חלק ראשון: הילדה הטובה

היי, אני ליבי, וזו בעיה ללא פיתרון

הכל התחיל לפני שנתיים, כשהתחלתי על כיתה ו’.

עברתי לבית הספר “נורים” שבעיר שלי.

הכרתי לי חברות חדשות, אבל הן לא באמת העריכו אותי..

הן השפילו אותי, העליבו אותי, ירדו עלי, הציקו לי, בקיצור- שנה נוראית. ולפני ששמתי לב, עברתי לחטיבת “גולדה”.

שם החלטתי לפתוח דף חדש עם חברות חדשות, והכרתי את ליאת.

ליאת היא ילדה לא כ”כ מקובלת עם חבורה בשם “חדשן חד קרן”. החלטתי להצטרף אבל לא אהבתי ממש את הבנות, כל הזמן דיברו על הלימודים, התסרוקת הנוראה של הילדה המקובלת רינת ואיך לעשות מניקור פדיקור מושלם.

אבל היו שם כמה בנות שהבינו אותי, רקפת, ונורית וליאור.

החלטנו ליצור חבורה קטנה ששמה “שיר” (כמעט לכולנו יש שיר- ליבי: אחותי הקטנה, רקפת: מתחת לסלע צומחת רקפת, נורית: פרח נתתי לנורית) , אבל לא הרגשתי שזה אמיתי. לפני שנה הגיעה לבית הספר תלמידה חדשה: ליאור.

חבורת חדשן חד קרן מיד קיבלה אותה אבל אני הכי התחברתי אליה. הרגשתי כאילו היא הייתה האחות שמעולם לא הייתה לי, אבל כשאמרתי לה את זה, היא אמרה לי שהיא סתם עוד BFF אבל זה מספיק טוב בשבילה.

נורא שמחתי שיש לי חבורה חדשה וטובה יותר, עד מחנה הקיץ של בית הספר.

מחבורת חדשן חד קרן רק חבורת שיר הלכה רק בת אחת: קרן.

קרן היא הרקדנית בחבורה, הבעיה שהיא כל הזמן נדבקת עלינו ומדברת ילדותי כאילו אנחנו הבייביסיטר שלה!

עד מחנה הקיץ.

היינו כ”כ מחוברות ומאוחדות שלא שמנו לב מה קורה סביבינו ובשבוע הזה פשוט נהננו והשארנו אל קרן בצד. קרן נורא ביישנית אז היה לה נורא קשה, אז ביום השלישי היא הלכה הבייתה.

לא ישנתי שבוע מאז. הרגשתי כ”כ אשמה וזה עשה לי כ”כ רע, שהרגשתי שאני צריכה לדבר על זה עם מישהו.

שפכתי את הכל בפני ליאור ולכל מילה היא אמרה “כן, כן, נכון”.

אפילו כששאלתי אותה מה לעשות היא אמרה את זה!

וכשהלכתי הבייתה פגשתי את נורית ורקפת הולכות אל ליאור, ונורא נעלבתי.

ליאור ידעה שהחרימו לי את הטלפון לשבוע (זרקתי על אחי הקטן את הדאונדורנט שלי כי הוא לקח לי אותו) ובכל זאת כתבה בקבוצה שלנו את זה. אף אחד לא עדכן אותי.

יום אחרי זה נורית סיפרה לי שכשהן נכנסו את ליאור שאלה איפה אני, אז כשהיא באה להסביר רקפת (שהיא נהייתה שפוטה שלה) פשוט אמרה שאני חולה.

הבנתי שהחבורה עושה לי רע ושלאף אחג לא אכפת ממני, אז פרשתי.

לאחר מכן הייתה תחרות ציור בבית הספר (ואני ה- אומנית)וניצחתי. כל כך שמחתי שנהייתי מקובלת סוף סוף! (עד שבטעות מרב אושר זרקתי בטעות את גביע הזהב על הראש של אח שלי ואז החרימו לי שוב את הטלפון).

עימצתי לי חברות חדשות וחיים חדשים, והכל מושלם!

חלק שני: הילדה מרוסיה

היי, אני ליאור, ולא משנה מה תחשבו עליי, זה אף פעם לא יהיה נכון.

כשחזרתי מהשליחות לארץ, הגעתי לחטיבת “גולדה”.

פתאום ניגשה אלי ילדה בלונדינית עם שיער קצר ומשקפיים, והחליטה לצרף אותי לחבורת “חדשן חד קרן” שלה.

ואז התלהב ממני בת אחרת עם שיער ארוך גלי ושחור שצבוע בקצוות בורוד. שמה היה ליבי.

היא נורא רצתה להיות חברה שלי ושבחה אותי אבל אמרתי לה

“את סתם עוד BFF אבל זה מספיק טוב בשבילי”. מה הסיפור שלי עם BFF?

כשהייתי ברוסיה כמעט כולן הציעו לי להיות חברה שלהן. זה נורא עצבן אותי כשגיליתי שהמנהלת הכריחה את הבנות האלה להתחבר איתי. מאז אין לי הרבה חברות..

יום אחד ליבי באה אלי בוכה והיא סיפרה לי משהו, אני לא זוכרת מה, אבל לא ממש הקשבתי והייתי בוואטסאפ.

הייתי כ”כ מוטרדת, האשימו את חברה שלי מרוסיה באונס (מה שלא היה נכון) וכל מה שהצלחתי להוציא מפה היה “כן, כן, נכון”.

אחרי זה לא שמתי לב שהיא הלכה ורקפת ונורית נכנסו לפגישת החברות שלנו. הסתכלתי עליהן וראיתי שליבי לא איתן.

כששאלתי מתוך הוואטסאפ איפה היא, הן אמרו לי שהיא חלתה. מוזר שהיא הייתה אצלי לפני כמה דקות והיא הייתה בסדר גמור..

ולפני ששמתי לב מה קורה, ליבי התרחקה מאיתנו.

הרגשתי כ”כ אשמה וחשבתי שזה רק בגללי.

חשבתי שאם רק לא היה לי טלפון זה לא היה קורה.

כעסתי על עצמי שהתלהבתי לצאת לשליחות לרוסיה, כי ידעתי שאם לא הייתי יוצאת לשליחות לא הייתי מכירה את החברה ואז לא הייתי בוואטסאפ!

רציתי לבכות ולא ידעתי מה לעשות.. אז בכיתי

סוף מעשה במחשבת תחילה

סוף!