יאנקו מן העיר התחתית

 .בחרתי בדמות של יאנקו

בחרתי בדמות זו מכיוון שלדעתי זאת דמות מרתקת והנקודת מבט שלה קצת שונה וזה היה מאוד מעניין לכתוב את הסיפור מנקודת המבט של יאנקו

 .היי אני יאנקו ואני רוצה לספר לכם איך הכל התחיל

הייתה מלחמה נוראית ואבי מת במלחמה הזאת,ואני עברתי לחיות על כיסא גלגלים. אני ואימי באנו לעיר התחתית של חיפה ביחד.כל הזמן אימי הייתה הולכת לעבודה בבוקר בסביבות השעה שמונה וחוזרת בארבע ואני הייתי נשאר עם התוכי שלי תיאודור.יום אחד יצאתי לחצר לשחק קצת שחמט עם עצמי ואז ראיתי באופק שני ילדים מתקרבים אליי,הם ניגשו אליי והתחלנו לדבר הם היו ממש נחמדים קראו להם: שוקה ואבנר (המספר).באמצע השיחה סיפרתי להם שאף פעם לא הייתי בים אז הם הציעו לי שנלך ביחד לים אבל הסברתי להם שאימי לא מרשה לי לצאת מכאן אבל הם אמרו לי שנלך לים מהר ונחזור לפני שאמא שלי תהיה בבית אז הסכמתי.הלכנו לים,הים היה מאוד יפה וגם לא היו שם הרבה אנשים.השפרצנו אחד

על השני מים ומאוד נהננו ואז הגיע הזמן לחזור

אספנו את הדברים שלנו והלכנו בחזרה הכל היה טוב וסיפרנו בדיחות מצחיקות בדרך עד שפתאום נשמעו פיצוצים חזקים ממש פחדתי לעומת זאת בלי לחשוב פעמים שוקה לקח את כיסא הגלגלים שלי ורץ איתו מהר למקלט הקרוב.למזלנו הספקנו ואף אחד לא נפגע.חשבתי שזהו הכל כבר נגמר ואפשר לחזור הביתה אבל כשיצאנו ובדקנו מה השעה הבנתי שצפויות לי צרות גדולות  השעה הייתה ארבע ורבע הבנתי שאימי כבר בבית והיא תגלה שהלכתי לים בלי רשותה.הגענו לשכונה שבה גרתי וראיתי את כל השכנים עומדים בחוץ ובוכים ועצובים.המשכנו ללכת לעבר ביתי אלא שלפתע אני רואה את אימי היא רצה אלינו בוכה ואז משום מקום היא מביאה סטירה לשוקה.הרגשתי מאוד עצוב באותו רגע אבל גם שמח.עצוב כי אימי נתנה לו סטירה בלי שידעה שבזכותו אני בעצם ניצלתי מצד שני הייתי שמח כי אימי הייתה בסדר ולא נפגעה. שוקה ואבנר הלכו

ואני ואימי נשארנו מחובקים באמצע הרחוב

ריפלקציה

אני מאוד נהנתי מהעבודה ולמדתי המון.למדתי לראות דברים בדרך קצת שונה ומנקודות מבט אחרות כי כשקראתי את הטקסט קראתי אותו מנקודת המבט של  המספר ועכשיו אני רואה את הסיפור מנקודת המבט של יאנקו