שחיה כל הזמן בתחושה ש א’ עצלן ולא עובד נכון עם החומר הלימודי וכן הוא הוא חי בבית של לקויי למידה ולהערכתה אוירה זו יוצרת לגיטימציה לקושי ובמקום להתמודד ,הוא נשאב למקום של ויתורים.

האם: בשבילי זאת מכה לא פשוטה, כי כבר יש לי כאלה בבית ולי אישית מאוד

קשה לי עם הנושא של “לקות למידה” ואולי בגלל שעל פניו הכל ניראה תקין וגם כל ההיסטוריה של א’ הייתה תקינה ולא הצביעה על קושי כזה או אחר, ולכן מאוד קשה לי להתמודד עם התהליך הזה שנוצר. אני מאוד דואגת לבננו הצעיר שבינתיים מגלה תמונה נורמטיבית אבל כבר אין לי את הביטחון שכך זה יישאר. יחד עם זאת חשוב לי לעלות את הציפיות הגבוהות שלי מילדיי ולהדגיש את חשיבות ההישגים ואת הלימודים למרות שישנם קשיי למידה, לי קשה לוותר.

אתם יכולים לספר על התכנויות שלכם שהיו לאחר האבחון?

האם: לאחר האבחון יצרנו קשר עם יועצת ביה”ס  הצגנו לה את האבחון וממצאיו ויחדיו חשבנו כיצד יהיה ניתן לעזור ל א’. במקביל התחלנו  לחפש מורים בעלי הכשרה מיוחדת שיתנו תמיכה ל א’, בעיקר שילמדו אותו אסטרטגיות  שיקלו עליו את ההתמודדות עם חומר לימודי רב מלל.

האב: אני בעיקר תמכתי בו מהצד הרגשי שלהערכתי הוא חשוב מכיוון ש א’ מצוי בגיל בו מתגבשת הזהות המינית והזהות החברתית.

מה קידם את ילדכם?

האם:  חיפוש מורים בתחומים בהם א’ מגלה קושי תוך לימוד מיומנויות .

האב: הסיוע הפסיכולוגי עם כל הדמויות במשפחה.

ראיון שני

ראיון זה התבצע עם משפחת ש’, שהינה תלמידה הנמצא בחטיבת הביניים בכיתה ז שאובחנה כלקוית למידה.

מה ידוע לכם על הנושא של לקות למידה?

האב: לקות למידה היא קושי ללמוד ולהתפתח כמו כולם.

האם: לקות  למידה היא לקות שנולדים אתה, וכנראה מקורה במוח.

תתארו את השלבים הראשונים בבית הספר?

 האב: אני זוכר את חופשת הקיץ לפני הכניסה לכיתה א’ כחופשה בעייתית מכיוון ש ש’ לא הפסיקה עם פחדיה לגבי בית הספר, ואף ביקשה מאתנו  סיור במקום, אני התנדבתי באחד מימי שישי  ללכת עם ש’ לבית הספר ולבקש מאב הבית רשות כניסה, ש’ הצטרפה אליי ברצון, ואנו נכנסו לבית הספר וסיירנו בתוך הכיתות. ש’ רצה במסדרונות והרגשתי שהסיור בבית הספר שיפר את תחושתה וחיזק את ביטחונה העצמי.

האם: ש ש’ החלה ללמוד קריאה בשיטת” בלי סודות” ידיעה זו שיפרה את תחושתי כי הבן הגדול שלנו למד בשיטה זו “והלך לו בקלות”, אך לצערי ל ש’ שום דבר לא הולך  בקלות , בשלבים הראשונים כעסתי עליה  המון ולא תמיד הבנתי מה קורה לה, לא ידעתי  להיות אתה סבלנית. באמצע כיתה א  ש’ עדיין לא הצליחה לרכוש את מיומנויות הקריאה הראשונות, וגם בתנועות הראשונות של קמץ וחיריק הייתה מתבלבלת, כמו כן בבית הייתה מתוסכלת והוציאה את הזעם בעיקר עליי. ש’ כעסה על כולם ובעיקר כאשר נדרש ממנה לקרוא או לכתוב, הרגשתי שאני ממש לוחצת אותה . היא פיתחה התנגדות לכל דבר שמזכיר למידה.

מה הביא אתכם לאבחון?

האב: מחנכת הכיתה הסבה את תשומת לבי לקצב האיטי של ש’, ואת העובדה ש ש’ מתקשה לשבת במקום לאורך זמן. התחלה חשבנו ש ש’ סתם רוצה למשוך תשומת לב בהתנהגויות שלה,כי גם בבית היא חסרת שקט ורוצה כל הזמן שיעסיקו אותה.

איך הרגשתם כשהובאה לידיעתכם הידיעה על לקות הלמידה של ש’?

האם: אני ממש הייתי מטומטמת, כל הזמן כעסתי על ש’ כי הייתי בטוחה שהיא מתפנקת אני הרגשתי מאוד רע ולא יודעת מאיפה להתחיל לעזור ל ש’.

האב: האבחון אפשר לי להבין יותר את הילדה,  אני מרגיש  הקלה מסוימת  כי אני יודע עם מה אני מתמודד וכיצד ניתן להתקדם מהמקום בו ש’ מצויה.

אתם יכולים לספר על התכנויות שלכם שהיו לאחר האבחון?

 האב: ראשית בחרנו להביא לה מורה להוראה מתקנת בכדי לשפר את הקריאה של ש’ ותלמד אותה.